ועדת החקירה לאסון במירון הספיקה כבר לשמוע עשרות עדים, ביניהם מפקד המחוז הצפוני של המשטרה, ממונה הקורונה לשעבר, מנכ"ל המקומות הקדושים ורב הכותל. אבל לפני שתגיש את מסקנות הביניים שלה, חבריה צריכים לשמוע גם את הציבור הרחב שמגיע למירון מדי שנה ואינו משתייך לחסידות או לציבור דתי מאורגן. בלי העדויות האלה, התמונה שתוצג בפני הוועדה לא תהיה שלמה.

"הקהל הקבוע בהדלקות זה החסידויות, כל אחד בהתאם לחסידות שלו", ענה שמעון לביא, מפקד המחוז הצפוני של המשטרה, לשאלת הוועדה על האפשרות להגביל קהל בעלייה להר לקראת הילולת ל"ג בעומר. "מרבית הקהל זה שלהם, ולכן הליך הרישוי מולם זה עסק מסודר ומאורגן. חובה עליהם לעמוד בתנאי הרישוי. לגבי 'עמך ישראל', אין לנו איך לעמוד מולו ולקיים דיאלוג. זו הסיטואציה. וכן כל ניסיון להגביל קהל במירון נדון לכישלון".

עמך ישראל, כמו שלביא וכמה עדים שעלו אחריו ציינו, הוא כל מי שלא משתייך לחצר, לחסידות או לזרם כזה או אחר, מי שעולה מכח המסורת, שעולה עם בקשה, עם תפילה, עם ילד בן שלוש. עמך ישראל זה מי שמגיע לקבר הרשב"י גם בימי חול, לפני חגים, אזכרות או חתונות. עמך ישראל זה מי שהחליטה בבוקר ל"ג בעומר שהשנה היא חייבת להגיע, לקחה את השכנה ונסעה ארבע שעות כדי להתפלל במתחם הקבר.

***

יהושע גולדפרב מתאר את ההילולה בשנת תרס"ד (1904): "הכל הולך, רוכב, נוסע ונוהר אל מחוז חפץ אחד… בני אדם לאן?… למירון! אל הצדיק, אל ההדלקה! זוהי התשובה האחת שתשמע מפי כל הנוסעים. זקנים מטיפוס יהודי ספרד, יהודים בוכרים, ליטאים, פולנים, פרסיים, גרוזיים, כולם סובבים במעגל שלובי יד, והקרקע נבקעת לרגליהם הרוקדות".

עמך ישראל לא השמיע את קולו בוועדת החקירה. ההתעלמות ממנו, עלולה להביא למסקנות לא שלימות. אם תחליט הוועדה לצמצם את מספר העולים, לשנות את המתחמים, לאסור הסעדה או לינה במקום, להזיז את ההדלקות או להגביל את הכניסה למתחם הקבר, כל אלו ישפיעו על עמך ישראל שרגילים לעלות למתחם, ויש להם מה לומר.

***

חברי הוועדה צריכים לשמוע נשים כמו כוכי ולימור, שהגיעו להילולה בל"ג בעומר האחרון. "הצדיק מושך אותנו משיכה על טבעית״, אמרה כוכי ל׳דבר׳, ״זו חוויה רוחנית עצומה״. לימור סיפרה שעות לפני האסון: ״שבוע לפני ההילולה אני מתחילה להתרגש, זה הצדיק פועל את הפעולות. הוא החליט שאנחנו מגיעות. מה שאנשים מעדיפים חו"ל, זה רבי שמעון בשבילנו, נטענים פה רוחנית״.

גבריאל אברג'יל (54) מאשדוד הגיע למירון אחרי שחלה״ ״כשהפכנו לעצמאיים הנענו אוטו ובאנו לפה. הייתי במצב קשה, והתפללתי ויצאתי מזה. הייתי חודש בבית חולים, ויצאתי מזה. זה הרשב"י. לפי הקריטריונים של הרפואה הייתי גמור, זה דברים בלתי נתפסים, מעל החוש. הרשב"י מצליח לאחד את כולם״.

***

למרות הרישומים הפורמליים, מתחם המירון לא שייך רק להקדשה כזו או אחרת, לחצר או למקובל, רבים בעם ישראל רואים בו אתר עלייה לרגל. הוועדה צריכה לשמוע אותם, ולהתחשב גם בהם.