כ-30 מורי דרך מתחום התיירות הנכנסת צועדים הערב (שלישי) תחת הכותרת 'צעדת הסליחות' מרחבת מוזיאון ישראל בירושלים למתחם הכותל המערבי, במחאה על המשבר אליו נקלע התחום כתוצאה מהגבלות הקורונה.
המפגינים דורשים גיבוש מתווה פיצוי לעובדים ומתווה לפתיחת השמיים לתיירות נכנסת מאורגנת, כולל משפחות קטנות וזוגות תיירים. עוד הן קוראים לראש הממשלה שר החוץ, שר האוצר, שר הבריאות ושר התיירות "לבקש סליחה" מעובדי הענף. לטענתם, יכלו שרים אלה לעזור לעובדים, "אך בחרו להתעלם ולהביא למצב של חורבן הענף ופגיעה באנשיו".
רובי אזרק (49), אם לשלושה וסבתא לארבעה ממזרח ירושלים, עובדת כמורת דרך כבר 12 שנים, בעיקר של קבוצות של צליינים וערבים נוצריים.
"קודם כל, התגעגעתי להליכה", היא אומרת לדבר, "כנוצרייה מאמינה אני אוהבת לדבר על האמונה שלי, שיש לי הזדמנות להראות לאנשים את המקומות שחשובים לי ולהם. אני מתגעגעת לזה מאוד".
"זה מה שאני יודעת לעשות, אני לא יכולה בגיל שלי לשנות מסלול ולמצוא עבודה חדשה", היא מוסיפה, "למדתי קצת בקורונה,נדל"ן ועיסוי, אבל זה לא עובד. זה לא מי שאני. אני מורת דרך".
לדבריה, "הקושי הגדול הוא להגיד לאנשים שהם לא יכולים לבוא. יש לי שלושה צליינים שחלמו לבוא לפה ונפטרו".
אזרק מדגישה כי "השמיים אף פעם לא היו סגורים. תיירים באים, רק לקבוצות אסור. למרות שבקבוצות שלנו אנחנו יודעים בדיוק לאן הם הולכים ומתי, זו קפסולה, לרוב של אנשים מבוגרים".
"אי אפשר לסגור את השער בפנים של אנשים שרוצים לבוא להתפלל", היא מסכמת, "אסור לעשות דבר כזה".
