ישראלים לא מחוסנים הם השעיר לעזאזל של ראש הממשלה נפתלי בנט, אבל הרדיפה שלהם לא עוצרת את העלייה בתחלואה ואת מקרי המוות בגל הרביעי של המגפה. בנט לא מציג נתונים על תמהיל הלא מתחסנים: כמה מהם מנועים מטעמי בריאות, כמה סובלים מחוסר נגישות כתוצאה ממצבם הסוציו אקונומי, וכמה מהם נמנעים מתוך אידיאולוגיה. הוא גם לא מסביר את הפער העצום (כ-2 מיליון ישראלים) בין מתחסני המנה הראשונה והשנייה לאלה מהם שלא התחסנו במנת ה״בוסטר״ השלישית. אין 2 מיליון מתנגדי חיסונים בישראל.
ייתכן שהפער נובע מחוסר אמון בממשלה. עסקת החבילה הלא כתובה שמייצרת אמון בין המדינה לאזרחים – "אתם תשמרו על הבריאות, אנחנו נגבה אתכם כלכלית" – נפרמה. כשהממשלה בורחת מאחריות, מגלגלת את ההתמודדות עם המגיפה אל הפרט ולא דואגת לערבות ההדדית, נוצר פער. ואז מחפשים שעיר לעזאזל.
המתקפה של בנט על מומחי משרד הבריאות מגיעה בעקבות המלצתם לא להסתפק בחיסונים, ולהטיל הגבלות על אירועים גדולים וכד׳. המומחים שרואים לנגד עיניהם "רק" חיי אדם, ולא את אלוהי הכלכלה, הם כנראה מטרה נוחה לראש ממשלה שמחפש את מי להאשים.
בנט לא כינס את קבינט הקורונה במשך חודש, אבל מצא לנכון לתקוף את אנשי משרד הבריאות גם מניו יורק. בתדריך עיתונאים סיפר ששאל אותם למה להגביל הופעות ו"הם גמגמו". המנהל המבריק מההיי טק זורק את עובדיו המקצועיים, הנאמנים, מתחת לגלגלים. האורות בניו יורק מסנוורים, כנראה. מה עם עידוד מחשבה יצירתית? מרחב בטוח להבעת דעות? היצמדות לעובדות ולמחקר? בנט כנראה לא אוהב ביקורת.
***
תגובתו של שר הבריאות לא איחרה להגיע. ניצן הורוביץ הוא הבחור הכי טוב בפוליטיקה הישראלית, הוא אידיאליסט, הוא נעמד מאחורי אנשיו וגיבה אותם: "הם עושים עבודה מצוינת", כתב, "מותר לבקר אותנו הפוליטיקאים גם אם זה לא נוח לנו".
אלא שמהורוביץ מצופה לא לצאת רק להגנת שמם הטוב של עובדי משרדו, אלא גם להגנת כלל האזרחים שעלולים להיפגע ממדיניות הממשלה. שר הבריאות מתמודד עם ראש ממשלה ששם כסף מעל חיי אדם. זו המדיניות המוצהרת של הממשלה הנוכחית, שהורוביץ, לוחם זכויות אדם, הוא חלק ממנה.
בנט מתנגד "לבזבז" מיליארדים על סגרים (שמצילים חיי אדם); מנהל תעמולה קנאית נגד הלא מתחסנים, בין היתר באמצעות ניסיונות חקיקה שיביאו לפגיעה חסרת תקדים בזכויותיהם המעוגנות בחוק כבוד האדם וחירותו.
זה לא העימות היחיד שהיה להורוביץ השבוע עם הממשלה שבה הוא מכהן. הוא נאלץ לבקר גם את כוונת האוצר לשלול דמי פיטורין מעובדים בלי תו ירוק. "דמי אבטלה נועדו לאפשר לאדם להסתגל למצבו החדש", אמר, "לא להיות כלי ענישה".
***
אין ספק, הלב של הורוביץ במקום הנכון והוא בעל יכולות פוליטיות (השיג 2 מיליארד שקלים למערכת הבריאות וצמצום חלק מהרפורמות בחוק ההסדרים). ברור שאי אפשר להשיג הכול. ועדיין, הורוביץ מכהן תחת ראש ממשלה בעל ערכים מנוגדים. הדבר היחיד שבנט והורוביץ מסכימים עליו הוא שבנט הוא לא ביבי. "רק לא ביבי" זה עדיין הזיז היחיד שהקואליציה הזו תלויה עליו.
המדיניות הכלכלית, מדיניות הבריאות ורדיפת אזרחים כשיטת פעולה מתחילות להיתקע בגרונו של הורוביץ, אבל עדיין עוברות. לא מעטים ימותו כתוצאה מאי נכונותה של הממשלה לתת פיצוי תמורת הגבלות, ושר הבריאות בינתיים מיישר קו. הדילמה האכזרית של הורוביץ היא היכן להציב את הגבול. אם לא ישים גבול, הוא יישאר פוליטיקאי, אבל נטול ערך.
