"אנשים מעקמים פרצוף כשאני אומרת להם שרחובות היא עיר מעניינת", מספרת ליאור שמש (28), שהשיקה בתקופת הקורונה מיזם  חברתי-תיירותי – סיורים המבוססים על כלכלה מקומית מקיימת ומפגשים אנושיים.

שמש, מדריכת טיולים ומורת דרך מוסמכת, עובדת בתחום כבר כ-4 שנים, וצברה ניסיון בהדרכת קבוצות מכל הסוגים ובכל רחבי הארץ. אבל את עיר מגוריה גילתה רק בתקופת הסגרים, כשהתנועה הייתה מוגבלת. "התחלתי לטייל ברחבי רחובות עם הכלבה ומצאתי עוד ועוד פינות מרתקות. זו עיר בת כ-130 שנה, ויש בה המון שכבות – אחת על השנייה: היסטוריה, אמנות, טבע עירוני ואדריכלות. אנשים לא יודעים כמה העיר שהם חיים בה מגניבה".

ליאור שמש בסיור עם קבוצה. "התחלתי לטייל ברחבי רחובות עם הכלבה ומצאתי עוד ועוד פינות מרתקות" (צילום: מיזם ׳ברחובות׳)

הסוד שבגילוי, היא מציעה, הוא אולי העובדה שהיא עצמה לא רחובותית במקור. "גדלתי בראש העין, תקופה מסוימת התגוררתי בדגניה ולרחובות הגעתי לפני שלוש שנים וחצי. לפעמים דווקא כשמסתכלים מבחוץ רואים דברים מפרספקטיבה אחרת". על כל פנים, לדבריה, היא יודעת מה אנשים מחפשים בסיורים, ולרחובות בהחלט יש מה להציע.

מחזיק תריסים. "זו חתיכת אמנות שהייתה מאוד טרנדית באירופה במאה ה-19 והגיעה גם לפה" (צילום: מיזם ׳ברחובות׳)

כדי לראות את יופיה של העיר, שמש מציעה להתחיל ולהסתכל על דברים מזוויות חדשות. "למשל, כשאומרים 'אמנות רחוב', אתה ישר חושב על גרפיטי, כמו בשכונת פלורנטין בתל אביב", היא אומרת, "אבל פה בעיר, ממש בדרך לסופר, אפשר למצוא, לדוגמה, על הבתים הישנים, את ה'מענטשלעך' – מחזיקי התריסים בדמות אנשים קטנים, שנוצרו לפני למעלה ממאה שנה. זו חתיכת אמנות שהייתה מאוד טרנדית באירופה במאה ה-19 והגיעה גם לפה".

פסיפס קיר של יוסף נוגאי. "הוא שם על קיר חיצוני טיח ושיבץ בתוכו דברים שאנשים הביאו לו מהרחוב, או שהוא מצא" (צילום: מיזם ׳ברחובות׳)

ברחוב בני ברית, היא מספרת, יש פסיפס קיר גדול ומיוחד שיצר אמן מקומי, יוסף נוגאי. "הוא שם על קיר חיצוני טיח ושיבץ בתוכו דברים שאנשים הביאו לו מהרחוב, או שהוא מצא: חנוכיה, בקבוק בירה, מחבת, דיסקים ישנים ועוד. זה היה מדרחוב לא מאוד נעים לפני שהוא שם בו את היצירה הזו שנותנת נקודת עניין. זו אמנות מגניבה ומעניינת שמוציאה את הפרטי למרחב הציבורי".

פסז' תרל"פ. "אב-טיפוס של הקניון המודרני. בארץ זה לא כל כך תפס" (צילום: מיזם ׳ברחובות׳)

תופעה מעניינת נוספת ניתן לראות לאורך רחוב הרצל – "הפסאז'ים": מרכזי קניות קטנים ומקורים. "הרעיון הזה הגיע במקור מצרפת במאה ה-18", מספרת שמש, "וזה מעין אב-טיפוס של הקניון המודרני. אבל בארץ זה לא כל כך תפס, בין השאר כי אין להם חברות ניהול מרכזיות כמו לקניונים, כל חנות שייכת לבעלים אחרים, והמרחב הציבורי בהם נותר מוזנח".

אנדרטת מוטי קינד שהיה שחקן מכבי רחובות שנרצח על ידי אוהד פנאט במהלך משחק ב-1975 (צילום: ד"ר אבישי טייכר)

לא רבים יודעים, אבל פארק המייסדים, אחד הפארקים הגדולים בעיר, הוקם על חורבותיו של מגרש הכדורגל שעליו שיחקה פעם קבוצת מכבי רחובות. במרכז הפארק, במקום בולט, ניצבת אנדרטה לזכר מוטי קינד, שחקן הקבוצה, שנרצח על ידי אוהד פנאט במהלך משחק ב-1975.

"האנדרטה היא מעין חרב ועליה כדור והיא מעבירה מסר חזק מאוד נגד אלימות בספורט", אומרת שמש, "אנשים שחולפים על פניה לאו דווקא מבינים את הסיפור שמאחוריה. לאחרונה, במסגרת שיפוץ גדול שנעשה בפארק, שמו תאורה, מתקנים, והפארק הפך למקום נעים מאוד. לצד האנדרטה הוקם מגרש כדורגל שילדים משחקים בו. זו דוגמה מצויינת איך מרחב ציבורי יכול לשרת את הקהילה כשעושים את זה נכון".

"ליצור משהו עם משמעות ולחזק הקהילה"

בתקופת הקורונה נעצרה התיירות הנכנסת ושמש מצאה עצמה ללא עבודה. "רציתי ליצור משהו עם משמעות, וחשבתי איך אוכל לחזק גם את האנשים והקהילה שבתוכה אני חיה. שיהיה לי משהו משמעותי לקום אליו בבוקר וגם לייצר לעצמי פרנסה". לכן, הסיור שבנתה בעיר, מתמקד לא רק בהיסטוריה ובאמנות, אלא גם באנשים, בעסקים מקומיים.

פסנתרנית מרחובות שמנגנת לקבוצה. "בכל סיור שלי נבקר לפחות בשלושה עסקים מקומיים" (צילום: מיזם ׳ברחובות׳)

"אני מקפידה שבכל סיור שלי נבקר לפחות בשלושה עסקים מקומיים ונשמע מהבעלים והיזמים מעט על העסק, על עצמם", היא מספרת. "לפעמים זו פסנתרנית מקומית שבאה לנגן על הפסנתר הציבורי שליד הספרייה העירונית. לפעמים אנחנו הולכים למסעדות לטעימות. אני רוצה להכיר ככה לאנשים את העיר דרך הדמויות המקומיות והצבעוניות וגם לעזור לעסקים עצמם להיחשף".

פרחים, חצ'פורי ואמנות מקומית

אחד העסקים הללו הוא חנות הפרחים "בתיה", של עדי זוהר, ברחוב אחד העם. "עדי הקימה את החנות בתקופת הקורונה, שבעיני זה ממש דבר אמיץ", מספרת שמש. "במקור היא מגיעה בכלל מרקע של עיצוב תעשייתי, ובמשך שנים היא עבדה בעיצוב חלונות ראווה ובעיצוב פרחים לאירועים, אבל היא חיפשה כיוון מעט אחר, אקולוגי יותר. הזרים שלה משלבים פרחים טריים ופרחים שהיא מייבשת בחנות, ונועדו להחזיק הרבה זמן. כחלק מהתפיסה שלה, היא לא משתמשת בעטיפות ניילון בכלל אלא רק בעטיפות נייר שניתנות למחזור".

חנות הפרחים "בתיה", של עדי זוהר. "הזרים שלה משלבים פרחים טריים ופרחים שהיא מייבשת בחנות, ונועדו להחזיק הרבה זמן" (צילום: מיזם ׳ברחובות׳)

ברחוב ביל"ו נוהגת שמש להביא את משתתפי הסיור למאפייה גיאורגית משפחתית חדשה. "לבעלים קוראים בצלאל, והוא מתפעל את העסק עם אשתו והילדים. הם פתחו ממש לפני כמה חודשים ומי שאוהב אוכל גיאורגי זה מקום ממש מומלץ, בייחוד החצ'פורי שלהם שהוא מצוין".

גלריית האמנות של דניאלה דנקנר, "בדרך לאיתקה". "אולם הגלריה מציג המון יצירות של אמנים מקומיים" (צילום: מיזם ׳ברחובות׳)

אחד היעדים המעניינים שמצאה היא גלריית האמנות של דניאלה דנקנר, "בדרך לאיתקה". שם החנות לקוח משירו של המשורר היווני קונסטנטינוס קוואפיס, ומי שיגיע לסיור יוכל לשמוע גם למה. "זה מקום קסום", אומרת שמש, "החל מחלון הראווה דרך אולם הגלריה, שמציג המון יצירות של אמנים מקומיים. מחוץ לגלריה, על הקיר, ישנה עבודת פסיפס גדולה – 'חמסה של שלום', שהיא חלק מפרויקט גדול של אמנים וקבוצות של קשישים, אנשים עם מוגבלויות וילדים, שיצרו 70 חמסות פסיפס שפזורות בערים שונות ברחבי הארץ. החמסה היא סמל לדו קיום יהודי-ערבי, והפסיפס מייצג גם הוא את המגוון של החברה הישראלית".

הזדמנות לסיור חינמי

במשך תקופת הקורונה, העבירה שמש בעיקר סיורים בתשלום (לעיתים סמלי) לקהל רחב. מחר (שישי, 24 בספטמבר) היא תקיים סיור פתוח וחינמי, כחלק ממהלך חשיפה להתרחבות המיזם. "אני רוצה להתחיל להעביר את הסיורים לקבוצות מאורגנות – מוסדות מקומיים, וועדי עובדים, צוותי עבודה בהיי-טק, מורות ועוד. בינתיים כבר העברתי את הסיור למשפחה שחיפשה דרך מיוחדת לחגוג לאמא יום הולדת".

הסיור הפתוח ייצא ב-11:00 מהחנוכיה הגדולה בגן המייסדים (סמוך לרחוב הרצל). הרשמה כאן.