"דרור גליל הוקם מתוך חלום משותף לבנות בית ספר שנעים ללמוד בו", אומרת מור גונן (39) רכזת תיכון 'דרור גליל – התיכון החברתי למקצועות המחר' מרשת 'דרור בתי חינוך' השוכן בקיבוץ רביד. "המבנה משקף את אופני הלמידה של מקום שהוא מאוד ביתי ויש בו מרחבים למפגש באופנים מגוונים".

'דרור גליל' הוקם ב-2016 ברביד במבנה זמני. תכנון המבנה החדש לתיכון היה תהליך חברתי ארוך וכלל היבטים מגוונים. "מלבד פגישות עם אנשים מתחום הבנייה, היו לנו גם שיחות על האופן שבו יבוא לידי ביטוי הפן החינוכי במבנה", אומר עילם גל-משעול (44), מחנך בתיכון ורכז ההקמה והפיתוח.

השיחות על עיצוב המבנה כללו את רכזות בתי הספר, חברות הנוער והמכינה הקדם-צבאית הפועלים ברשת. "ביקשנו מהן לכתוב תיאור של מהו בית הספר האידיאלי בעיניהן. חלק כתבו את זה כסיפור, חלק תיארו וחלק שרטטו. בסוף הוצאנו מזה חוברת וקראנו לזה 'תבונת הציבור'".

את המבנה תכנן האדריכל עמית נמליך. הדיאלוג הרגיש והקשוב שלו עם צוות ההקמה של בית הספר הוליד מבנה ייחודי ומותאם לדרך החינוכית המיוחדת של דרור גליל.

בנוסף, חברי הצוות ביקרו בבתי ספר בעולם לקבל השראה. גונן יצאה למשלחת לפינלנד וגל-משעול יצא לארצות הברית לביקור בתיכון "הייטק היי" בסן דיאגו. "טיילנו בעולם ושאבנו רעיונות", אומרת גונן.

אסף לנדאו (31), מנהל בינוי הוביל את תהליך התכנון וליווי הבנייה של בית הספר. לדבריו, "תרגום האפיון לבניה עצמה נעשה על ידי צוות היגוי עם נציגים מהרשת, מבית הספר ומהקיבוץ לכדי תכניות עבודה באמצעות אדריכל ויועצים ומתכננים אחרים. לאחר מכן ליווי הבניה בוצעה על ידי קבלן. ווידוא איכות, התאמה לתכניות, שיתוף נציגי הרשת ובית הספר בבחירת צבעים וחומרי גמר". על הייחודיות של הפרויקט לנדאו אומר, "כל פרויקט הוא ייחודי, אבל המעורבות הגבוהה של הצוות, והניסיון הנועז לבנות בית ספר שפועל בצורה שונה מבחינת מרחביו הפיזיים – אלה היו מאוד מעניינים ומאתגרים".

גל-משעול אמר על תהליך התכנון והבניה, "היה לנו חשוב שתהיה דמות מקצועית מדרור בתי חינוך שתלווה את תהליך הבניה, ותחבר בין השיח החינוכי והצרכים של 'דרור גליל' ובין אנשי המקצוע שבונים בשטח, מישהו שמחבר בין הבנייה ובין החינוך", הוא אומר, "אסף דאג שהתהליך הזה יקרה ושהבנייה תיעשה בצורה הטובה ביותר."

הכי חשוב: מרחב לשיחות אישיות

השיחות החשובות ביותר התקיימו עם צוות בית הספר, "שאלנו את המחנכים מה הם מרגישים שנכון לבית הספר ומה יעזור לתהליך החינוכי", מספרת גונן. "שאלנו מה חסר להם היום במבנה הזמני". לדבריה, אחד הדברים החשובים שהעלו המחנכים הוא הצורך במרחב לשיחה אישית פרטנית.

"השיחות האישיות הן מרכיב חיוני מאוד בכיתת לימוד הטרוגנית", אומר גל-משעול. "בתפיסת העולם החינוכית שלנו יש צורך בהרבה מפגש אישי. אצלנו אין מבחני קבלה או סף כניסה שתלמיד צריך לעבור בשביל לבוא, ולכן אנחנו מקבלים מגוון מיוחד מאוד של חניכים – יהודים, ערבים, דתיים, חילונים, עירוניים וקיבוצניקים. בתוך כך אנחנו מתחשבים בצרכים השונים שלהם וחשוב לנו שיהיה מקום לכולם. המפגש האישי כל כך חשוב כי הוא מה שמאפשר את זה".

"רצינו שהמבנה יהיה בעל אותה שפה עיצובית של מרכז הסמינרים בקיבוץ רביד שהוקם מספר שנים קודם לכן עבור קבוצות נוער וצעירים", אומר גל-משעול. "בנייה באבן גלילית ובטון חשוף שמבטאים ערכים של השתלבות בנוף הגלילי וצניעות.

עיצוב הפנים של בית הספר צריך לבטא את המהויות של דרור גליל, למשל חלל הכניסה בעל אווירה תעשייתית. נכנסים ורואים את הרלסים ואת צינורות המיזוג החשופים, זה ביטוי להיותנו בית ספר שנלמדים בו בין השאר מקצועות מעולם הבנייה, אך במקביל חשוב היה לנו שתהיה אווירה של בית וחמימות", הוא מוסיף. "אזור הכיתות והמטבחונים שצמודים אליהן מעוצב באופן יותר ביתי, חמים, תקרה נמוכה ומעוצבת עם עץ. המטבחונים פתוחים ויש בהם מרחבי ישיבה".

שכל אחד ירגיש בבית, לא משנה מהיכן הוא מגיע

במבנה משולבים חלונות גדולים, דרכם ניתן לראות את הגליל. "היה חשוב לנו לחבר את הפנים והחוץ. שנוף הגליל יכנס פנימה. המסר הוא שבית הספר לא עומד בפני עצמו, אלא שהוא חלק מהגליל, שכל מי שמגיע ולא משנה מהיכן, אם זה מיישובי משגב, מכפר עילבון או מטבריה – ירגיש שייך.

"רצינו שזה לא יהיה תיכון הייטק שלא קשור לסגנון החיים או למעמד הסוציו-אקונומי בגליל. שהמקום יהיה ביתי ולא מנקר-עיניים, שהחניכים ימצאו את עצמם" מסביר גל-משעול.

המוטיב של החלונות הגדולים ממשיך גם בכיתות, בהן החלונות פונים לכל הכיוונים. גם לזה יש הסבר חינוכי עמוק, "מבנה סטנדרטי של בית ספר בדרך כלל בנוי בצורת מסדרונות ארוכים, זאת צורה שיוצרת מפגש צר, של חיכוך", אומרת גונן. "ככל שאתה בונה מבנה יותר פתוח, עם יותר מרחבים אינטימיים ומודולריים אז יש יותר נראות ופתיחות. אין חסימות, אין סודות, אין את חדרי החדרים ואת ההפרדה בין מחנכים לחניכים".

"התיכון שלנו מיועד לאנשים שבאים לחיות בו ולא רק לשהות בו", היא מסבירה, "יש בו סלון, פינות ישיבה ומטבחונים. מרחבים שנחשבו כך שיהיה נעים להיכנס אליהם ושיהיו מזמינים. שהמרחב  יזמין מפגש. זה המרכז. תיכון דרור גליל הוא מאוד אינטימי. מערכות היחסים בין בני הנוער מתרחשות בכל מקום בו, השאלה אם הן משוחחות ומודרכות או בחדרי חדרים. המרחב הזה מזמין את המפגש על הצד החיובי שבו".

המרחב של כל שתי כיתות נקרא 'בית' ויש לו כניסה נפרדת, מלבד הכניסה הראשית. לכל בית יש מטבחון עם מקרר, מיקרוגל ופינת ישיבה בה אפשר לאכול. יש גם מרפסת שהחניכים יכולים לשבת בחוץ. "כל הבתים מתחברים למתחם מרכזי", מספר גל-משעול. "לכל קבוצה יש מרחב אינטימי משלה, שהוא לא רק בין ארבעת הקירות של הכיתה. לכל שתי כיתות מאותה השכבה יש מרחב שלהן שבו החניכים יכולים לשהות במהלך היום. מצד אחד זה מרחב שמור ומצד שני מזמין".

החניכים והמחנכים שותפים בתחזוקה ובניקיון

"המבנה שייך למחנכים והחניכים בצורה עמוקה" לדברי גל-משעול, "זה מקבל ביטוי גם בנושא התחזוקה. בדרך כלל כשאתה בא לבית ספר כתלמיד או כמורה, זה לא שלך. יש את אב הבית והמנקה שמתחזקים ומנקים את המבנה, והתלמיד והמורה מתארחים. אצלנו החניכים והמחנכים שותפים בתחזוקה והניקיון של המקום". המבנה עוצב באופן שישרת את הפדגוגיה החברתית, "בנינו כך שניתן יהיה לנקות בצורה קלה יחסית. למשל דאגנו שיהיו אסלות תלויות כדי שיהיה קל לנקות את הרצפה".

החלוקה של בית הספר ל"בתים" משרתת את הגישה הזאת. "50 חניכים וחניכות שאחראים על שתי כיתות, מטבחון, שירותים ומרחבי ישיבה. החניכים מכירים אחד את השני וזה מעגל שניתן לדבר בו ולשוחח ולהעלות בו סוגיות. בשביל להניע מהלך לא צריך עכשיו לדבר עם כל בית הספר".

לחניכים היה חלק של ממש גם בתהליך הבינוי עצמו. "יש חלקים שלמים שהשארנו אותם בכוונה לא גמורים", מספר גל-משעול, "כל הפיתוח של החוץ; בניית המדרכות, הדשא, הגינון. היה לנו חשוב שהחניכים יעשו את זה וירכשו את המבנה גם דרך העשייה הזו".

גם את הריהוט של בית הספר יצרו החניכים בעצמם, "היה לנו תקציב הצטיידות שהעברנו למגמת הייצור הדיגיטלי שלנו. אתגרנו את החניכים בשאלה מה יהיה הריהוט המודולרי שיוכל לתת מענה לכל צורות המפגש. הם עברו את כל התהליך של החשיבה, העיצוב והמידול, וגם את תהליך הייצור וההתקנה. היה ברור להם שאם המוצר לא טוב, הוא יוחזר אליהם כמו שהיה מוחזר לנגר אם הוא לא היה עושה עבודה טובה". הוא מבהיר. "במרחבים החשובים; הכיתות, חללי הקבוצות והאולם, השתדלנו לשמור מקום לכל החניכים".

עם ההדרכה הנכונה אין גבול לאפשרויות

"מבחינתי המטרה הייתה ליצור אירוע מכונן בחוויה האישית של כל חניך וחניכה", אומר ניב אדלשטיין (46) שריכז את פרויקט הבנייה עם החניכים. "העניין הוא לאו דוקא לדעת איך לצקת שבילי בטון, אלא לטעת בחניכים את האמונה שהם מסוגלים לעשות כל דבר".

אדלשטיין, חבר קיבוץ אשבל הגיע לדרור גליל אחרי 15 שנים בהם שימש כמנכ"ל מפעל "בלוקל רביד" למוצרי בנייה. את תיכון דרור-גליל והקמת המבנה החדש הכיר כבר משלבי התכנון המוקדמים. אדלשטיין הדריך את תלמידי המכינה הקדם צבאית "יפתח" ופתח בה סדנת בנייה. "את החניכים במכינה הכשרתי במשך חודשיים, באמצעות פרויקטים אחרים, להיות המלווים המקצועיים של חניכי דרור-גליל בביצוע העבודות שנקבעו. חניכי המכינה הוכשרו ביציקת שבילי בטון ובבניית ספסלי אבן".

יחד עם חניכי המכינה ליווה אדלשטיין את הבנייה של התיכון. "בכל יום עבודה היו בערך 100 איש. וזו הייתה חוויה מדהימה לחניכים ואני חושב שהיא הייתה אפילו יותר משמעותית לצוות החינוכי".

"כיוונתי את העבודה לכולם, לא משנה אם בנים או בנות או באיזה גיל" הוא מסביר. "אם יש הדרכה נכונה כל אחד יוכל לממש את החלומות שלו ואין גבול לאפשרויות". לדבריו, החניכים היו מחויבים מאוד לעבודה, "הייתה למידה והיו גם משברים וקשיים וגם התמודדות. יש כאלה שפיזית יכולים יותר או פחות. אבל דאגנו לחלוקת עבודה מתאימה ולאמצעים מתאימים".

לסיכום הפרויקט אומר אדלשטיין, "הפרמטר להצלחה הוא לא אם מצליחים לסחוב דברים כבדים. ההצלחה היא שהפרויקט נעשה מכל הלב, יחד עם הפניית המשאבים הנכונים להצלחה. זה המתכון להצלחה".