סקרי דעת הקהל האחרונים בבחירות לפרלמנט בגרמניה שיערכו בעוד שבועיים עולה שקואליציית השמאל-ירוקים תוכל להרכיב את הממשלה הבאה, ולהקים ממשלת שמאל לראשונה מאז 2005. זאת, לאור לאור מה שנראה כגל של מצביעים מהמפלגה השמרנית (CDU) שעוברים לתמוך במפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD). דווקא מנהיג הסוציאל דמוקרטים, אולף שולץ, הוא שנתפס על ידי רבים כיורש הטבעי לקנצלרית הפופולרית אנגלה מרקל, שפורשת מהחיים הפוליטיים.

סקרי החודשיים האחרונים מצביעים על טלטלה שאינה אופיינית לדפוסי ההצבעה היציבים במדינה.  בחודש מאי האחרון מפלגה הירוקה רשמה שיא של כל הזמנים עם מעל 25% תמיכה בעוד שותפתה השמאלית המסורתית, המפלגה הסוציאל דמוקרטית, הגיע לשפל שכמוהו לא נראה מאז שנות ה-30 עם פחות מ-15% תמיכה.  כל זה השתנה במהלך יולי, כשהמפלגה ברשותו של אולף שולץ החלה לנסוק בסקרים, ובתחילת השבוע עמדה על 28% בעוד יריבתה השמרנית צללה אל מתחת ל-20%. מאז הפער הצטמצם, אך נותר משמעותי.

יש לציין כי רק לפני חצי שנה, ערב הכרזתה של מרקל על פרישה מהחיים הפוליטיים, עמדה המפלגה על מעל 35% תמיכה, דומה לכל תקופת הקורונה.

בבחירות לבית הנבחרים הפדרלי הגרמני (הבונדסטג) שיתקיימו ב-26 בספטמבר, מתמודדות שש מפלגות עיקריות: המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (השמרנים), המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, מפלגת הירוקים, המפלגה הדמוקרטית החופשית, מפלגת השמאל, ומפלגת אלטרנטיבה לגרמניה הימנית קיצונית. באופן מסורתי, במרכז הבמה עומדת היריבות בין השמרנים לסוציאל דמוקרטים.

שולץ, המכהן כיום כשר האוצר וסגן הקנצלרית, חבר בפרלמנט הגרמני מאז 1998, ובעברו שימש כראש עיריית המבורג ובמספר תפקידים בבנקים גדולים באירופה ואסיה. יריבו, ארמין לאשט, היורש של מרקל בראשות המפלגה הנוצרית-דמוקרטית, נקלע למספר פרשיות מביכות שפגעו בכוחו. במסיבת עיתונאים בה השתתף בעקבות השיטפונות העזים שהובילו למותם של כ-200 גרמנים, תועד לאשט צוחק ומתבדח עם עוברי אורח בזמן נאומו של נשיא גרמניה.

תקרית זו הייתה האחרונה בשרשרת התבטאויות "לא ממלכתיות" שמלווה את שלאכט בשנים האחרונות ומלווה בשקרים וסתירות שנחשפו לא פעם, שפגעה קשות בפופולאריות ההיסטורית ממנה נהנתה מפלגתו במשך השנתיים האחרונות בגלל מה שנתפס בציבוריות הגרמנית כהתנהלות טובה של מרקל מול מגיפת הקורונה, בין היתר על ידי הזרמת כספים חסרת תקדים למשק יצירת תכניות ביטחון לעובדים שנפגעו עקב המגיפה.

בתקשורת הגרמנית הנסיקה של הסוציאל דמוקרטים מוסברת בעיקר על ידי נטישת מצביעים של מפלגת השמרנים בעוד שולץ, הנחשב לנציג האגף השמרן במפלגתו, מייצר סביבו תדמית כיורש הטבעי של מרקל ובמקביל לכך, מתהדר במצע כלכלי מרחיב. בין הבטחותיו: העלאת שכר המינימום הפדרלי ל-12 יורו לשעה, האצת ההשקעות בטכנולוגיה ירוקה, הפיכת גרמניה למרכז עולמי לפיתוח וייצור מכוניות ירוקות ועוד. במצעי שלושת מפלגות הקואליציה נמצאות הצעות להגדלת המיסוי על בעלי הכנסות גבוהות, החזרתם של כלים למיסוי הון (כולל מס ירושות והחזקות), והורדת מיסים להכנסות נמוכות.

למרות מיצובו הליברלי במפלגתו, לאשט היה מהמתנגדים הקולניים לרעיון ההרחבה התקציבית בזמן הקורונה, וציין מספר פעמים שגרמניה תחת הנהגתו תחזור למשמעת פיסקלית נוקשה תחת חוקי מאסטריכט.

אולף לעומת זאת, מופיעה מזה מספר שבועות על שלטי הקמפיינים של מפלגתו ברחבי הערים כשהוא מחזיק בדף עליו כתוב "תכנית הרחבה". בשורות השמאל אמנם ספקנים לגבי התדמית השמאל-כלכלית של אולף השמרן, המזוהה לא פעם עם האליטה הפיננסית הגרמנית, אך טוענים שבמידה ותקום קואליציה שמאלית שתנהיג את גרמניה היא תהווה מפנה שמאל-כלכלי שמכמותו לא נראה בגרמניה, ובאירופה, מזה עשורים – ועלול לשנות את המפה הפוליטית בכלל היבשת.

בפנייתה לחברי מפלגתה בבית התחתון, מרקל קראה למפלגה ולציבור השמרן במדינה לגבות את המועמד של לאשכט והזהירה מנהירה שמאלית-קיצונית לממשלה, בהתייחסותה למפלגת השמאל דה- לינקה הממוקמת משמאל לסוציאל דמוקרטים ומואשמת על ידי השמרנים כממשיכת דרכה של המפלגה הקומוניסטית.

לא כולם שמחים מהקואליציה האדומה-ירוקה המתגבשת, וגם שולץ עצמו פעל בימים האחרונים להמנע מתדמית אנטי ממלכתית, והבטיח שהקואליציה שבראשו תקיים מדיניות תקציבית אחראית, תעמוד בהסכמי הסחר ותדבוק במדיניות הביטחונית המשותפת עם ברית נאט"ו – שכנגדה יוצאת 'דה-לינקה'.