"אני ראשון הדוגמים במרחב ירושלים", אומר בגאווה פאדי דקידק (37), נשוי ואב לארבעה מבית חנינא שבמזרח ירושלים, העובד ומתנדב במד"א כבר 20 שנה. בשנה וחצי האחרונות הוא גם דוגם ומחסן נגד קורונה. "הפסקתי כבר לספור בכמה מקומות דגמתי וחיסנתי", הוא צוחק. "בראש השנה נסעתי עם משלחת הדוגמים של מד"א לאוקראינה. דיברתי יידיש עם החסידים ורוסית עם המקומיים. זה שיגע את כולם. כשערבי מדבר יידיש ורוסית, כולם מתלהבים. אני אוהב את זה, כל דבר שעושה טוב לאנשים, כל מה שמדבר אליהם".

באומן, הוא מספר, עמד על הרגליים 36 שעות כמעט ברצף. "זה היה קשה, אבל ראיתי בזה משימה לאומית. אנשים חייבים לחזור הביתה, וצריך לבדוק ולוודא שהם לא מביאים איתם את נגיף הקורונה". ביום כיפור, עשה משמרת של 24 שעות בבית שמש. "בחגים, כשהמתחמים סגורים, בתור מוסלמי, אני משתדל מאוד לגבות את אחיי היהודים".

פאדי דקידק: "עובדים בקצב מאוד מהיר, במיוחד בבדיקות המהירות, כדי שילדים יוכלו להיכנס לאטרקציות" (צילום: מד"א)

"אני יודע מתי מתחיל, לא יודע מתי מסיים"

כאחראי על צוות המתנדבים במד"א, במרחב ירושלים, הוא מתייצב בתחנה כל בוקר בשעה 06:30, ומקבל את המשימה היומית בדגימות. "לפעמים זה תחנות דרייב אין, לפעמים בתי ספר, ישיבות, מעברי גבול, או בבדיקות המהירות באטרקציות לילדים. לפעמים זה בנייה של מתחם חיסונים חדש, לפעמים זה תגבור בגלל העומס בחגים ובחול המועד".

בימי חול המועד מתחמי הדגימות עמוסים במיוחד. "אני יודע מתי אני מתחיל לעבוד, אבל לא יודע מתי מסתיים", הוא אומר. "אנחנו עובדים בקצב מאוד מהיר, במיוחד בבדיקות המהירות, כדי שילדים יוכלו להיכנס לאטרקציות. לפעמים אני מסיים ב-12 בלילה. אלה ימים מאוד קשים. עומדים על הרגליים הרבה שעות, עובדים לילות כימים, אין מה לעשות".

"לחוששים אני מספר איך חיסנתי את אמא שלי"

דקידק דוגם הרבה מאוד אנשים מדי יום ומזהה סוגים של תגובות וחששות: "חלק שואלים מה קורה, לפעמים מתפתח שיח סביב כל מיני דברים. יש גם את אלה שמפחדים או חוששים מהדגימה או מהחיסון. אני משתדל להרגיע כמה שיותר. אני תמיד אומר שזה טבעי לפחד, אבל נותן הסבר מקצועי, מסביר את הסיבה להתחסן ולהיבדק, איך זה עובד ומה זה עושה לנו. אני מפשט את המושגים, מדבר בגובה העיניים. הרבה פעמים אני מספר איך חיסנתי את אמא שלי, אישה מבוגרת שפחדה מאוד להתחסן, ואיך אחר כך הכל היה בסדר".

עמדת חיסונים ניידת. "אני משתדל להרגיע כמה שיותר. אני תמיד אומר שזה טבעי לפחד, אבל נותן הסבר מקצועי" (צילום: תומר נוברג)

מפגש אחד נחקק בזכרונו במיוחד: "יום אחד, כשהייתי בעמדת חיסונים ניידת של מד"א, הגיעה אישה חרדית, שפחדה מאוד להתחסן. מהשיחה איתה הסתבר שהיא בת לניצולי שואה שעברו התעללות על ידי מנגלה באושוויץ, והפחד ממחטים ומטיפול רפואי היה מושרש בה מילדות. דיברתי איתה, אמרתי לה שזה לא אותו דבר. ואני, פראמדיק ערבי, הצלחתי לבסוף לשכנע אותה להתחסן".

ממתנגדי החיסונים, הוא לא מתרגש במיוחד. "ביום שמתנגדי חיסונים יביאו טיעון שיצליח לשכנע אותי, ואם זה נכון, אולי גם אני אתנגד לחיסון", הוא אומר, "אבל זה לא קרה עדיין. לא מצאתי עדיין שום סיבה רפואית להתנגד לחיסון. בסוף, מתנגדי החיסונים מזיקים בעיקר לעצמם, להורים שלהם, למשפחה שלהם. אף אחד לא יודע מה הרמה החיסונית שלו ואף אחד לא רוצה להיות אדם שבגלו מישהו מת, זו תחושה נוראית. זה משהו שאני אומר להמון מתנגדי חיסון, והרבה אנשים גם משתכנעים".

"אשתי אוהבת את מד"א כמוני"

גם המשפחה שלו מגוייסת, לדבריו, לעניין. "אשתי, דועאה, אוהבת את מד"א כמוני, והיא נתנה לי פוש להתחיל לשכנע את האוכלוסייה שסביבנו על חשיבות החיסונים וההישמרות מהקורונה. עשיתי שיעור למשפחה הגרעינית שלי, ואחרי זה הרחבנו אותו גם למשפחה הגדולה במזרח ירושלים, מדובר ב-5,000 אנשים בערך. היום, הרבה מהם מתנדבים אצלי במרחב בדגימות".

פאדי דאקיק במתחם החיסונים. "אני שמח שאני עוזר לאנשים ומציל את החיים שלהם, זה מספיק לי" (צילום: מד"א)

שני דברים מנחמים אותו ומקלים על העומס. אחד הוא האווירה בצוות: "פה במרחב ירושלים צוות הדוגמים הוא משפחה. כשצריך מגבים, תומכים. במיוחד במגזר הערבי בעיר, מגיעים מתנדבים שמתגייסים למשימות כשהם בחופש"; והשני – האזרחים שמגיעים להיבדק: "אני שמח שאני עוזר לאנשים ומציל את החיים שלהם, זה מספיק לי. אבל כשאנשים אומרים לנו 'כל הכבוד', ומעריכים את עובדים ומתנדבים, זה מחמם את הלב. מספיק ששומעים 'תודה רבה', והתחושה היא לגמרי אחרת. זה נותן פוש להמשיך קדימה".