דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ז בתשרי תשפ"ב 23.09.21
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
כיפור תשפ״ב

בית הכנסת המחבק

בית הכנסת בקבוצת יבנה, החזית הצפונית, לאחר חידושו על ידי האדריכל דוד קאסוטו (צילום: עודד אנטמן, באדיבות דוד קאסוטו)

האדריכל דוד קאסוטו, נכדו של מפרש התנ"ך משה דוד קאסוטו, רואה במסורת עיקרון מרכזי בתכנון. את בית הכנסת בקבוצת יבנה חידש עם מטעני כאב משפחתיים | "היה חשוב לי שהציבור ירגיש שבית הכנסת מחבק אותו"

מיכאל יעקובסון
מיכאל יעקובסון
אדריכל וכותב אורח
צרו קשר עם המערכת:

מתוך האובדן הכבד והכואב שפקד את האדריכל דוד קאסוטו בילדותו, צמח אחד האדריכלים הייחודיים בישראל, כזה שרואה במסורת עיקרון מרכזי בתכנון. במשך קרוב ל-60 שנה הוא מתכנן בתי כנסת, כמו גם בתי דירות ומבני ציבור נוספים, אך בתי הכנסת שיוצאים מתחת ידיו ייחודיים, כמו בית הכנסת שבקבוצת יבנה, שאותו השלים ב-2003. ביום כיפור הקרוב, וכמדי שנה, יחבק בית הכנסת את כלל חברי הקיבוץ הוותיק.

בית הכנסת בקבוצת יבנה, מבט אל עזרת הנשים בקומה העליונה (צילום: מיכאל יעקובסון)

ראשיתו של הקשר בין קאסוטו לקבוצת יבנה באובדן כבד. קאסוטו נולד בפירנצה ב-1937, לאחת מהמשפחות המכובדות בעיר האיטלקית המפורסמת. סבו, משה דוד קאסוטו, היה רב בית המדרש בעיר, חוקר באוניברסיטת רומא ופרשן המקרא המפורסם. אביו, נתן, היה רופא עיניים והרב הראשי של פירנצה.

ילדי משפחת קאסוטו: נתן (אביו של האדריכל דוד), ואחיותיו מלכה, לאה וחולדה קאסוטו. פירנצה 1918 (צילום: ארכיון קבוצת יבנה, ויקיפדיה)

בעוד שסבו היגר לארץ ישראל, נותרה משפחתו תחת הכיבוש הנאצי. ההורים, חנה ונתן, נלקחו לאושוויץ ודוד הקטן ושני אחיו הוסתרו אצל משפחה נוצרית. בתום המלחמה היגרו הילדים לארץ ישראל. 

פרשן התנ"ך, משה דוד קאסוטו, סבו של האדריכל דוד קאסוטו (צילום: ויקיפדיה)

אלא שהאובדן לא פסק. ב-1946 התגלה כי אמו שרדה את המלחמה הנוראה, והיא היגרה לארץ. המשפחה התאחדה, ללא האב והאחות הקטנה, אך רק לתקופה קצרה שהסתיימה באסון. האם, לבורנטית במקצועה, עבדה במעבדת בית החולים הדסה בהר הצופים, שהיה כבר אז נצור תחת כוחות פלסטיניים. ב-1947, בעת שעשתה את דרכה בשיירה לעבודתה בבית החולים, הותקפה השיירה וכל 79 נוסעיה נטבחו. 

האסון הכבד שפקד את הילדים הוביל לפיזורם וקליטתם אצל קרובי משפחה; דוד אצל סבו בירושלים (העיר שבה הוא מתגורר גם היום), ואחיו דניאל (נגר אומן שעיצב בין השאר כמה ארונות קודש) אצל דודתם, שהצטרפה לקבוצת יבנה. כך נוצר הקשר בין קאסוטו ובין הקיבוץ.

האדריכל דוד קאסוטו: "פירנצה נמצאת בדמי עד עצם היום הזה" (צילום: אלבום פרטי)

לימים השלים קאסוטו את לימודי האדריכלות והצטרף למשרדו של האדריכל יוסף שנברגר, מבכירי מתכנני בתי הכנסת בישראל, ומי שעיצב את רחבת הכותל לאחר מלחמת ששת הימים. 

ב-1973 הוא פתח משרד אדריכלים עצמאי. במקביל פעל במישורים נוספים כמו הוראה, כששימש בתפקיד ראש בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת אריאל, סגן ראש עיריית ירושלים, ומראשי קהילת יוצאי איטליה, המפעילה בירושלים מוזיאון ובית כנסת המשמרים את מורשת יהדות איטליה. 

קאסוטו גם פרסם מאמרים רבים בעיקר באדריכלות, והשבוע יצא לאור הספר "דוד קאסוטו: שני עולמות", שחיבר האדריכל יאיר ורון ומסכם את יצירתו האדריכלית.

חידוש יוצא דופן: הקמת בית כנסת בקיבוץ

מבין עשרות בתי הכנסת שתכנן קאסוטו במשך השנים, בזה שתכנן בקבוצת יבנה הוא גאה במיוחד. ראשיתו של המבנה ב-1946, כשבני הזוג האדריכלים, בלהה וארתור שרגנהיים, הוזמנו לתכנן את המבנה עבור הקיבוץ הדתי. 

האדריכלים בלהה וארתור שרגנהיים. המתכננים הראשונים של בית הכנסת בקבוצת יבנה (צילום: מתוך הבלוג חלון אחורי)

קבוצת יבנה עלתה על הקרקע שנים ספורות קודם לכן, בין יבנה לאשדוד, שהיו אז שתיהן עיירות פלסטיניות (רק לאחר הקמת המדינה הוקמו בשטחיהן הערים הישראליות המוכרות). עבור האדריכלים שרגנהיים היה זה הראשון מבין שורת בתי כנסת שתכננו בהמשך, בין השאר בתל אביב, רמת גן וקריית אונו. אבל גולת הכותרת של עבודתם היתה תכנון השלב הראשון של קמפוס אוניברסיטת בר אילן, שהבניינים שתכננו בו מהווים עד היום פרק מרכזי במפעל בניית תשתיות האקדמיה בישראל.

הקמת בית כנסת בקיבוץ היתה אז חידוש יוצא דופן. במודל הקיבוצי שהתגבש היה מוקד קהילתי מרכזי אחד – חדר האוכל. בקבוצת יבנה, נבנה לראשונה מוקד נוסף ומקביל לחדר האוכל, בית הכנסת, וככזה הושקעו בו משאבים ותשומת לב דומים לאלה שהושקעו בחדר האוכל. 

בית הכנסת בלבו של הדשא הגדול. מוקד מרכזי חדש בקיבוץ. תמונה שצולמה ב-2003, לאחר התערבותו של קאסוטו בבניין. (צילום: ארכיון קבוצת יבנה)

בני הזוג שרגנהיים, שהיו אדריכלים מודרניסטים מובהקים (שניהם הוכשרו וצמחו מתוך הזרמים החדשניים שפרצו בברלין ובפריס), יצרו בליבו של הדשא הגדול של הקיבוץ, בין המשק, חדר האוכל ובתי הילדים, מבנה קופסתי שמשני צדיו אגפים נמוכים מקורים בפרגולה בנויה.

על אף שחברי הקיבוץ ביקשו כי מעמד הנשים יהיה דומה ככל הניתן למעמד הגברים, הפתרון שלהם לעזרת הנשים היה מסורתי, והנשים נשלחו אל קומת גלריה גבוהה, הרחק מעזרת הגברים. האדריכלים דאגו להגביה את מרכז תקרת האולם ומבעד לפתחי חלונות נסתרים אפשרו לאור יום ואוורור טבעי לחדור אל עומק בית הכנסת. 

בראש הבניין נראית התקרה המוגבהת עם פתחי החלונות המאפשרים לאור יום להיכנס. צילום מ-1966, לאחר ההרחבה שביצעו האדריכלים שרגנהיים על פי התוכנית המקורית שלהם. (צילום: מ. גלס, ארכיון קבוצת יבנה)

בנוסף, יצרו בשתי החזיתות האורכיות צורות של מנורה גדולה המורכבת משילוב של לבני זכוכית ובטון, שהוסיפו גם הם אור טבעי וייחוד לבניין הנקי מקישוטים. 

יצחק אשר לומד תורה עם אחיינו עזרא אשר תחת המנורה הגדולה בחזית, שיצרו האדריכלים שרגנהיים (צילום: ש. תדהר, שנה משוערת: 1959, ארכיון קבוצת יבנה)

ארון הקודש המקורי פתוח. הספרים במעילים לבנים (צילום: ארכיון קבוצת יבנה, כנראה ב-1961)

ארון הקודש הסגור, מלאכת מחשבת של עבודת עץ. הפרוכת החדשה עוצבה בהשראת זו המקורית שהתבלתה עם השנים  (צילום: מיכאל יעקובסון)

בני הזוג עיצבו כהרגלם גם את ארון הקודש, מלאכת מחשבת של עבודת עץ. בשנות ה-60 חזרו האדריכלים והוסיפו לבניין אגף, שתוכנן עוד במקור.

"הצעות גרנדיוזיות לא התאימו להם"

צמיחת מספר החברים בקיבוץ והשגשוג הכלכלי הובילו להחלטה להרחיב באופן משמעותי את המבנה בסוף שנות ה-90. האדריכלים המקוריים כבר נפטרו, ובקיבוץ פנו לאדריכל שהציע בניין חדש עם מראה עכשווי. החברים שאהבו את הבניין הקיים, דחו את ההצעה ופנו לקאסוטו, שאותו הכירו עוד מילדותו. קאסוטו בעצמו הכיר היטב את בית הכנסת שבו התפלל בתקופות שבהן התארח אצל דודתו ואחיו. הודות לכך ידע את איכויותיו של המבנה, את מגרעותיו וגם את רוח הקהילה המקומית ושאיפותיה.

"כשראיתי את ההצעה שהגיש להם האדריכל שפנו אליו, הבנתי מדוע הם החליטו לדחות אותה. הקהילה בקבוצת יבנה היא שמרנית והצעות גרנדיוזיות לא התאימו להם". הוא התרשם כי האתגרים המרכזיים בבניין הם חיזוק הקשר בין עזרת הנשים ועזרת הגברים, והצורך בהכפלת מספר המושבים בשתי העזרות. 

מבט מעזרת הגברים המחודשת אל התיבה וארון הקודש (צילום: מיכאל יעקובסון)

את הפתרון גיבש מתוך גישתו הדואלית המובהקת, כזו היוצרת מחד תכנון מודרני ועכשווי, ומאידך מתייחסת אל העבר. "שני המהלכים האלה מחלחלים אצלי בכל האדריכלות", הוא מודה. "ינקתי את זה משדי אמי. פירנצה נמצאת בדמי עד עצם היום הזה", הוא מכריז, ומפרט: "הפרופורציות, היחסים בין חלקי הבניין, הקשר בין התנופה של הבניין והיסודות שלו – כל אלה דברים שנובעים מהרקע הפלורנטיני שלי". 

עם זאת, הוא מוסיף ומדגיש שהעיקרון המרכזי בתכנון בית כנסת הוא ההתייחסות לקהילה המקומית. "העיקרון החשוב ביותר הוא איך המתפלל מרגיש בבית הכנסת, ובקבוצת יבנה היה חשוב לי שהציבור ירגיש שבית הכנסת מחבק אותו".

כדי להכפיל את כמות המתפללים, נהרסו חזיתות הצד של הבניין המקורי, ו"הוזזו" כלפי חוץ. בשטח החדש שהתקבל נוספו מושבים בעזרת גברים, ולעזרת הנשים, שנקבעה במקור הרחק בעורף האולם בקומת גלריה, נוספו זרועות משני צדי עזרת הגברים, כמו גם עזרת נשים קטנה בקומת הקרקע ששולבה ממש בצמוד לעזרת הגברים. 

התירוץ לעזרת נשים נוספת זו, היתה לשמש את האוכלוסייה המבוגרת המתקשה לטפס במדרגות ואת האמהות עם העגלות. אלא שזו הפכה לפופולארית במיוחד בקרב נשות הקיבוץ, שמרגישות כאן שהן חלק בלתי נפרד מאירוע התפילה.

ריהוט בית הכנסת כולו בוצע במפעל לרהיטי בית כנסת בקיבוץ לביא (צילום: מיכאל יעקובסון)

קאסוטו שמר על עיצוב האולם המקורי כמו גם על שני הפתחים עם המנורות ולבני הזכוכית, ששוחזרו במדויק בחזיתות החדשות. תקרת האולם נהרסה ונבנתה מחדש בעיצוב דומה, המאפשר חדירת אור יום מבעד לפתחים נסתרים, וקאסוטו הוסיף גופי תאורה נסתרים הזורקים אור כחלחל על התקרה המוגבהת ומדמה את מראה השמיים.

ריהוט בית הכנסת בוצע כולו במפעל לרהיטי בתי כנסת הפועל כבר קרוב ל-70 שנה בקיבוץ לביא שבגליל, הקיבוץ שבו השתתף קאסוטו בתכנון בית הכנסת עוד כשעבד בצעירותו במשרדו של האדריכל יוסף שנברגר.

"למעשה השארתי את רוח בית הכנסת שהיה"

לא כל מה שביקש קאסוטו לתכנן במבנה התקבל על ידי החברים. באולם התפילה הוא ביקש לשלב ארון קודש עתיק שהובא מאיטליה, אלא שחברי הקיבוץ דחו את הרעיון (לבסוף הותקן הארון בבית הכנסת "משכן אהרן" שבשכונת הר-נוף בירושלים). הוא הציע רעיון אחר לארון, בעיצוב מינימלי ובעורפו לקבוע קיר מזכוכית שדרכו יוכלו המתפללים להשקיף על הדשא הגדול ומבני המשק, אך גם הצעה זו נדחתה. חברי הקיבוץ ביקשו לשמור על ארון הקודש המקורי. אפילו הפרוכת החדשה עוצבה בהשראת זו המקורית שהתבלתה עם השנים. 

קאסוטו ביקש גם לשנות את סידור הישיבה בעזרת הגברים, ובמקום לארגן את הספסלים באופן חזיתי, כפי שנהוג בבתי הכנסת האשכנזים מאז המאה ה-19, לארגן אותם באופן היקפי סביב לבמה (כפי שנהוג בבתי כנסת של בני עדות המזרח). גם לשינוי זה סרבו חברי הקיבוץ.

"למעשה השארתי את רוח בית הכנסת שהיה ושמרתי על ההיגיון התכנוני שקבעו האדריכלים המקוריים", הוא אומר. לקאסוטו יש ניסיון מוצלח בטיפול במבנים היסטוריים משמעותיים תוך שמירה על אופיים המקורי, ובהם "בית הדסה" ברובע היהודי בחברון ובית הכנסת על שם ש"י עגנון בשכונת תלפיות בירושלים. גם באלה נשמר האופי המקורי, על אף שהבניין עבר שינויים משמעותיים שעדכנו אותו. 

מצבו של המבנה משקף את עוצמת הקהילה

ביקור בבית הכנסת בקבוצת יבנה מגלה שעל אף שחלפו קרוב ל-20 שנה מאז נחנך הבניין המחודש, הוא נראה כמו ביום חנוכתו. אין כאן את תוספות ושינויים שכה אופייניים לבתי תפילה, כשהמתפללים, ובראשם הגבאים, הופכים אותם במהירות לאוסף של מוצגים, תלאי על תלאי של כרזות, רהיטים משונים ומגוונים, תשמישי קדושה מיותרים שנועדו רק לצורך הנצחה ומאווררים ומזגנים שאותם בוחרים לתקוע בכל פינה. כאן נותר בית הכנסת פעיל, נקי, מטופח ומתוחזק היטב באופן מעורר התפעלות. 

בית הכנסת מבט מבחוץ. למרות שחלפו כמעט 20 שנה מאז שנחנך הבניין המחודש הוא נראה כביום חנוכתו (צילום: מיכאל יעקובסון)

קאסוטו מדגיש שמצבו של המבנה משקף היטב את אופייה ועוצמתה של הקהילה. ביקור גם בחדר האוכל הסמוך, מגלה את אחד ממבני חדרי האוכל המושקעים והמטופחים מבין 270 הקיבוצים שקיימים בארץ. חדר אוכל זה עדיין פעיל ומהווה, כמו בית הכנסת, מוקד פעיל ותוסס בכל ימות השבוע. 

מגפת הקורונה אמנם פגעה באופן לא מבוטל במעמדו, כפי שארע בחדרי אוכל פעילים בקיבוצים אחרים, ורק נותר לקוות שהקהילה המקומית תדע לשמור על ייחודה ותמשיך את הפעלתו של מוקד שיתופי, חברתי ותרבותי זה.

קאסוטו נזכר ברגע שנחקק בזיכרונו מפתיחת בית הכנסת ב-2003: "תחושת הסיפוק שלי היתה עצומה כשבאתי לפתיחה ולתוך הבניין המחודש נכנסו לראשונה חברי הקיבוץ ושמעתי אותם אומרים ששום דבר לא השתנה. זה נתן לי תחושה שהצלחתי, הם לא הרגישו בכלל שנעשה כאן שינוי מז'ורי, שמרתי על הטעם הראשוני ועשיתי להם בית כנסת של המאה ה-21". 

והוא מוסיף ונותן טיפ להצלחה לכל אדריכל ומעצב: "אדריכל שמצליח להקנות לציבור את התחושה הנכונה, עושה את המעשה הנכון".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
עוד על כיפור תשפ״ב:
"אנחנו באמת משפחה פה"
"תפקידנו לזעזע קצת את אמות הספים": חברי ועדת הבדיקה לאסון בנחל צפית מדברים
סיפורה של נקודה
תגובות