“אנחנו רוצות למנוע את הרצח הבא. אנחנו רוצות שהרוצחים ייענשו", במילים הפשוטות האלה מגדירה חית'אם ואכד את מטרת פורום 'אמהות למען החיים', שמפגין בשבועות האחרונים במחאה על טיפול המשטרה בפשיעה בחברה הערבית.

ואכד, תושבת עראבה ויו"ר נעמת במרחב גליל מרכזי, שותפה בהקמת הפורום שמאגד עשרות נשים ערביות שבניהן או קרוביהן נרצחו. יחד עם ריהאם אלעסל, יו"ר מרחב נצרת בנעמת, הן מסייעות למסגרת ששינתה את מקומן של הנשים מקורבנות אילמים לפעילות חברתיות. לצד תפקידיהן בנעמת, ואכד ואלעסל הן עובדות סוציאליות בהכשרתן, שנחשפו מקרוב למקרים קשים של אלימות ולקושי של מערכות הרווחה לטפל בהן.

חית'אם ואכד. "כשבפיקוד המשטרה שמעו את הסיפורים והחוויות של הנשים, הם שינו כיוון. סיפרנו להם על החוויה של משפחה שכולה שהשוטרים מעירים באמצע הלילה על מנת לחקור אותם, על הפחד של הילדים" (צילום: אלבום פרטי)

לדברי ואכד, מלבד מסגרת למחאה ציבורית, מדובר גם במקום להעצמה של הנשים שחוו אובדן וטראומה: "האם השכולה הופכת מאישה שבורה, אכולת כאב ויגון, לאישה בעלת חזון שנוצר מהכאב".

מצעדה למחאה מתמשכת

האירוע המכונן שהוביל להקמת הפורום הוא 'צעדת האמהות' בקיץ שעבר, שהובילה מונא ח'ליל, תושבת חיפה שבנה נרצח. בצעדה מחיפה לירושלים השתתפו מאות נשים, ביניהן כאלו ששכלו את קרוביהן כתוצאה ממעשי רצח, לצד פעילים וחברי כנסת, והיא הציפה את הכאב והמצוקה בחברה הערבית מחוסר היכולת להתמודד עם מעשי הרצח שלא פוסקים.

"אחרי הצעדה שוחחנו והחלטנו להקים את הפורום", אומרת ואכד, "רצינו לדחוף ליותר פעילות משטרתית". חברות הפורום היו שותפות בארגון ההפגנה בכיכר רבין לאחר רצח הנער מוחמד עדס ז"ל, וכעת הן מובילות את ההפגנות מול ביתו של השר לבטחון פנים, עמר בר לב.

צעדת האמהות למען החיים באזור לטרון, 16 באוגוסט 2020

בתקופה שחלפה מאז הקמת הפורום, האלימות רק גברה: לפי נתוני עמותת יוזמות אברהם, מתחילת שנת 2021 נרצחו 99 אזרחים ערבים בנסיבות הקשורות לאלימות ופשיעה, ו-6 אזרחים נוספים נהרגו מפגיעה של שוטרים.

פחד שמעגל הדמים יימשך

אלעסל מספרת שבנוסף לכאב על האובדן, האמהות שילדיהן נרצחו מתמודדות עם תחושות קשות של אכזבה ותסכול. "למי ששכלה את בנה ורוצחיו חופשיים, זה מצב של חוסר שקט", אומרת אלעסל, "הן רוצות לדעת שהמדינה תפסה את הרוצחים. אם הם לא נתפסו, זה מקומם, זה דוחף את האימהות להרגיש שדם הבנים נשפך לשווא".

אלעסל מספרת שלצד התסכול האישי, הנשים נדרשות להיות המשענת ליתר בני המשפחה. "הן נושאות בנטל של מה שקורה לאחר הרצח. בני המשפחה נכנסים למצבים נפשיים שונים. הן נשארות עם הכאב והאחריות".

החיים אחרי רצח הבן מלווים גם בפחד שמעגל הדמים יימשך. "חלק מהאימהות חוששות שהבנים האחרים יידרדרו לפשע מתוך רצון לנקום, כי המשטרה לא פועלת", מסבירה ואכד, "בנוסף, פעמים רבות האיום נמשך גם לאחר הרצח. הרוצחים מהלכים אימים על המשפחות, שלא יפנו למשטרה."

"זו הפעם הראשונה שהנשים והאמהות, בעלות הסוגייה, מרימות את הקול"

אלעסל מדגישה את הייחודיות של הפורום מבין הגופים הפועלים בסוגיית האלימות בחברה הערבית: השמעת קולן של האמהות עצמן, ללא מתווכים. "לכל ארגון יש זווית ראייה מסוימת. הפורום זו הפעם הראשונה שהנשים והאמהות, בעלות הסוגיה, מרימות את הקול ויש להן עמדה. זה נותן מימד אנושי למספרים. אלו נשים שבדרך כלל נמצאות פחות במרחב הציבורי, לא מעורבות בעשייה הציבורית. הן לא מייצגות את המעמד הבינוני המצליח, הן מסורתיות. והן מביאות את הכאב והסבל, אבל מנקודה של כוח, ורצון להשפיע".

“היתה לנו פגישה עם פיקוד המשטרה", מספרת ואכד. "לאחר שהם שמעו את הסיפורים והחוויות של הנשים, הם שינו כיוון. סיפרנו להם על החוויה של משפחה שכולה שהשוטרים מעירים באמצע הלילה על מנת לחקור אותם, על הפחד של הילדים. זה השפיע בצורה אחרת מהנתונים הכלליים".

חברות הפורום נפגשו גם עם השר לבטחון פנים, עמר בר לב, בעקבות ההפגנות מול ביתו. ואכד מגדירה את הפגישה כטובה. היא מדגישה ש"הפורום ימשיך להיפגש עם השרים ולדחוף לפעולה".

ריהאם אלעסל. "החלום שלי ומה שמעסיק אותי כרגע זה איך להפוך את הגרעין הקטן הזה לתנועה שיכולה למשוך אליה הרבה נשים" (אלבום פרטי)

לדברי אלעסל, הפורום זכה לאהדה ולתשומת לב בחברה הערבית וגם בחברה הכללית. "זה פורום עצמאי, לא תכשיט. יש להן קול אצילי ועצמאי. בגלל האובדן שלהן, מכירים בהן ומכבדים אותן".

"ביחד הן חזקות"

בנוסף למחאה, הפורום מהווה קבוצת תמיכה עצמית עבור הנשים. "כאן יש את היחד, האחת תומכת בשנייה, יש קבוצה", אומרת אלעסל, "ביחד הן חזקות. זה יותר מהמקרה האישי שלהן". ואכד מספרת כיצד הקבוצה והפעילות המשותפת סייעה לאחת הנשים להתאושש: "היא הידרדרה לאחר רצח בנה וחוותה אירוע מוחי. היום היא מגיעה להפגנות ומדברת. אמנם עדיין עין אחת עצומה, אך היא מפגינה ונואמת".

לא מסכימות על הכל

בדיוני הפורום יש גם ויכוחים ומחלוקות. כדוגמה לכך, אלעסל מספרת על דיון בנושא ההחלטה לערב את השב"כ במלחמה בפשיעה. "רוב האמהות מתנגדות לכניסת השב"כ, ואומרות שהם לא יכולים להתערב. בתודעה שלנו כחברה, השב"כ נמצא במקומות לא טובים. היו גם אימהות שתמכו ואמרו 'שיעשו מה שרוצים, רק שיעצרו את האלימות'. בסופו של דבר, דעתן לא התקבלה".

עם זאת, בפורום יש קונצנזוס רחב סביב הדרישה לשינוי יסודי ביחס לחברה הערבית. "אנחנו רואות בעוני ובמדיניות הלא-שוויונית את הבסיס לאלימות. הדרישה הבסיסית שלנו היא לתכנית כוללנית המתייחסת לכל הגורמים והמישורים. השאלה עד כמה יש לממשלה ולמשטרה רצון לעשות זאת."

אחד המישורים שאלעסל רואה כקריטי הוא החינוך, ובייחוד החינוך המגדרי. "צריך תכניות ארוכות טווח בחינוך, שכוללות גם חינוך לשוויון מגדרי. הרצח נובע גם מהרגשה של הגברים שהם יכולים לשלוט בחיים של אחרים."

בתשובה לשאלה על תכניות לטווח הארוך, אומרת ואכד ש"הפורום עוד צעיר, מוקדם לדעת. הן מנהיגות את המאבק. ואולי בעתיד הן תהיינה מוקד הנהגה ארצי". אלעסל אומרת "הן רוצות להשפיע ולקחת חלק בתכניות, כי הראיה שלהן היא נשית. הגורמים המחליטים לא רואים את כל הנזקים ואת הנטל שהנשים לוקחות על עצמן".

"החלום שלי ומה שמעסיק אותי כרגע זה איך להפוך את הגרעין הקטן הזה לתנועה שיכולה למשוך אליה הרבה נשים", אומרת אלעסל, "תנועה שיכולה להשפיע ברמות שונות ולהרחיב את מספר הנשים המעורבות והנאבקות".