הבמאית והמחזאית נולה צ'לטון הלכה יום (שישי) לעולמה, והיא בת 99. היא הייתה כלת פרס התיאטרון הישראלי ופרס כינור דוד. ב-2013 קילה את פרס ישראל לאמנות הבמה.
צ'לטון נולדה בניו יורק בשם סילביה טרוגר להורים שהיגרו מרוסיה. היא למדה משחק בארצות הברית בשנות ה-50, ובשנת 1963 הגיעה לישראל כתיירת והחליטה להישאר בארץ.
מתחילת שנות השבעים החלה ללמד בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ובה לימדה ברציפות עד פרישתה מהוראה. בראשית שנות השמונים קיבלה דרגת פרופסור-אמן.
בשנות השבעים החלה לביים בסגנון התיאטרון התיעודי. שיטת עבודתה התבססה על ראיונות, תחקיר ועבודה קבוצתית עם אנסמבל שחקנים שפעלה עמו באופן קבוע. היא ביימה את המחזה הסאטירי "דו-קיום" שעסק בנושא הפלסטיני, "אופניים לשנה" בנושא עיירות הפיתוח ו"הימים הבאים" בנושא הזיקנה.
באותו עשור הקימה צ'לטון פרויקט תאטרון בקריית שמונה. בין המשתתפים בו היו תלמידיה באוניברסיטת תל אביב: איציק ויינגרטן, עופרה ויינגרטן, מוני מושונוב, סנדרה שדה, שלמה בר אבא, חוה אורטמן, דליק ווליניץ, ארנון צדוק ועוד.
בין 1973 ל-1975 עבדה בתיאטרון חיפה עם יהושע סובול על מחזהו 'ליל העשרים'. המחזה נכתב באלתורים עם השחקנים וזכה לאחר העלאתו בחיפה, להיות מוצג על במות רבות בישראל, כולל במות חובבים רבות. ב-1976 ביימה בחיפה את ההצגה "קריזה" שהייתה אחת ההצגות הראשונות בישראל שעסקה בסוגיית האפליה העדתית כנגד בני עדות המזרח.
עד שנת 2017 שימשה פרופסור מן המניין בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב. לאורך השנים כיהנה בתפקידים מנהליים שונים באוניברסיטה ובפקולטה לאמנויות ושימשה כמרצה בכירה במשך למעלה מארבעה עשורים.
לאורך השנים לימדה קורסים שונים בדגש על תיאטרון פיזי, שיטות משחק ובימוי, הדרכת שחקנים והנחיית סדנאות מעשיות. בגיל 95 פרשה מהוראה.
צ'לטון הייתה נשואה לסופר ג'ון אוארבך, שנפטר ב-2002. השניים אימצו בת אחת שחיה כיום בארה״ב.