״רבין היה הראשון שהבין שהאיום הביטחוני החמור ביותר מגיע מאיראן״, אומר ד״ר חיים אסא, היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר. ״הייתה לו אסטרטגיה לחתום על הסכמי שלום עם המדינות שכונו 'הטבעת הראשונה', קרי השכנות המיידיות שלנו, במטרה לייצר חזית ישראלית ערבית מאוחדת מול איראן״.

אלוף במיל׳ עמוס ידלין, לשעבר ראש אמ"ן וראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, אומר שאילו רבין היה חי היום, הוא היה מברך על הסכמי אברהם. ״בנוגע לאיום האיראני הוא היה מכין אופציה צבאית״, אומר ידלין, ״ומנסה לעשות כל שניתן באמצעים הדיפלומטיים, ובמיוחד מול האמריקאים, כדי שלא נזדקק לפעול צבאית״.

עמוס ידלין. ״בנוגע לאיום האיראני, הוא היה מכין אופציה צבאית ועושה הכול כדי שלא נזדקק לה״ (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

אסא וידלין שייכים לדור שנולד מיד אחרי מלחמת העצמאות. ילידי קיבוץ שהתחנכו על ערכי תנועת העבודה, חוו בנעוריהם את תחושת האימה לפני מלחמת ששת הימים, את האופוריה שאחריה ואת הטראומה של מלחמת יום כיפור שבה נפלו חבריהם.

עם השנים, הפכו השניים לאסטרטגים ביטחוניים בולטים, ו-26 שנים אחרי רצח ראש הממשלה, הם סבורים שהמפה הגיאו-פוליטית של המזרח התיכון, השתנתה רק במעט.

ידלין ואסא מדגישים שהמטרה האסטרטגית מאחורי הסכמי השלום שהוביל רבין הייתה יצירת חזית אחת, משותפת לישראל ולמדינות ערב, נגד האיום האיראני. איראן, לטענתם, הייתה ונותרה הגורם המשמעותי ביותר שמאיים על ביטחון ישראל ורבין היה הראשון לזהות.

״מאז הרצח ישראל דשדשה ואיראן התעצמה״

״בשנים הרבות שחלפו מאז שרבין נרצח, מדינת ישראל דשדשה במקום ואיראן התעצמה״, אומר אסא, ״היא שלחה ידיים לסוריה ולבנון, שלחה גם אצבע לרצועת עזה, הביאה את עצמה לשבת על הגבולות שלנו. היא מעצמה חזקה ומפותחת והאיום שלה על ישראל הוא לא רק איום גרעיני אלא קודם כל איום קונבנציונלי.

״הטעות הגדולה של רבין הייתה שהוא השהה את המשא ומתן עם סוריה. גורמים שונים, שאני לא רוצה להזכיר את שמם, אמרו לו ׳תעזוב עכשיו את סוריה, תסיים קודם עם הפלסטינים ואת סוריה נשאיר לקדנציה הבאה׳״.

סוריה קרסה בעשור האחרון.
״היום זה נתפס כמעט דבר הזוי, הסכם שלום עם סוריה, אבל להערכתי אם סוריה הייתה קרובה למערב, היא לא הייתה מתמוטטת ככה. תראה למשל את מצרים, יש בה התארגנות חזקה ונרחבת של האחים המוסלמים ובכל זאת השלטון נותר בידי החילונים.

״בזמנו האמריקאים לחצו חזק מאוד שנחתום על הסכם עם סוריה, זה היה יותר קריטי להם מאשר הפלסטינים. היה להם אינטרס לחצוץ בין איראן ועיראק לבין הים התיכון, ובשביל זה היה צריך להפוך את סוריה לפרו-מערבית. הם לחצו על ישראל ועל סוריה שיכנסו למשא ומתן. אני מזכיר לך שרבין עלה לשלטון אחרי התמוטטות ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה, אירועים שאפשרו את תזוזת הלוחות הטקטוניים של המזרח התיכון״.

חיים אסא. "הגיע הזמן להמשיך את מה שרבין התחיל לפני כמעט 30 שנה" (צילום: קובי קנטור)

לפי אסא, "התפרקות ברית המועצות, המעצמה שתמכה בסוריה במחצית השנייה של המאה ה-20, יצרה אצל הסורים צורך במעצמה אחרת. התנאי הקשה שהאמריקאים הציבו לחאפז אל-אסד היה פתיחות כלכלית וחברתית. העניין הגדול עבור המשטר הסורי לא היה גישה למים או איפה בדיוק יעבור הגבול. התנאי הקשה שהאמריקאים הציבו היה פתיחות".

"הם לא דרשו דמוקרטיה, אבל כן דרשו פתיחות", הוא מוסיף, "פתיחות כלכלית למשקיעים, פתיחות חברתית, תקשורת חופשית. האמריקאים ראו טוב לאן השלטון של אסד ילך בלי הפתיחות הזו והיום כולם מבינים את זה. אם סוריה הייתה משנה כיוון, המצב שם בתחילת 'האביב הערבי' היה שונה. אני לא בטוח שהמדינה הייתה מתרסקת ככה, מה שהיה מונע מאיראן להיכנס.

"ויש פה נקודה נוספת: אם היינו עושים בזמנו משא ומתן מקביל עם הפלסטינים והסורים, זה היה משנה את הפוזיציה של הפלסטינים", אומר אסא, "עכשיו אנחנו תקועים כבר שני עשורים, כשכל ההישגים המשמעותיים שהשגנו עם הרשות הפלסטינית, הכול מימי אוסלו. שום דבר לא התקדם מאז. כל הדיון היום נערך על בסיס חלוקת השטחים שרבין עשה באוסלו: A, B, C. השינויים המהותיים שכן נערכו מאז הם שניים: 1. איראן התעצמה בכל קנה מידה, ובמיוחד בנוכחות שלה בסוריה ובלבנון; 2. החמאס השתלט על עזה והתבסס שם".

"התפיסה המדינית של רבין רלוונטית גם היום"

ידלין, מצדו, מסמן שש סוגיות אסטרטגיות מרכזיות בביטחון הלאומי של ישראל היום: "הראשון הוא שאיראן נמצאת היום קרוב מאוד להיות מדינה עם יכולת סף-גרעינית. כלומר, מדינה שברגע שהיא תחליט יכולה לפרוץ לנשק גרעיני תוך שבועות עד חודשים אחדים.

"הסוגיה השנייה היא ההתבססות הצבאית והפוליטית של איראן בסוריה והמשך 'המערכה בין המלחמות' שישראל מנהלת נגד ההתבססות הזו. סוגיה נוספת היא איום הטילים המדויקים של חיזבאללה והסכנה להסלמה בגבול הצפון.

"הקיפאון בתהליך המדיני עם הפלסטינים, שנמשך כבר שנים ארוכות ומוביל למציאות של מדינה אחת, גם הוא מהווה סוגיה אסטרטגית בביטחון ישראל. גם המערכה האחרונה בעזה והעימות הצבאי המתמשך עם החמאס, ארגון טרור שהשתלט על הרצועה".

הסוגיה השישית והאחרונה שמסמן ידלין היא 'הסכמי אברהם', שהם לדבריו "ההתפתחות החיובית ביותר של השנתיים האחרונות".

איך רבין היה מתמודד עם האתגרים האלה?
ידלין: "התפיסה של רבין, והיא גם התפיסה שלי היום, הייתה שחובתנו לחתור ככל שניתן להסכמי שלום בלי להתפשר בנושאי ביטחון.

"כבר בקדנציה הראשונה שלו חתם רבין על 'הסכם הביניים בין ישראל למצרים' (ספטמבר 1975, א.ל), מה שהוביל להסכם השלום שעליו חתמו כעבור ארבע שנים מנחם בגין ואנואר סאדאת.

"בקדנציה השנייה שלו הוא הוביל את הסכמי אוסלו, את הסכם השלום עם ירדן והעלה לסדר היום גם את המשא ומתן עם הסורים. החתירה שלו לשלום הייתה חד משמעית, ועם זאת הוא לא הפסיק להיות 'ביטחוניסט'. הסכמי השלום שהוביל לא סתרו את התפיסה הביטחונית שלו, הם השלימו אותה.

"והתפיסה הזו רלוונטית גם היום. צריך לחתור להסכם עם הרשות הפלסטינית, זה קריטי לעתיד ישראל. ההסכם חיוני לשימור אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. מצד שני, אסור להתפשר על קווים אדומים בנוגע לביטחון, ואם מדובר בטריטוריה, אז הקווים האדומים הם בקעת הירדן וירושלים.

"זו הייתה הנוסחה של רבין, ושל יגאל אלון לפניו, ואני חושב שהנוסחה הזו תקפה גם היום. מובן שחייבים להקפיד שאם תקום מדינה פלסטינית היא תהיה מפורזת כדי שלא תסכן את בטחון ישראל".

"הגיע הזמן להמשיך את מה שרבין התחיל"

למרות הקיפאון המדיני, אסא אופטימי לגבי האפשרות של הסדרה אזורית, שלא רק יכולה לקרות, אלא הכרחית.

"ישראל, ירדן, מצרים והרשות הפלסטינית, יחד עם מדינות המפרץ, ובהתערבות ארצות הברית ורוסיה, יכולות להגיע בתהליך לא פשוט, אבל הכרחי לכולן, להסדרה של האזור", הוא אומר, "תהליך כזה צריך להיות בליווי גם של האירופאים וסין. ישראל חייבת לדחוף לתהליך כזה.

"הרוסים והאמריקאים יכולים לשבת ביניהם, להסכים על קווים כלליים, להציע גזרים למדינות השונות, ולהביא להסכם כולל או שורה של הסכמים. יכול להיות שההסכם הזה לא יגיע לכל הצדדים, אולי חמאס לא ייקח בו חלק, אולי חיזבאללה יתנגד, אבל ישראל, ירדן, מצרים, והרשות הפלסטינית יכולות להגיע להסכמה בתיווך משותף של הרוסים והאמריקאים.

"מנהיגות ישראלית חכמה תשקיע את כל מרצה בקידום תהליך כזה. צריך להתחיל מול האמריקאים, תוך כדי כוונה לשלם מחיר מדיני משמעותי, למשל בניית נמל מבוקר בעזה. משם להמשיך ולדחוף מול כל הגורמים שהזכרתי. להביא רוח של שינוי כיוון.

"לפלסטינים צריך להציע שתי אפשרויות שנוגעות לשטחי A ו-B בלבד: קונפדרציה עם ירדן או מדינה מפורזת. שאלת הקשר בין עזה לגדה המערבית תתעצב בתוך השיחות, זה לא משהו שאנחנו יכולים להחליט עליו בשבילם.

"רוסיה היא כנראה המדינה היחידה שיכולה להביא לנסיגת הכוחות האיראניים חזרה אל תוך איראן, וכדי שהיא תעשה את זה צריך להציע לה תמורה הולמת. לאמריקאים יש כל מיני אפשרויות כאלה שהם יכולים להציע לרוסים, למשל באוקראינה. בשביל זה צריך שהאמריקאים והרוסים יהיו האפוטרופוס של כל המהלך.

"מדינות המפרץ יכולות להעניק ערובות כלכליות משמעותיות לרשות הפלסטינית ולעזה, גם ירדן ומצרים חייבות לשמש כציר מרכזי בתהליך כזה".

זו לא תכנית קצת שאפתנית מדי?
"מאז שרבין נרצח הקטר עצר בחריקת בלמים. מדינת ישראל בקיפאון, אז כל יוזמה נשמעת שאפתנית מדי. מה, לעשות שלום עם המצרים שש שנים אחרי מלחמת יום כיפור האיומה, ולהחזיר להם את כל סיני שגדולה פי שניים מישראל, זה לא שאפתני?

"אני מאמין שבסוף, במוקדם או במאוחר, תהיה הסדרה מדינית של המזרח התיכון. זה קשור בתהליכים ואינטרסים שהם הרבה יותר גדולים מאיתנו. אז לחכות לעוד סבבי לחימה? ולמה שלא נהיה אנחנו היוזמים? הגיע הזמן להמשיך את מה שרבין התחיל לפני כמעט 30 שנה".