טלשיר בן צבי (47), אם לארבעה מפרדס חנה, היא מיילדת בבית חולים העמק בעפולה. היא עובדת במשמרות יום ולילה. רשמית, משמרת אורכת שמונה שעות. בפועל היא נמשכת, לדבריה, שמונה וחצי או תשע שעות. "שעות על גבי שעות של משמרות", אומרת בן צבי, "לילות, שבתות, חגים, שמהן את יוצאת מותשת – רגשית ופיזית.

"למשמרת בוקר אני קמה ב-5:30 בבוקר, וחוזרת הביתה ב-20:00 בערב. למשמרת לילה, אני יוצאת מהבית ב-21:30 וחוזרת ב-8:30 בבוקר. זה לא כמו ללכת למשרד מ-8:00 עד 16:00. אולי אלה גם שמונה שעות, אבל במשרד את יושבת, שותה קפה בין לבין, אני על הרגליים כל הזמן, רצה, מתרוצצת. אנחנו באי ספיקה אינסופית, תמידית, אנחנו רצות בין חדרים, מפעילות, סוחבות, מרימות, הופכות יולדות. אני לא בת 20, זה קשה".

במהלך משמרת, מיילדת אחראית על שניים-שלושה חדרי לידה. ביום רגוע היא יכולה לילד שתי לידות ארוכות, ביום עמוס – 6-5 לידות. במיון יולדות מטפלת המיילדת ב-15 עד 50 מטופלות במשמרת.

"עוזרת הבית שלי מקבלת אותו שכר"

בן צבי עובדת מבחירתה ב-70% משרה. "משרה מלאה בבית חולים", היא מנמקת, "היא הרבה יותר ממשרה מלאה בשוק. לעבוד 100% זה אומר לעבוד 5 משמרות בשבוע, 8 שעות משמרת לפני הנסיעות. כלומר, להיות בעבודה 10 שעות בממוצע, ולצאת מזה מפורקת. זה משהו מאוד קשה. הבנתי שאני לא מסוגלת גם לעבוד כל כך הרבה, גם להיות אמא וגם לחיות. כדי לעלות את השכר, אני עושה כמה שאני יכולה – סופי שבוע וחגים, כוננויות, אבל משרה מלאה גדולה עלי".

"לעבוד 100% זה אומר לעבוד 5 משמרות בשבוע, 8 שעות משמרת לפני הנסיעות. כלומר, להיות בעבודה 10 שעות בממוצע, ולצאת מזה מפורקת. זה משהו מאוד קשה"

מה מראה התלוש בסוף החודש?
"השכר שלנו מורכב משכר בסיס שעתי, ועליו יש תוספות. שכר השעה שכתוב לי בתלוש הוא 55.3 שקלים לשעה. לאלה שעובדות 20 או 30 שנה זה יכול לעלות, אבל גם אז, עוזרת הבית שלי מקבלת אותו שכר".
הברוטו של בן צבי עומד על כ-10,000 שקלים בחודש. "זה פשוט לא מתגמל. אפילו לא אולי, פשוט לא. למי שיש תמיכה בבית, או בעל שמרוויח הרבה, זה יותר מאפשר, אבל אצלנו זה לא המצב. אצלנו זה לא מספיק. יש לי ארבעה ילדים. הגנים הפרטיים עלו הון תועפות. עכשיו הם כבר מתחילים לגדול, אז יש צורך בציוד לבית ספר ובחוגים. הכל מאוד מתייקר, ו-10 ברוטו בממוצע לא מספיקים כדי להרים את האף מעל ההישרדות הבלתי נסבלת במדינה שלנו".

"עם הנשמה לא הולכים לקנות אוכל"

מיילדת היא אחות מוסמכת, שלמדה תואר בסיעוד (5-4 שנים, או כשנתיים וחצי במסלול הסבת אקדמאים). לאחר סיום התואר בסיעוד, אחות מוסמכת יכולה לבחור להתמחות במיילדות, ולצאת לקורס נוסף בן כשנה וחצי, שאחריו מבחן הסמכה נוסף. בסך הכל, ארבע עד שש שנות לימוד.

על פי מאגרי המידע של משרד הבריאות, בישראל 3,249 בעלי ובעלות רישיון במיילדות בלבד, רובן נשים, המועסקות בבתי החולים, ומיעוטן מבצעות לידות ביתיות.

בן צבי הגיעה למיילדות כקריירה שנייה, והחלה לעבוד לפני כשנה. יש לה תואר ראשון בכלכלה ומנהל ותואר שני בלימודי עבודה. "עבדתי במשאבי אנוש, וזה לא היה מה שרציתי", היא מספרת על ההחלטה לעשות שינוי. "אחרי שהילדים נולדו וגדלו מעט החלטתי שאני חייבת לעצמי, לנשמה שלי, לעשות את מה שחלמתי עליו כל כך הרבה שנים.

"במיוחד אצל נשים, מאוד רווח שלא מדברים על כסף. גם כשאת מרוויחה יפה, את כאילו לוקחת ממישהו, ולא נעים לך לדבר על זה. לא שאני מאמינה בזה, אבל זה רווח. והרבה פעמים השכר הוא פשוט בושה"

"רדפתי אחרי זה, עבדתי בשביל זה כל כך קשה. ללמוד את המקצוע דרש ממני שנים ועלה סכום לא מבוטל וזמן לא מבוטל. ובתור אחות, ללכת ללמוד את מקצוע המיילדות, עלה עוד בוכטה של 16 אלף שקלים ששילמתי מכיסי, וכרגע אני לא מקבלת עליהם שום תגמול. אני מקבלת שכר כמו אחות, ורק כעבור שנתיים כמיילדת השכר שלי יעלה בכמה שקלים לשעה.

את הטענה שאחיות לא מרוויחות כמו שהן צריכות להרוויח, היא שומעת, לדבריה, מהרגע שנכנסה לתחום, "ואני בטוחה שהיא נשמעה שם הרבה לפני. זה שכר לא פרופורציונלי. לא לשעות, לא לעבודה הפיזית ולא למחיר המנטאלי והנפשי.

"אני, וכולנו, המיילדות, עושות את זה מתוך רצון לתת. אני באמת אוהבת את העבודה שלי, בעיקר את האינטראקציה עם הנשים והזוגות, את התמיכה, את התיווך, את השותפות ברגע המכונן הזה של הלידה. עבורי, העבודה הזו מהווה תיקון. זה דבר מאוד משמעותי. אבל גם כשיש הרבה מאוד תלונות, בקרב אחים ואחיות ומיילדות שכיחה מאוד האמירה המהממת שלהיות אחות זה בשביל הנשמה ולא בשביל המשכורת. אבל עם נשמה לא הולכים לקנות אוכל".

"100% מהזמן אני בלחץ כלכלי"

איך את מסבירה את השכר הלא מספק?
"למרות שכיום יש יותר גברים במקצוע, אחיות, באופן מסורתי, הן נשים, ונשים עדיין מהוות את הרוב המוחץ. מעצם היות המקצוע מקצוע נשי, כמו הוראה למשל, השכר נמוך יותר והתנאים לא מספקים בכלל. נשים רופאות נכנסות למקצוע גברי באופן מסורתי, הכולל סמכויות, כבוד והערכה, שנותנים בהמשך גם אופציית השתכרות טובה. אחיות ומיילדות נכנסות למקצוע נשי, כמעט משולל סמכויות, שאפשרויות ההשתכרות בו יחסית מוגבלות".

זה גורם לך לחשוב לעזוב את המקצוע?
"אני לא מסוגלת לדמיין את עצמי עוזבת, אבל 100% מהזמן אני בלחץ כלכלי, אני לא מפסיקה לחשוב מה אני יכולה עוד לעשות. אולי להיות עצמאית ליד, אולי לקחת עוד יומיים של עבודה במשרה אחרת".

מה את מרגישה כשאת שומעת על השכר בהייטק?
"שאני לא מוערכת. הפער בין 10,000 שקלים בחודש ל-50,000 ואפילו 100,000, שראיתי שנשים מרוויחות בהייטק, הוא עצום. אני לא ארוויח אף פעם כל כך הרבה. אבל זה לא באמת המצב. הרוב הגדול עושות את ה-8,000-7,000 בחודש, ואפילו 3,000 ו-4,000. זה מזעזע".

למה לדעתך שכר זה דבר שלא מדברים עליו בגלוי?
"במיוחד אצל נשים, מאוד רווח שלא מדברים על כסף. גם כשאת מרוויחה יפה, את כאילו לוקחת ממישהו, ולא נעים לך לדבר על זה. לא שאני מאמינה בזה, אבל זה רווח. והרבה פעמים השכר הוא פשוט בושה. בכל מקרה, הנתון כשלעצמו הוא קצת תלוש. כשאני אומרת למישהו את השכר שלי, הוא לא תמיד יודע מה אופי העבודה".