הדו"ח השבועי של הכלכלן הראשי באוצר שפורסם אתמול (ראשון) חושף כי אחת ממהפכות העומק במבנה המשק הישראלי נמשכת – מעבר של החוב הישראלי מהממשלה לאזרחים. בעוד שהחוב הממשלתי המשיך להצטמק גם במחצית הראשונה של 2016, החוב של משקי הבית ממשיך לגדול. נתון זה הולם את העובדה שהצמיחה שנרשמה באותם חודשים מבוססת בעיקר על צמיחה בהוצאות של משקי הבית יותר מכל מגזר כלכלי אחר, ובראשן ההוצאות על צריכה פרטית שעלתה ב-7.2% בתחילת 2016, על פי פרסום הלמ"ס מאתמול.
הממשלה יוצאת מהמשחק
בהתאם למדיניות אותה מוביל נתניהו כבר יותר משני עשורים, החוב של המגזר הציבורי בישראל (הממשלה והרשויות המקומיות) ירד ברבעון השני של 2016 לשפל של 63.7% מהתוצר. בארבע השנים האחרונות יורד החוב הממשלתי בקצב ממוצע של יותר מאחוז תוצר לשנה. עם הירידה בשיעור החוב הציבורי משתנה גם הרכבו. החוב של הממשלה למשקי הבית ולתושבי חוץ יורד, בעוד שהחוב של הממשלה לבנקים ולגופים מוסדיים נשמר. החוב למוסדיים נשמר מאחר ומדובר במכשיר חיוני להגנה על התשואה על כספי הפנסיות המופקדות במערכת הפיננסית.
נתון מעניין נוסף העולה מהדו"ח של הכלכלן הראשי מעיד על יציאתה של הממשלה מהמשק לא רק כמגייסת חוב אלא גם כמקור מימון. בעשור האחרון ירד היקף המימון שהממשלה מספקת למשק מכ-10% תוצר לפחות מ-1% תוצר.
גם המגזר העסקי מאט
המגזר העסקי בישראל האט גם הוא את גיוס החוב שלו בשנים האחרונות. בתחילת 2012 עמד היקף החוב של המגזר העסקי על כ 82.6% תוצר. ברבעון השני של 2016 ירד היקף החוב של המגזר העסקי לרמה של 69.9% תוצר. משמעות הדבר הוא שהיקף ההשקעות בפיתוח עסקים, טכנולוגיות וקווי יצור יורד ביחס לגודלו של המשק. הנתונים למעשה מוכיחים את טעותו של מי שציפה שהקטנת ההשקעה הציבורית לטובת הגדלת ההשקעה של המגזר העסקי. גיוס חוב ומתן אשראי מבוססים על אמון ביכולת ההחזר ובהתפתחות הצפויה של המשק. כאשר הממשלה מסמנת שהיא מורידה את רמת האמון שלה במשק ע"י הורדת היקפי החוב שלה והאשראי שהיא נותנת המגזר העסקי מקבל את המסר ומאבד גם הוא את האמון בעתידו של המשק.
זו גם הסיבה שהפריון בישראל הוא נמוך כל כך על אף שבישראל עובדים יותר מכל מדינה מערבית אחרת. כשהמגזר הממשלתי והמגזר העסקי מצמצמים השקעות בתשתיות, בחינוך בטכנולוגיה ובמיכון התפוקה של העובד יורדת.
משקי הבית מגייסים עוד חוב
מנגד המגזר שהגדיל את גיוס החוב שלו הוא משקי הבית. הגדילה של החוב למשכנתאות מוסברת ע"י עליית מחירי הדירות בשיעור העולה על קצב הצמיחה של המשק. החוב של משקי הבית על משכנתאות הגיע במחצית השנייה של 2016 ל-27.9% מהתמ"ג. אבל לא רק החוב למשכנתאות גדל. גם החוב שאינו למשכנתאות רושם עליה עקבית בשנים האחרונות והגיע לרמה של 13.3% מהתוצר. מרבית הגדילה של החוב נובעת מרכישת רכבים ומוצרים ברי קיימא אחרים (טלפונים ניידים, מחשבים, רהיטים וכו').
העלייה בחוב של משקי הבית ביחס לתוצר יכולה להראות מתונה שכן מדובר בכ-2% תוצר בארבע שנים. עם זאת השפעתו של חוב זה על ביצועי הצמיחה של המשק ניכרת. על פי דו"ח החשבונות הלאומיים שפורסם אתמול על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הצריכה הפרטית רשמה במחצית הראשונה של 2016 עליה בשיעור של 7.2% לעומת המחצית השנה הקודמת. זאת בזמן שהתמ"ג העסקי עלה ב 2.3% בלבד וההוצאה הציבורית עלתה ב 3.7% בלבד. קטר הצמיחה המקרטע של המשק הישראלי נמצא בצריכה הפרטית.
מצד אחד, הגדילה בצריכה הפרטית מעידה על מצב טוב. הישראלים רוכשים יותר ונהנים יותר ממוצרי צריכה שונים. רמת החיים עולה. מצד שני הצריכה הפרטית כקטר צמיחה היא בעייתית. היא לא נשענת על השקעה באמצעי ייצור וכמו שהיא עולה במהירות היא יכולה לרדת. בטח כשמדובר על צריכה המבוססת על הגדלה של היקף החוב של משקי הבית.
נתון אחד נוסף – ההי טק
בדו"ח הכלכלן הראשי מופיע נתון שצריך להדיר שינה מעיניהם של חסידי אומת ההי טק. שנת 2015 הייתה השנה הראשונה בשנים האחרונות בה ירד מספר חברות ההזנק הפעילות בישראל. ב-2014 פעלו בישראל 2428 חברות הזנק. ב-2015 ירד מספרן ל-2355. גם אחוז חברות ההזנק שנסגרו ב-2015 זינק ל 8% לעומת 4% ב-2014 ו 5% ב2013. למעשה שיעור החברות הנסגרות ב-2015 אף עקף את ימי המשבר של 2012 אז נסגרו 7% מחברות ההזנק.
