תמר פוקס (43), נשואה ואם לארבעה מירושלים, עובדת כמנהלת תחום השירות למבקרים במוזיאון ישראל בירושלים. בימי חול המועד היא מגיעה לעבודה מוקדם וחוזרת מאוחר, והמשפחה כבר למדה לבלות בלעדיה.

 התפקיד של פוקס במוזיאון מתחיל עוד לפני שהמבקרים מגיעים אליו. "זה מתחיל בזה שהאתר יהיה מעודכן בכל הפרטים: שעות פתיחה מעודכנות, מה התערוכות שיש ומתי הן פתוחות, מה נוהלי הקורונה המעודכנים ועוד, כדי שהמרכזייה תוכל לענות על שאלות כמו מה מתאים לאיזה גיל, מתי יש סיורים", אומרת פוקס ל'דבר'.

וזה ממשיך בשטח עצמו: "לדאוג שהחניה מסודרת, חניית נכים מסומנת, דלפק הכניסה, הקופות, הכרטיסנים. כולנו צריכים להיות מסונכרנים. מוזיאון ישראל זה מקום ענק, והמבקרים צריכים להתמצא בו כמה שיותר".

היכל הספר במוזאון ישראל בירושלים. "לפני הקורונה, המוזיאון קלט כמיליון מבקרים בשנה" (צילום: באדיבות מוזאון ישראל)

היא מספרת שמוזיאון ישראל, לפני הקורונה, קלט כמיליון מבקרים בשנה. "זה אומר מיליון אנשים שונים, בין אם ישראלים ובין אם תיירים, שכל אחד צריך שתותאם לו החוויה מבחינת הגיל, הרקע, השפה".

"בניגוד לעובדים רגילים, שבתקופת החגים נחים ומבלים עם המשפחות, במוזיאון זו העונה החמה ביותר", אומרת פוקס. "בתקופה של החופש לאנשים יש פנאי לבוא לבקר במוזיאון, ואנחנו נערכים להרבה יותר מבקרים, לפעמים גם פי שניים יותר מימי חול, וזה ממש מורגש במוזיאון. מגיעים אנשים מחוץ לעיר, משפחות עם ילדים בבקרים, מה שלא בהכרח קורה ברוב ימי החול, כשכולנו בעבודה ובבתי הספר".

מוזיאון ישראל בירושלים. "כולנו צריכים להיות מסונכרנים, כדי שנוכל ליצור חוויה ידידותית, מעצימה ופשוטה למבקר" (צילום: באדיבות מוזאון ישראל)

"אני מגיעה באזור 7:30. המוזיאון נפתח ב-10:00, יש עובדים שמגיעים עוד לפניי, כמו עובדי הניקיון, האבטחה והסדרנים, שמגיעים מאוד מוקדם כדי להכין את המוזיאון למבקרים. את יום העבודה מסיימים ממש בערב, גם מאוחר יותר מהרגיל, כדי להספיק את כל הפקות הלקחים, להחליף את השילוט בהתאם לפעילויות של מחר ולדאוג שהכול מוכן".

הקורונה הוסיפה תפקידים ומטלות חדשות

"אנחנו בתקופה שהיא עדיין מאתגרת, והקורונה חזרה במלוא הדרה. מעבר לחוויית המבקר, יש לנו גם תפקיד חשוב לשמור על הביטחון של המבקרים. לשמור על מספר מסוים של אנשים בפעילויות ובסיורים, לדאוג לתו ירוק ושכולם מסתובבים עם מסכות. גם כדי לשמור על המדריכים, וגם כדי לשמור על האנשים".

מלבד הבטיחות, היא גם דואגת לחוויה של אלה שלא יכולים להגיע. "התחלתי לעבוד במוזיאון ממש באמצע הקורונה. התחלתי ממש כשפתחו, ואחרי שבועיים שוב סגרנו. בזמן הזה, עבדנו כדי ליצור חוויות גם למבקרים מהבית. המוזיאון נפתח מאז, אבל מבקרים מהעולם לא יכולים להגיע לכאן עדיין, והם עדיין משתמשים בתשתיות האלה, ואנחנו צריכים כל הזמן לפתח אותן".

"המשפחה למדה ליהנות בחג גם בלעדיי"

פוקס טוענת שלא פשוט לוותר על הזמן עם בן זוגה והילדים, אבל הכי חשוב לשמור על איזון נכון. "מצד אחד, אני אמא לארבעה ילדים, ואני נשואה לרופא, שלוקח ימי חופשה ספורים, וזה מאוד מבאס שעד שהוא יוצא לחופש, אני לא תמיד יכולה להיות בחופש יחד איתו ועם הילדים שגם בחופש.

"מאוד מרגש אותי לראות את כל המשפחות והמבקרים שמגיעים ולראות איך הפעילויות שאת רקמת וחשבת עליהן והשקעת בהן במשך חודשים יוצאות לפועל. אז המשפחה למדה ליהנות גם בלעדיי, ולפעמים אפילו להגיע למוזיאון, גם אם אני לא יכולה להיות איתם, ואני מאוד מנסה גם לאזן. אנחנו משתדלים מאוד שהמנהלים התורנים יתחלפו, ככה שגם נעבוד בחג, אבל יהיו כמה ימים לנשום ולהיות עם המשפחות. זה לא תמיד מתאפשר, אבל כשזה מתאפשר זה מעולה".

דבר מיוחד נוסף שקורה בחגים הוא שיש זמן להשקעה בצוות. "יש לנו צוות מאוד מיוחד, מאוד מסור, שהמוזיאון ממש זורם בעורקיו. כל הצוות שלנו עובר חוויות מעשירות במוזיאון, מהמנהלים, דרך עובדי הדלפק והקפיטריה, ועד עובדי האבטחה והניקיון. כולם מכירים את התערוכות, חווים את כל מה שיש למוזיאון להציע, ואם מבקר מגיע למוזיאון, הוא יכול לשאול גם את עובד הניקיון מה הוא ממליץ".