״אין כבוד לבעלי מלאכה שעוסקים בבניין בארץ, אין כבוד בכלל״, אומר אוהד כהן (39), סתת אבן ומומחה לשיקום עבודות אבן עתיקות, ״לראייה, אין כמעט הורים שרוצים שהילד שלהם יעסוק בזה. מצד שני, בלי בעלי מלאכה אי אפשר להקים שום דבר, עם כל הכבוד לאקדמיה. באירופה היה ממש כיף ללכת עם בגדי עבודה, כאחד האדם. בישראל זה לא ככה״.

כהן עשה התמחות יוצאת דופן באירופה שכללה עבודה בכנסיות עתיקות. עכשיו הוא רוצה לפתח את המקצוע בישראל.

הוא גדל בצפת, עיר שבה בנייני אבן עתיקים. ״אני בא מרקע דתי. בצפת יש את בית כנסת אבוהב, מבנה בערך בן 500 שנה, שהחזית שלו היתה מלאה בתבליטים מאוד יפים. רואים את העושר של המקום דרכם״. הוא לא אהב את עבודת השחזור שנעשתה במקום: ״החליפו שם את הכול בניגוד לעמדת רשות העתיקות. זה לא נעשה מספיק טוב.

שחזור מדרגות פורטל, כנסיית הדורמיציון, ירושלים (צילום: אלבום פרטי)

״אמרו לי שעשה את זה מישהו מירכא. אני לא גזען, אבל קשה לי שאין יהודים שעובדים במקצוע הזה. בחקלאות, בטיפול בזקנים, וגם בטיפול בבתי הפולחן שלנו – בני העם שלי לא רוצים לעבוד. זה לא מסתדר לי״.

הוא שירת בפלח״ן נח״ל בתקופת האינתיפאדה השנייה. ״אחרי הצבא, הייתי כנראה קצת, תקרא לזה פוסט טראומה, הייתי 7-6 שנים בנדודים. הסתובבתי בארץ ובעולם שנים בלי בית. תיק על הגב, הרבה פעמים בלי כסף, כמעט ולא עבדתי. משהו באבן משך אותי. זה נשמע כמו קלישאה, אבל כל מקום שראיתי מבנה אבן אמרתי לעצמי, ׳איזו הנדסה נעימה לעין׳, זה הדליק אותי, עשה לי משהו״.

״עבדתי 3 שנים בסדנה, למדתי גרמנית דרך העבודה״

לסיתות באבן הגיע דרך העניין שלו בארכיטקטורה עתיקה. ״חוץ מירושלים, יש לך בארץ גם את חיפה ויפו, קצת באר שבע, קצת טבריה וצפת. יש מקומות בארץ כמו תל דן, עם אחת הקשתות הכי מוקדמות שהאנושות יצרה.

״זה מצריך את ההבנה של חלוקת הכוח מלמעלה לצדדים ולמטה. הקשת הזו היא בת 3,700 שנים. יש באשקלון את הקשת העגולה הכי קדומה שנמצאה בעולם. זה התחיל פה, הקשת השפיצית הראשונה בעולם נמצאה ברמלה.

״רציתי לדעת איך עושים את זה. איך מסתתים אבן? באיזה כלים? מתישהו קפצתי להודו לחצי שנה. ישבתי שם קצת עם סתתי אבן, וחזרתי. אמרתי לעצמי שאני חייב ללמוד את זה מסודר״.

שחזור תחרות אבן, קתדרלת קסנטן, גרמניה (צילום: אלבום פרטי)

מה עשית כשחזרת לארץ?
״מצאתי בחור בשם קימי שהוא משחזר עתיקות. עבדתי אצלו כשנה בתור תלמיד. אז הבנתי בפעם הראשונה מה זה אבן, איך היא מתנהגת, אבן קשה, אבן רכה. איך מבנה אבן מתנהג ללא ברזל. הוא תמיד זז. כל תנועה ססמית משפיעה עליו איכשהו, והוא מאוד דינאמי, לא יצוק חזק. התחלתי ללמוד על קשתות, לשרטט קשתות, התחלתי ללכת אחורה מההווה לעבר היותר ויותר קדום. איך חצבו לפני 500 שנה, ואיך לפני 3,000 שנה״.

הגעת עד לפירמידות?
״לא יודע למה, דווקא הפירמידות לא עניינו אותי. עד כדי כך שהייתי בקהיר ולא הלכתי לראות אותן. נכון, יש שם חידה. אבל על רוב המבנים העתיקים אין לנו ודאות איך הם בדיוק נבנו״.

"פתאום אני בלב של הכנסיה הקאתולית"

הוא התפטר מהעבודה והתגלגל לגרמניה. ״הגעתי לסדנא שבתוך קתדרלה, שאמונה על השחזור של עצמה מנזקי מלחמת העולם השנייה. הפרויקט נפתח בשנות ה-60. שם זה האורים והתומים של ברנז'ת השחזור/שימור בגרמניה עם הפסלים והאמנים הכי מקצועיים, משחזרי העץ הכי טובים וגם עובדי האבן.

״כשהגעתי לשם רוב העבודה הגסה כבר הסתיימה. כל האבנים הגדולות. נשארו רק פסלים קטנים, מיניאטורות ותבליטים. את זה אני עשיתי. הייתי 3 שנים בסדנא הזו, עם בית ספר יום בשבוע, ושם למדתי, שם קיבלתי את החינוך הבסיסי של מה זה להיות בעל מלאכה״.

בלי לדעת גרמנית?
״בלי. וזה אחרי שנים של נדודים, בלי ליצור כמעט קשרים עם אנשים. הייתי די מופנם. פתאום אני בלב של הכנסיה הקאתולית עם כמרים, ונזירים״.

איך זה לעבוד איתם?
״סתתים זה עם מדהים. כל עובדי האבן. האבן היא לא סלחנית. אם אתה לא שם לב ומפיל פינה, זה הרוס. אין להדביק. אסור לך לטעות בחומר הזה. סופר סת״ם יכול לרדד את הדף ולגרד את מה שטעה. אני לא״.

מה זה עשה לך?
״לימדו אותי להיות עדין, איך לא לרצות לכבוש מבנה, אלא לבוא להסתכל, לעצור, לנסות לחוש אותו, מה הבעיות שלו, מה הסדקים שלו. הייתי צריך להתרגל לזה.

״להכשרה יש חוזה מאוד מסודר. יש בגרמניה 450 מקצועות שהם לא אקדמאיים במסגרת של שוליה או חונך, כולל ספר וקופאית. מנקי רחובות לומדים שם איך לנקות רחובות. בלי זה, הם לא יתקבלו לעבודה״.

"בארץ אין כבוד לעובדי מלאכה"

ההכשרה בגרמניה חידדה אצל כהן את הפער בין היחס לבעלי מלאכה שם לעומת ישראל. ״בארץ אין כבוד לעובדי המלאכה. זה מרגיש נחות. למרות שבלי בעלי מלאכה אי אפשר להקים שום דבר, עם כל הכבוד לאקדמיה. אבא שלי הוא מסגר ולכן זה מאוד מפריע לי. הוא משוכנע שבעלי מלאכה קיבלו מתנה מאלוהים שצריך להתגאות בה מאוד ולהשתמש בה. ממנו ינקתי את התפיסה הזו שבעלי מלאכה זה משהו שצריך שיהיה לו כבוד וצריך לפתח ולהגן עד רמת החקיקה על המעמד שלהם״.

התקנת רשתות יונים בשתי קומות האחרונות של מגדל הפעמונים בעיר העתיקה בירושלים (צילום: אלבום פרטי)

מי מגן עליהם בגרמניה?
״האיגודים שלהם ממש חזקים ומגינים עליהם, וטוב להם״.

ההכשרות המקצועיות וההסמכות הייחודיות של המדינה מחזקות לדבריו את העובדים המקומיים על פני עובדים ממדינות אחרות. ״ראיתי בגרמניה סוג של אור״, כהן מתלהב, "אנשים שיש להם כבוד וכיף להם להסתובב ברחוב בבגדי עבודה. הם אף פעם לא חושבים שהם שווים פחות ממישהו שלמד הנדסת מכונות, פשוט לא חינכו אותם לזה״.

אחרי שלוש שנים בכנסיה הוא המשיך את ההתמחות בסדנאות אחרות במדינה. ״בגרמניה, כל עוד לא סיימת את החניכות שלך, אסור לך לעבוד. אתה חייב לסיים חניכות, ואז לעבוד אצל מייסטר אחד. אחר כך, במשך שנתיים צריך ללמוד בבית ספר למייסטרים ואז לפתוח עסק משלך״.

"התחום של שימור מבני אבן פרוץ לחלוטין"

אחרי הקורס המתקדם שלמד (European Master of Craft), החליט לחזור לישראל. ״יכולתי להישאר באירופה, אבל אני יותר בקטע של להחזיר לעם שלי את היכולת להתפרנס בכבוד ממלאכה. להיות טייח, להיות יוצק בטון, או מסגר או נגר. צריך להכניס תקנים: מי יכול לעבוד בעבודות האלה, ובאילו נסיבות. צריך להבין למה אי אפשר לקחת כל אחד שקונה מסור חשמלי ולקרוא לו נגר. זה לא רק משנה את האיכות של הרהיטים, אלא גם את האיכות של החברה״.

למיטב ידיעתו, הוא היהודי הראשון בהיסטוריה שנהפך לחלק מהגילדות של סתתי ופסלי קתדרלות. הוא לא רצה לעבוד כשכיר, אלא להיעזר בידע שרכש כדי לפתוח עסק עצמאי, עם כל הסיכונים שכרוכים בכך.

״ב-4 השנים האחרונות הקמתי את העסק שלי תחת השם 'אבא אבן'. מבחינתי הכותרת היא סטנדרט חדש בתחום עיבוד אבן מסורתי. רוב העבודה שלי היא בתחום שימור מבנים ובתחום שחזור אבן. להעתיק אלמנטים אחד לאחד ולהחליף את הבלוי״.

אפשר להתפרנס מזה?
״התחום הזה של שימור מבני אבן פרוץ לחלוטין. כשאתה בא ממקום כמו אירופה, אתה מתרגל שמגינים עליך. אנשים שם לא יכולים לדמיין שמישהו יעשה עבודת אבן כשזה לא המקצוע שלו. אין דבר כזה. אין מצב שמישהו שהוא לא נגר יעשה רהיט. בארץ, אתה מגלה שזה לא מעניין אף אחד. מה שחשוב זה שהמחיר יהיה זול״.

לדבריו, 140 ישראלים עברו את הקורס הרשמי של מדינת ישראל למשמרים. "עשיתי את הקורס, כדי לקבל את התעודה״, הוא אומר, ״אלא שמי שלא עשה את הקורס יכול גם הוא לזכות במכרזים. זה בעצם לא נותן שום דבר וזו הבעיה״.

״יוצא לי לעבוד רק אצל אנשים שמעריכים איכות עבודה״

השילוב בין היעדר סטנדרטים לבין פרצות בחוק "חובת המכרזים" של המדינה, יוצר, לטענתו, מצב של ״מירוץ לתחתית״ מבחינת עלות ואיכות העבודה. זה כולל עבודות שמוציאה רשות העתיקות.

״לפעמים היו לי מקרים שההצעה שלי היתה פי 5 יותר יקרה. לא 10% יותר, 500% יותר. הסיבה היא שכשאתה בא לבניין עם המקצועיות שיש לך אתה יכול לקרוא אותו ולהבין מה הולך שם.

״אדם שבנה וילות שמע שיש כסף בשימור, והוא מנסה להתגלח על הלקוחות. זה יוצר סיטואציה שבה הרבה אנשים חושבים שאתה מרמה. הם לא מעכלים שיש אדם שעובד באבן ויודע גם גרמנית וגם הנדסה, ויודע להגיד איך הקשת עובדת ומה הכוחות שפועלים שם, קצת כימייה בבנייה. בישראל אני עוף מוזר״.

אז איפה אתה בכל זאת מוצא עבודה?
״בגלל שהעבודה שלי איכותית, אבל גם יקרה, יוצא לי לעבוד רק אצל עשירים. אצל כנסיות בארץ, אצל מסעדות כמו אורי בורי בעכו. באופן כללי, אנשים שרואים רחוק ואומרים: 'אם אני אקח זול, זה יתפרק לי בעוד 7 שנים, ויקר יתפרק בעוד 70 או 200 שנה'. את האנשים האלה קשה למצוא בארץ״.

״מי שמניח אבן על אבן מקבל הכי מעט כסף"

המצב שהוא מתאר פותח בפניו אפשרויות לעוד עבודות, בנסיבות לא משמחות. ״יש מקומות במושבה הגרמנית בחיפה, שלא קיבלו את הצעת המחיר שלי. אבל אחרי תקופה הם קראו לי כדי לתקן את הנזקים שעשה להם עובד חסר מומחיות.

״אני רוצה שעד שאמות יהיו תקנים בארץ. כמו אדריכל, רק הוא יכול להיות אדריכל. רק מהנדס בניין יכול לחשב קונסטרוקציות. למה שבתחום השימור, שהנזק יכול להיות בל ישוער, למה שם צריך להזנות את המקצוע הזה? את פרקטיקות העבודה?״

מי אחראי שהמצב ישתנה?
"האקדמאים ברשות העתיקות ובמועצה לשימור אתרים משתכרים מאוד יפה, ויש שם טונות של אקדמאים, אבל מי שעובד בפועל, מי שמניח אבן על אבן, או עושה שפריץ על הקיר מקבל הכי מעט כסף. ככה הם בוחרים את העובדים, וזה מוריד את השכר לכולם. אף אחד לא יכול לבקש מאדם פרטי לקחת הצעה יקרה, אבל מרשויות המדינה אפשר לצפות להתנהל אחרת".

ממה לדעתך זה נובע?
"אני מאמין שזה קשור לפוליטיקה. אחרי 1967, מי שעשה עבודות בניין היו פלסטינים. השינוי הזה יצר את התודעה שמקשרת בין מקצועות המלאכה עם עוני, עם חוסר השכלה, עם משהו שאנחנו היהודים לא רוצים להיות חלק ממנו. מבחינתנו, אנחנו וילה בג'ונגל, אנחנו לא אמורים לעבוד. הרי לא ייקחו עורך דין או רופא משכם".

ואתה רוצה למקצע את עבודות השיקום באבן כמו רפואה ועריכת דין?
״אי אפשר באמת להשוות בין המקצועות, אבל אני רוצה שתהיה מערכת מסודרת שתגן על כולם״.

את הידע שצבר הוא רוצה להעביר הלאה, ולפתח מקום הכשרה בסטנדרט גבוה בישראל. ״מאוד הפריע לי אחרי הצבא שאנשים יושבים בתל אביב, שנים אחרי שנים, וחושבים שלשתות אלכוהול בערב ולעשן גראס זה הדבר הכי מדהים שהם יכולים לעשות. אבל כיום, יותר ויותר, לא מוצאים אופק אישי. הדבר הכי פשוט זה לשכור דירה בתל אביב, לעבוד בבית קפה, ולעשות את זה 10 שנים עד שלומדים משהו שלא רוצים ודופקים את החיים. בא לי לשנות את זה״.

מה אתה מציע?
״למה לא לשאוף ליותר? למה שלא יבואו למלאכה עם השכלה? המדינה יכולה לתמוך בהכשרות. לעשות סטנדרטיזציה של עולם המלאכה. אני מאוד מאמין בזה״.

בין עבודה לעבודה, הוא מקדיש את זמנו הפנוי לשיפורים בסדנא שהוא שוכר בכפר יהושע. הוא שומר עליה נקייה מאבק. הוא מתכנן לפתוח קורס הכשרה מסודר עבור צעירים שירצו להתמחות, בסיוע פדגוגי של מוסד גרמני.

״סיכוי גבוה, שבעוד חודשיים שלושה, אני פותח קורס ראשון, קורס מבוא. אני רוצה 8-6 נרשמים ראשונים להכשרה של 3 חודשים, שילמדו יומיים בשבוע. בסופו של דבר, אני רוצה להגיע לתכנית לימודים של 4 שנים. זה יצריך עזרה של המדינה או קרן כזו או אחרת כדי לעזור להם, ולא לפשוט רגל״.