דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ז בתשרי תשפ"ב 23.09.21
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מגזין דבר

״מגיע לנו שיזכרו אותנו״

אבק מכסה את מנהטן לאחר הפיגוע במגדלי התאומים. עובדי הניקיון סובלים ממחלות עד היום (צילום: AP Photo/Suzanne Plunkett)

20 שנה לפיגוע במגדלי התאומים: רבים מאלפי המהגרים הלא חוקיים, שפינו הריסות מבניינים במנהטן, סובלים עד היום מבעיות בריאות קשות, ולא נהנים ממעמד חוקי בארה"ב | "הבטיחו שנקבל אישור ממחלקת ההגירה, אבל עברו 20 שנה ועדיין אין לנו כלום"

פרנקלין אנצ'הואה (50) ניקה שכבות אבק ממשרדים, דירות ובית תפילה באזור מנהטן תחתית, בשבועות שאחרי אירועי ה-11 בספטמבר 2001. בהתחלה סבל מצרבות קשות והיה מטפל בהן עם עשבי מרפא שאמו הייתה שולחת לו מפרו. הוא נמנע מלהשתמש בתכניות הטיפול הרפואי שהיו זמינות עבורו, בגלל שחי בארה"ב באופן בלתי חוקי ופחד מגירוש. 

זה השתנה כשהמצב נהיה בלתי נסבל. "זה היה נורא. הייתי צריך טיפול רפואי, הייתי צריך לראות מומחה. היו לי גם בעיות נשימה", הוא מספר. אז פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים בלוויו.

הוא ומהגרים נוספים, רובם דוברי ספרדית, שעבדו בניקיון אחרי האסון מבקשים מזה שנים לקבל מעמד חוקי בארה"ב, כפיצוי על העבודה הקשה ובעיות הבריאות מהן הם סובלים מאז המתקפה על מגדלי התאומים. אבל 20 שנה אחרי פיגוע הטרור, רק עשרות בודדות מהם עדיין משתתפים באירועי המחאה ודורשים לקבל מעמד תושב. רבים אחרים כבר ויתרו על המאבק.

פרנקלין אנצ'הואה, מהגר מפרו, עבד בניקוי אבק בשבועות שאחרי הפיגוע. בקשתו לקבל ויזה הומניטרית מממשלת ארה"ב נדחתה (צילום: AP Photo/John Minchillo)

לפני כארבע שנים קיבל אנצ'הואה, מהגר מפרו, פיצוי של 52 אלף דולר, אחרי שתבע את חברת הניקיון שבה עבד אחרי האסון. בתחילת השנה שעברה חזר לפרו כדי לטפל באמו ואחיו החולה. אבל אחרי שלא מצא עבודה במולדתו, הגיע למסקנה שהוא צריך להמשיך לקבל טיפול רפואי, והחליט, למרות זאת, לחזור השנה לניו יורק. בקשתו לקבל ויזה הומניטרית מממשלת ארה"ב נדחתה. בחודש שעבר חצה את הגבול ממקסיקו בצורה לא חוקית.

"קשה למצוא כאן עבודה כשאין לך מעמד חוקי", אומר אנצ'הואה, "עורכי הדין שעזרו לנו לפני שנים הבטיחו שנקבל אישור ממחלקת ההגירה, אבל עברו 20 שנה ועדיין אין לנו כלום".

לא פנו לטיפול כי פחדו מגירוש 

אחרי שנשכרו לעבוד "בשחור" על ידי חברות ניקיון, עבדו מהגרים במשך חודשים בפינוי הריסות, אזבסט ואבק מבניינים במנהטן תחתית, ועשו זאת בלי ציוד הגנה ראוי. הם לא זכו לנראות ציבורית כמו אלה שעבדו בהריסות מרכז הסחר העולמי, וחלקם לא פנו לקבלת טיפול רפואי באופן מיידי כי פחדו מגירוש, או שלא הצליחו לצלוח את תהליך הגשת הבקשה לטיפול, או שפשוט לא ידעו שיש עזרה זמינה עבורם. 

רבים מעובדי הניקיון הגיעו מאמריקה הלטינית, אבל היו גם כאלה שבאו מפולין ומדינות אחרות באירופה. הם הקימו קבוצות נפרדות, וחלקו ביניהם מידע על סיוע רפואי זמין ואפשרויות לקבלת פיצוי. חלקם אומרים שהם מרגישים שממשלת ארה"ב שכחה אותם, אחרים פשוט חזרו לאמריקה הלטינית. 

חלקם עדיין מנסים להתמודד עם האופן שבו האסון שינה את חייהם. הם מספרים שקיבלו גם טיפול בחרדות, בדיכאון, ובהפרעת דחק פוסט-טראומטית.

כמה מהם ארגנו באוקטובר האחרון קבוצת מחאה קטנה, שקראה לממשל לגבש עבור העובדים שניקו את מנהטן אחרי האסון, מתווה לקבלת מעמד תושב חוקי בארה"ב. מחאות דומות כבר התקיימו בעבר.

חברת בית הנבחרים, אלכסנדריה אוקסיו-קורטז. בוחנת את האפשרות לקדם מחדש הצעת חוק (צילום: AP Photo/Amanda Andrade-Rhoades)

חבר בית הנבחרים לשעבר, ג'ו קראולי, הודיע ב-2017 שיגיש הצעת חוק שתעביר את כל מגישי העזרה הראשונה והניקיון באסון, למסלול המהיר לקבלת מעמד חוקי בארה"ב. משרדו העריך אז שיש בין 1,000 ל-2,000 מהגרים לא חוקיים שייהנו מהמהלך. אבל הצעת החוק לא הגיעה רחוק. המחוקקים האחרים שחתמו על הצעתו של קראולי לא העלו אותה שוב אחרי פרישתו.

חברת בית הנבחרים היום, אלכסנדריה אוקסיו-קורטז, שניצחה את קראולי בפריימריז לבחירות האמצע ב-2018, אמרה לסוכנות הידיעות איי.פי שהיא בוחנת "בצורה אקטיבית" את האפשרות לקדם מחדש את הצעת החוק. "חברת בית הנבחרים תומכת גם ברפורמת הגירה רחבה יותר, והצטרפה להצעות חקיקה רבות שהיו מספקות מתווה לקבלת אזרחות עבור אותם עובדים ומהגרים אחרים", אומרת לורן היט, הדוברת של אוקסיו-קורטז.

סיוטים, שיעול, פריחה, דלקות בקיבה

רוזה בראמבל קבאז'רו, עובדת סוציאלית, עזרה במשך 15 שנה לעובדי הניקיון האלה. בהתחלה סייעה להם בשיתוף פעולה עם תכניות רווחה של המדינה, אחר כך עשתה זאת בהתנדבות, וארגנה מפגשים במרתף המשרד שלה בקווינס.

עשרות עובדי ניקיון היו מגיעים לשם כדי לדבר, לאכול אמפנדות עם גבינה ועוף ולשתות יחד קפה. "זה נהיה מרחב שהם יכולים להרגיש בו בטוחים, לדבר על החיים שלהם, על הצרכים שלהם, אבל יותר מהכל לתמוך אחד בשני, לא להרגיש לבד", אומרת בראמבל קבאז'רו.

לוסאלי גיל (65), שהגיעה לארה"ב מקולומביה, משתתפת באופן קבוע במפגשים בקווינס. במשך חצי שנה פינתה הריסות באזור מנהטן תחתית, במשרדי ממשלה, בנקים ומסעדות. על כל שמונה שעות עבודה קיבלה כ-60 דולר.

היא מספרת שסבלה מסיוטים תקופה ארוכה אחרי שראתה את אנשי כוחות החילוץ מפנים חלקי גופות. היא זוכרת בבירור איך השתעלה בזמן העבודה ואת הפריחה על העור אחרי שהסירה מקירות שכבות של חומרי בידוד מפיברגלס.

אחרי שחלתה בסרטן השד, קיבלה גיל פיצוי מהקרן הפדרלית לנפגעי ה-11 בספטמבר, וכיום היא לוקחת תרופות לטיפול בנזלת אלרגית ובדלקות בקיבה. היא מקבלת גם טיפול נגד דיכאון ומשתמשת במשאף להקלה על אסתמה.

"במקום לתת לנו קצת פיצוי, יכלו לתת לנו מעמד חוקי", היא אומרת, "כולנו, כל העובדים ההיספאניים, ראינו את התוצאות של עבודות הניקיון אחרי שהן הסתיימו". 

"הם נחשפו למראות נוראיים" 

יותר מ-112 אלף בני אדם נרשמו לקבלת סיוע מתוכנית שירותי הבריאות של מרכז הסחר העולמי. התוכנית מציעה טיפול רפואי חינם למי שיכול להוכיח שהיה חשוף לאבק ממגדלי התאומים, בלי קשר למעמדו החוקי. 

רבים מאלה שנרשמו סובלים מבעיות בריאותיות קלות יחסית, או כאלה שניתן לשלוט בהן, כמו צרבות, בעיות כרוניות בסינוסים או אסתמה, השכיחות באוכלוסייה הכללית, וייתכן שאינן קשורות לאסון. אחרים סובלים מבעיות קשות או מחלות שנדיר למצוא בקבוצות הגיל שלהם.

ג'ואן רייבמן, המנהלת הרפואית של המרכז לרפואה סביבתית, שטיפלה במשך שנים בעובדי ניקיון, אומרת שרבים מהם סבלו מירידה משמעותית בתפקודי הריאות, בעיות עיכול והפרעת דחק פוסט-טראומטית. "הם נחשפו למראות נוראיים באותם ימים", היא אומרת. 

כ-800 עובדי ניקיון מטופלים במרכז שלה, אחד המקומות שבהם סיוע רפואי זמין עבורם, בלי לבדוק את מעמדם החוקי. לדבריה, העובדים האלה, כשחיפשו טיפול רפואי, נתקלו במחסומים כמו העובדה שהם לא שייכים לאיגוד מקצועי. "רבים מהם לא ידעו בכלל שיש תוכניות זמינות עבורם, כי הם לא היו מקושרים כמו עובדים אחרים. רבים מהם גם לא דוברים אנגלית". 

"כולנו היינו מהגרים שתרמו לארה"ב"

לואיס סוריאנו (59), עובד ניקיון נוסף, חזר לאמריקה הלטינית. "אמא שלי זקנה, אז ב-2016 חזרתי לאקוודור. אבל הבריאות שלי הייתה לא משהו", הוא מספר בראיון טלפוני. הוא עבד במשך שלושה חודשים בפינוי הריסות ברחוב פולטון, הסמוך למרכז הסחר העולמי, ועדיין סובל לפעמים מעייפות או קוצר נשימה. 

לדבריו, תרופות לטיפול בבעיות האלה יקרות מאוד באקוודור והוא לא יכול להרשות אותן לעצמו. "צריכים לזכור אותנו. כולנו היינו מהגרים שתרמו לארה"ב. עבדנו שם קשה, שילמנו מיסים, התבגרנו. חלק מעובדי הניקיון שהכרתי מת מסרטן", הוא אומר, "מגיע לנו שיזכרו אותנו בזכות מה שעשינו".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
עוד על מגזין דבר:
רמאים קטנים במגפה גדולה
"אנחנו באמת משפחה פה"
בית הכנסת המחבק
תגובות