מרשה פרידמן, ממייסדות התנועה הפמיניסטית בישראל, נפטרה בשלישי בגיל 83 בביתה שבקליפורניה.
פרידמן הייתה פעילת זכויות אדם ודמות מרכזית במאבק הפמיניסטי בישראל בתחילת דרכו. הייתה חברה בכנסת השמינית מטעם מפלגת רצ, ולאחר מכן ייסדה את ארגון נשים למען נשים בחיפה, שפתח את המקלט הראשון בישראל לנשים נפגעות אלימות.
בתקופת כהונתה בכנסת הביאה פרידמן לבית נושאים שעד אז לא דנו בהם. ב-1976 היא יזמה את הדיון הראשון במליאה בנושא אלימות נגד נשים בידי בעליהן. בנוסף היא העלתה לסדר היום של הכנסת נושאים הקשורים בזכויות נשים, כמו הפלות, הטרדות מיניות וסרטן השד.
השרה תמר זנדברג ספדה לה: "היא פרצה דרך בשורת נושאי זכויות אדם, בראשם אלימות במשפחה. כשנאמה בכנסת, ח"כים הסבירו לה שזה נושא פרטי שאין לדבר בו בציבור. לפני כמה שנים פגשתיה בארה״ב, והלהט להגן על זכויות אדם לא פחת. יהי זכרה ברוך".
השרה מרב מיכאלי ספדה לה: "פרידמן, ממייסדות התנועה הפמיניסטית בישראל; חברת כנסת שיזמה את דיון המליאה הראשון בנושא הכאת נשים בידי בעליהן, מה שהצחיק מאד בשעתה את חברי הכנסת הגברים. פרידמן היא אחת האמהות שאנחנו חייבות להן כל כך הרבה ממה שהשגנו וממה שאנחנו יכולות להמשיך להיאבק עליו היום. יהי זכרה ברוכה, היא תהיה בלבנו לעד".
עמותת 'אשה לאשה – מרכז פמיניסטי חיפה' פרסמו הודעה מיוחדת בעקבות מותה של פרידמן: "אנו מתאבלות על מותה של חברת הכנסת לשעבר מרשה פרידמן, מי שהיתה בין מקימות ויוזמות הפעילות הפמיניסטית בארץ בשנות ה-70 ואחת הנשים הראשונות שהובילו את המאבק נגד אלימות כלפי נשים וחוללו את המהפכה שעדין לא נגמרה בחיי נשים וגברים בארץ. היא בחרה לצאת אל הציבור כאישה לסבית ראשונה שהיתה חברת כנסת ופעילת ציבור. היא ידעה בחייה למצוא ולהוביל סולידריות עם נשים פלסטיניות ועם המאבק נגד הכיבוש. באשה לאשה – מרכז פמיניסטי חיפה אנחנו ממשיכות את דרכה של מרשה פרידמן וחברותיה ודרך חייה מראה לנו ששינוי אפשרי והוא בוא יבוא."
חברת הכנסת הלסבית המוצהרת הראשונה בישראל
פרידמן נולדה ב-1938 בניוארק שבניו ג'רזי. היא למדה לתואר ראשון באוניברסיטת בנינגטון והיא בוגרת תואר שני מאוניברסיטת ניו יורק. בשנות ה-60 עסקה פרידמן בפעילות חברתית בתנועה לזכויות השחורים בארצות הברית.
ב-1969 עלתה פרידמן לישראל והחלה ללמד בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה. בארץ הייתה פרידמן פעילה בתנועת הסוציאליסטים העצמאיים בשנים 1967–1972. היא הייתה ממייסדות התנועה הפמיניסטית בישראל – בשנת 1972 ייסדה את התנועה לשחרור האישה ונבחרה לעמוד בראשה. משנת 1973 ועד 1975 פעלה בתנועה לזכויות האזרח.
לקראת גיל 40, לאחר גירושיה מבעלה ביל פרידמן, יצאה מהארון כלסבית, והפכה למעשה לחברת הכנסת לשעבר הלסבית המוצהרת הראשונה בישראל. צעד זה היה חריג בישראל בשנות ה-70, ועד היום נותרה פרידמן חברת הכנסת הלסבית המוצהרת היחידה בישראל.
ב-1981 עזבה פרידמן את הארץ ועברה להתגורר בארצות הברית, שם חיה עד מותה.