דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ז בתשרי תשפ"ב 23.09.21
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
כיפור תשפ״ב

"תפקידנו לזעזע קצת את אמות הספים": חברי ועדת הבדיקה לאסון בנחל צפית מדברים

הבעיה עם השם "מכינה קדם צבאית"; תפיסת האחריות של משרדי הממשלה; והקשר המיוחד עם המשפחות: ביסודיות ובהתמדה, חושפת הוועדה את הליקויים שיש לתקן כדי שאסון המכינה לא יקרה שנית

גרשון הכהן, שולמית וסרקרוג ומנכ"ל משרד ההתיישבות לשעבר אבי נעים (צילום: שחר לונדון)
דוד טברסקי
טל כספין
טל כספין
רכז המערכת
צרו קשר עם המערכת:

כמעט שלוש וחצי שנים חלפו מאז האסון בנחל צפית, בו נהרגו 9 נערות ונער בשיטפון במהלך טיול גיבוש של מכינת בני ציון. לצד המשפט הפלילי, בו נאשמים מנהל המכינה יובל כהאן  והמדריך האחראי אביב ברדיצ'ב בהמתה בקלות דעת, הוקמה לפני חצי שנה ועדה שמטרתה לחקור היבט נוסף שחשף האסון: היעדר פיקוח מוחלט על מכינות קדם צבאיות. עבודת הוועדה עוד בשיאה, אבל חבריה הסכימו לשתף בתובנות ראשונות מתוך העיסוק בתחום.

"אני רוצה להגיד בצורה ברורה, אלמלא עמדו ההורים על הצורך בוועדה בדיקה ממשלתית, זו לא הייתה קמה", אומרת השופטת בדימוס שולמית וסרקרוג, ראש הוועדה לבדיקת האסון בנחל צפית. "יש לנו הערכה וכבוד רב על הדאגה לעתיד והיכולת של ההורים לקום ולעשות מעשה מתוך דאגה ואכפתיות שאסונות כאלו לא יהיו עוד. הילדים המופלאים שנספו היו ביטוי לנוער אכפתי, וכך גם ההורים".

שני חברי הוועדה הנוספים, האלוף במיל' גרשון הכהן, ואבי נעים, לשעבר מנכ"ל משרד ההתיישבות, מצטרפים לדבריה. "במדינה, גם שיש בה אחריות, ערכים ואתיקה", אומר הכהן, "אבל אין בה אזרחים ישרים מהשורה שדורשים ממנה לעשות את המוטל עליה, הדברים לא יקרו".

בחודשים האחרונים נפגשים השלושה אחת לשבוע, בימי רביעי, בחדר קטן במרכז תל אביב, לשם מגיעים פקידי משרדים, ראשי מכינות, יועצים משפטיים, וגם הורי תשע הנערות והנער שנספו באסון, שאירע ב-26 באפריל 2018. הבדלי הרקע, הגיל והשקפת העולם בין השלושה גדולים, אבל הם מכונסים סביב מטרה משותפת, שהפכה עבורם לשליחות: לדאוג שהלקחים המערכתיים מאסון צפית יילמדו ויוטמעו.

"התעקשנו על סמכויות של ועדת חקירה"

"לפני הוועדה נושא המכינות היה מבחינתי טאבולה רסה", מספרת וסרקרוג, שהייתה במשך שנים רבות שופטת בבית המשפט המחוזי בחיפה, וסיימה כמשנה לנשיאה. לוועדה היא הגיעה לאחר פנייה של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, שביקשה ממנה לשמש יו"ר הוועדה. "במהלך השיחה היה לי ברור שלוועדה יכול שתינתן גם סמכות חקירה, והדבר אכן אושר מאוחר יותר, גם בשיחה שהייתה עם שר ההתיישבות לשעבר, השר צחי הנגבי".

גרשון הכהן הוא ממקימי קיבוץ נמרוד בגולן, שבו הוא מתגורר. בתפקידו הצבאי האחרון היה המפקד המכללות הלאומיות, ניסיון שהוא מביא לדיונים. אבי נעים כיהן כמנכ"ל משרד ההתיישבות תחת השר הנגבי, וכיום הוא מנכ"ל החברה לפיתוח הרצליה. הוא אב לארבעה, "כולם היו במכינות ובשנות שירות ואני בעצמי מרצה במכינות שונות".

"התעקשנו שלוועדה יינתנו סמכויות של ועדת חקירה", מוסיפה וסרקרוג. "לאחר מספר פניות של הורים וחברי הוועדה, השר בני גנץ, ממלא מקום שר המשפטים בממשלה הקודמת, פנה בבקשה לתת לוועדה סמכות של ועדת חקירה, ואכן סמכות זו ניתנה לה. סמכות זו מאפשרת לוועדה, בין היתר, לזמן כל אדם כעד וכן לקבל כל מסמך שתמצא לנכון שיש להציגו, פרט לאלו שלוקחים חלק פעיל בהליך הפלילי המתנהל במקביל".

מי הגיע עד היום לוועדה, ומי צפוי עוד להגיע?
"עד עכשיו הופיעו בפנינו נציגי המשפחות, חלק מנציגי המשרדים והיועצים המשפטיים של אותם משרדים. המשרדים הרלוונטיים עבורנו הם החינוך, ההתיישבות והביטחון. חלק מהנהלת מועצת המכינות הקדם צבאיות ומומחים מקצועיים לבטיחות. באשר לאלה שיעידו בהמשך, הרשימה עדיין לא סגורה".

קרה שעד לא התייצב?
"קרה פעם אחת שהיינו צריכים להזכיר לעד, שנמנע מתיאום מועד. נשלחה תזכורת בנוגע לסמכויות הוועדה והעד נעתר לדרישה. הובהר לו שיש לציית להחלטות הוועדה".

"לא היה ניהול כלל. כלום"

עולם המכינות מתקיים בתפר שבין משרד החינוך למשרד הביטחון, וכפי שהתגלה באסון, מדובר בתפר פרום מאוד. בפועל, גם שלוש שנים אחרי האסון, אין גוף בישראל שאחראי לפיקוח על המכינות, וההצטרפות שלהן לחדר המצב של משרד החינוך נעשתה ללא החלטה מחייבת.

בתפקידו כמנכ"ל משרד ההתיישבות, נעים כתב דו"ח בעקבות האסון. "עשיתי אותו בזמן קצר כדי לשים עליו חותמת של משרד ראש הממשלה, בתור מנכ"ל משרד ההתיישבות. הפצתי את הדו"ח תקשורתית כדי שלא יוכלו להתעלם ממנו".

היו עוד התייחסויות רשמיות לאסון מטעם המדינה?
נעים:
"חוקר בשם יצחק רז הכין שני דו"חות שהזמין משרד החינוך לגבי תקלות בטיחותיות, והם נגנזו. דרשנו וקיבלנו אותם. יש לי חשש שמישהו לא רצה כנראה שיראו את זה".
וסרקרוג: "נברר על כך בהמשך. כרגע איננו יודעים אם נגנזו, ואם נגנזו, מה הייתה הסיבה לכך".
נעים: "ישב פה מנכ"ל משרד החינוך לשעבר, שמואל אבואב, שטען בלהט שהוא הוציא דו"ח בנושא נוהלי הבטיחות, ואנחנו ואמרים לו: 'אדוני, לא יצא דו"ח. זו הייתה טיוטה שלא הופצה'. הוא לא היה מודע לזה. זה מראה שהעסק הזה, בכללותו, היה חובבני מבחינת הטיפול והפיקוח".
וסרקרוג: "אני לא הייתי אומרת, לפחות לא בשלב הזה, שהיה ניהול חובבני. מבחינתי ומבחינת הוועדה, אנחנו צריכים להתייחס לעניין כבדיקה מבראשית. לפי הסמכויות שנתנו לוועדה, ככל שתהיה לנו ביקורת כללית יותר היא צריכה להיכתב בדו"ח המסכם. אם נוציא דו"ח ביניים, הביקורת צריכה להיכתב בזהירות ראויה, אבל לא בשתיקה ובוודאי שלא בהתעלמות".
נעים: "השופטת יותר זהירה, אבל אני אומר: לא היה ניהול כלל. כלום. גם היום, אחרי האסון, אין גורם אחד במשרד שמטפל במכינות. במשרד החינוך זה היה מנהל חברה ונוער, רכזי של"ח וכו'. היום אין בן אדם אחד שאפשר להגיד עליו שהוא אחראי על המכינות. הכל זה פרטאץ'. אנחנו מעל 3 שנים לאסון וזה מוציא אותי מדעתי".

"מבחינתי זו קריאה פחות נכונה של החוק"

מהדיונים עולה טענה שהמשרדים בחרו בפרשנות מצמצמת ללשון החוק, שלפיה המדינה צריכה להסמיך ולהכיר במכינות קדם צבאיות. חברי הוועדה מסבירים שבחוק נכתב במפורש שהכרה זו תיעשה בין היתר על בסיס התנאים הפיזיים והבטיחותיים במכינות, כך שאפשר גם להפסיק להכיר במכינות שלא עומדות בדרישות מינימליות.

איזו בעיה מרכזית אתם מזהים בהתנהלות המערכת עד כה?
וסרקרוג:
"הדעות שקיבלנו עד כה, והדעות שעולות מחוות הדעת המשפטיות שהוגשו לנו, אינן תואמות למה שאני חושבת ולמסקנות שניתן להסיק מהמצב הקיים היום, על פי החקיקה הקיימת. עדיין לא שמענו את כל היועצים המשפטיים של כלל המשרדים. ממה שקיבלנו, אני יכולה לומר, הוא לא בדיוק על דעתנו".

כלומר התשובות שקיבלתם ממשרדי הממשלה לגבי האחריות שלהם על המכינות לא מספקות?
וסרקרוג:
"לא הייתי אומרת שהדעות האחרות לא מספקות. לדעת האומרים זה אולי מספק, מבחינתי זו קריאה פחות נכונה של החוק".
נעים: "זו פרשנות שגויה".
וסרקרוג: "לא נכון שאביע את דעתי כעת לפני שחקרתי את כלל הדעות. עם זאת, ניתן לומר, כבר בשלב זה, שעל פי חוק המכינות, מוטל תפקיד של פיקוח ובקרה על המנהל הכללי של משרד ההתיישבות, או על כל מי שהוסמך לעניין. לפני משרד ההתיישבות התפקיד הוטל על מנכ"ל משרד החינוך".

הפער הוא סביב מה האחריות שמוטלת על המדינה שמכירה במכינה?
וסרקרוג:
"בשנתיים הראשונות להקמת מכינה, האחריות לפיקוח ובקרה היא על משרד הביטחון, כדי ש'מכינה בהקמה' תהיה ל'מכינה מוכרת'. זו ניתנת בין היתר בהסתמך על חוות הדעת של משרד הביטחון. 'ההכרה' במכינה מוגבלת בתקופה, והתקציב שניתן למכינות הוא אחת לשנה".

וסרקרוג מוסיפה שפיקוח ובקרה כנדרש הם כלי הכרחי כדי להבהיר למכינה ולעומדים בראשה שאם דרך פעילותם אינה כמתחייב, עלולה להיות הקפאה של ההכרה בה.

נעים: "היועצים המשפטיים אומרים לנו שחוק המכינות נועד רק להסדיר את נושא התשלומים, שלא היו בבסיס התקציב. ואנחנו אומרים: 'מרגע שיש לכם אחריות, זה להכול'".

וסרקרוג: "אם בתקנון התאגיד לא כתוב שהמכינות יפעלו על פי נוהלי בטיחות מחייבים, אפשר שהמשרדים האחראיים יתערבו ויחייבו את המכינות לציין זאת מפורשות בתקנון העמותה. יש להתערב ולומר בקול ברור: 'אני כמשרד מבקר ומפקח, לא מקבל את זה שאתה עמותה שהולכת להקים מכינה ואין איזכור לנוהלי בטיחות מחייבים'. על המשרד הרלוונטי לדרוש זאת, אפילו במועד מתן דחיית השירות. לצד בדיקת התכנית החינוכית חובה לפקח גם על התנאים הפיזיים והבטיחותיים הנדרשים לפעילותה".

"השם מכינה קדם צבאית מטעה"

לפתחה של הוועדה מתגלגלים גם מקרים אקטואליים. חברי הוועדה מספרים על מסגרת פעילות שהגיעה אליהם ולא הוגדרה כמכינה, אף שבפועל היה חשש שמדובר במכינה, לפי חוק המכינות. חברי הוועדה עמדו על כך שהאחראי יבהיר להורים שצורת ההתארגנות אינה מכינה קדם צבאית, לפי חוק המכינות.

"בנושא הזה הבהרנו שהוועדה תאמר את דברה", אומרת וסרקרוג, "אם אתה לא מכינה, אתה צריך לומר את זה להורים ולחניכים, ועוד להביא לידיעתם שבמהלך שנתיים לא יהיה תקצוב".

נעים: "השם 'מכינה קדם צבאית' הוא שם מטעה, והוא סוגייה בפני עצמה. כשאתה אומר 'מכינה קדם צבאית', אתה מבין שיש גורם ממלכתי מאחוריה. בסוף זה עמותות פרטיות. אפילו אותי זה הפתיע, ואני הכרתי את הנושא יחסית לעומק".

וסרקרוג: "אחת הבעיות שאנחנו עומדים עליהן בתוקף, והבהרנו את זה למשרד הביטחון, היא הפער המהותי בין שם המכינה, כמכינה קדם צבאית, לבין היות המכינה בפועל עמותה אזרחית. המידע שמוצג להורים על אופן ההתארגנות של מכינה לוקה משמעותית בחסר".

יש שיבינו את זה כאילו מכניסים את המדינה לתוך הפעילות.
נעים:
"אבל המדינה בתוך הפעילות. היא מתקצבת, היא נותנת דחיית שירות. איך שהיא מתקצבת היא נכנסת לסיפור הזה. יש כאלו שרואים את זה אחרת, אבל אנחנו אומרים שזה לא המקרה. מי ששולח ילד למכינה 'קדם צבאית', שולח אותו למשהו רשמי".

הכהן: "יש פה משהו שיושב על מערכת המדינה, בגלל דחיית השירות. מאחר שהמדינה קבעה קביעה שיש לה עניין בזה. למערכת הביטחון יש עניין בזה, ויש ממונה במערכת הביטחון שאחראי על הקשר איתן. זו בהחלט ישות רשמית, לא התכנסות לחוג התעמלות אומנותית".

יש תחום אפור, בין המכינות שצמחו כעניין וולונטרי מלמטה, לבין הגופים הפורמליים.
וסרקרוג:
"אין פה שום דבר וולונטרי. נעשית בחירה על בסיס מידע חסר. הוולונטריות היחידה היא ההסכמה של ההורים והחניכים להצטרף למכינה. השאלה אם נתת להם את כל הנתונים כדי לעשות את הבחירה. אם לא מקבלים את הנתונים כמו שצריך, אולי הייתה הטעיה".

אם כך, מה אחריותה של המדינה?
וסרקרוג:
"אני לא מקבלת אמירה שיש הרבה מכינות ואי אפשר לדרוש מאדם אחד או שניים, בין אם נציג הממשלה או אחר, למלא את התפקיד שהוא צריך למלא. משרד שאין לו כוח אדם ואינו יכול, זה לא פוטר אותו מאחריות. אין מקום מצד אחד להגדיל את מספר המכינות, בין היתר בדרך של פתיחת שלוחות והגדלת מספר החניכים במכינה, ומצד שני לא להקים במשרד הרלוונטי אגף ייחודי לתחום המכינות לרבות סמכויות של פיקוח ובקרה.

"בשנתיים הראשונות מכינה לא מתוקצבת. מי צריך להשגיח עליה ולראות שתוך שנתיים היא ראויה לקבל מעמד של הכרה, משרד הביטחון? בואו נשים ליד משרד הביטחון את מועצת המכינות, כגוף מועסק ומוסכם עוד בטרם קיבלה מעמד סטטוטורי. הסכמה שתינתן על ידי משרד הביטחון ומשרד ההתיישבות מצד אחד ומהמכינות מצד שני, תאפשר למועצת המכינות לקחת חלק בהליך ה'הכרה', לפחות במעמד של משקיף, וכן כגוף ראשוני מפקח ומבקר של המכינות.

"רוצים להוציא את המדינה מנושא האחריות, ולהטיל את מלוא האחריות על המכינות ועל ההורים, ויודגש, אין זו דעתנו לאור החוק הקיים וחובת הפיקוח והבקרה של המשרדים הרלוונטיים. חובה היא לומר את הדברים בלשון ברורה ובקול צלול לנוגעים בדבר, במיוחד להורים ולחניכים.

"גם המכינה, בתור גוף עצמאי, תבוא לספר להורים מי אתה, אתה עמותה אזרחית ולדעתך, או על פי ידיעתך, למשרד הביטחון ולמשרד החינוך או ההתיישבות אין חובה עליך אם משהו חס וחלילה קורה משהו. אם זו העמדה, תגיד את זה להורים, שיידעו לאן הם שולחים את הילדים".

לדעתכם רצוי שמועצת המכינות תהיה סטטוטורית?
וסרקרוג:
"רצוי מאוד. כרגע אין הכרה כזו, ואנחנו מחפשים דרכים לראות אם אפשר למרות זאת, או עד שיתקנו החוק והתקנות, למצוא פתרון אחר".
נעים: "אני טוען שצריך להיות עץ מבנה בין משרד הממשלה הרלוונטי לגורמים סטטוטוריים שמנהלים את האירוע בהיבט התוכן, הבטיחות, הגיוס, הפריסה החברתית, התקצוב וכו'. אם לא ייבנה עץ מבנה, אפשר ליישם מעמד סטטוטורי. אין מחלוקת שצריך שורה של בעלי תפקידים שינהלו את האירוע הזה, והיום זה לא קיים".

"אבא קרע לנו פה את הלב"

ספרו על המקום של ההורים בעבודת הוועדה.
וסרקרוג:
"במקום הראשון העמדנו את ההורים. כעדים הם באו ראשונים, סיפרו והעידו על מה שקרה ואיך הם מרגישים. הדבר הקשה ביותר היה לשמוע הרגשה של נתק מעולם המכינות, תחושה של חוסר התעניינות מהן, חוסר טיפול והיעדר הקשבה מתמשכים, וזאת כאשר עולם המכינות מגדיר יעד של מנהיגות לא רק צבאית אלא גם אזרחית".

הכהן: "זה נותן להם פורקן, אף שלא זו מטרת הוועדה. זה קורה כי זה מקום שבו אפשר להתבטא".

נעים: "יש אימהות שכולות שנכחו פה כל דיון. יושבים פה ילדים, ניצולים, שבוכים. יש פה משפחות מפורקות עם עקבות נפשיות עצומות לחיים שאני חרד, חס וחלילה, מדברים שיכולים להיעשות. אבא קרע לנו פה את הלב במשך שעתיים, העסק הזה קצת נזנח. מתעסקים באלה שנספו, אבל נשאר שובל ארוך של אבל, יגון ובעיות נפשיות שנזנח מאחור".

"התפקיד שלנו זה לזעזע, קצת, את אמות הספים"

איך אתם רואים את תוצר הוועדה?
וסרקרוג:
"לדעתנו, ובזהירות הראויה, הסדרת נושא המכינות לפי חוק המכינות, ובהיות המכינה התארגנות, צריכה ויכולה להיעשות בשני מישורים, שמטרתם אחת. המישור האחד: חוק המכינות והתקנות; והמישור האחר: היות המכינה עמותה, ויכולתה לקבוע תקנון העמותה כמחייב הקמת מכינה.

"היעד המשותף  הוא חבות, ולא גישה וולונטרית על המכינה. החבות חייבת לכלול בתוכה: קיום נוהלי בטיחות מחייבים ובשימוש; חובת דיווח בלתי מתפשרת; ביצוע תחקיר; הפקת לקחים ויישום; חבות המשרדים הרלוונטיים על פיקוח ובקרה והפעלה נכונה יותר של סנקציות אפשריות".

נעים: "יש פה עוד שני מישורים לפעולה: במישור המיידי ממשיכות להיפתח מכינות. גם אם לא נוציא דו"ח ביניים, שזו משימה מאוד קשה וכבדה, חלק מהדברים שקורים פה כבר מחלחלים לשטח ורואים את זה. התפקיד שלנו זה לזעזע, קצת, את אמות הספים. יועצים משפטיים, מנכ"לים וראשי מכינות יושבים פה ומקבלים ביקורות לא פשוטות, והם יוצאים מפה אחרת מאיך שהם נכנסו.

"השינוי בתקנות ובחקיקה ייקח הרבה מאוד זמן, ואנחנו לא רוצים לחכות. לכן ברמה המשפטית, השופטת מסבירה איך אפשר לעשות את זה בחקיקה הקיימת, במסגרת החובות שמלכתחילה מחייבות את המכינות כעמותות, ואת המדינה לפקח עליהן".

יש הערכת זמן כמה תשבו?
וסרקרוג:
"בהתחלה חשבנו שנצליח לשמוע את כל הראיות עד אפריל 2022. אנחנו לא בטוחים, וזה משתנה, ויכול להיות שזה ייקח יותר זמן. יש הרבה סוגיות, החל מהשאלה איך מציגים את המכינה לנוער בבתי ספר, מה המידע המתחייב שיגיע להורים ולחניכים, מי אחראי לטיול גיבוש כשהנוער עדיין תלמיד בבית הספר.

"משמוקמת מכינה, כיצד היא מתכוונת להתנהל גם מבחינה בטיחותית, איך ייבחר ראש המכינה, יו"ר העמותה, ועד כמה נגזרת האחריות של הוועד המנהל? עד כמה, אם בכלל, נבדקים נתונים אלה עוד קודם להקמת מכינה? מה המעמד של שלוחות למכינה? ועוד שאלות עקרוניות: עד כמה ראוי שעולם המכינות ילך וייגדל? קיימת גם אפשרות שסמכויות הוועדה יורחבו לבחינות כל הגופים שמקבלים דחיית שירות, מה שידרוש מחבריה חקירה ובדיקה נוספת".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
עוד על כיפור תשפ״ב:
"אנחנו באמת משפחה פה"
בית הכנסת המחבק
סיפורה של נקודה
תגובות