נעמת דורשת להאט את קצב העלאת גיל הפרישה לנשים, להגדיל את מענק ההסתגלות לנשים שלא מצאו עבודה ולהחיל אותו באופן קבוע, ולאפשר הכשרות מקצועיות במלגת קיום גם לנשים מעל גיל 60. בנייר עמדה שנכתב על ידי היועצת המשפטית של הארגון, עו"ד גלי עציון, והועבר לוועדת הכספים, מוצעת שורת תיקונים בנוסח המעודכן של פרק העלאת גיל הפרישה בחוק ההסדרים, עליו דנה הוועדה היום (ראשון).  

הנוסח המתוקן, המגלם הסכמות עם קבוצת חברות כנסת מהקואליציה, פורסם לראשונה רק בשישי האחרון וכולל שינויים בחוק שיאפשרו לנשים מבוגרות השתתפות בהכשרות מקצועיות וקבלת מלגת קיום ולהגדלת מענק עבודה (מס הכנסה שלילי) לנשים עובדות מעל גיל 62. לכן, בנעמת מבקשים שיתקיים לפחות עוד דיון בוועדה לפני דיון ההצבעות. 

יו"ר נעמת, חגית פאר, אומרת ל'דבר' שהארגון יפעל לצמצום הפגיעה בנשים מהעלאת גיל הפרישה. ״לנוכח העובדה שהרכבת כבר יצאה מהתחנה ושהעלאת גיל הפרישה הראשון הפך כבר לעובדה מוגמרת, נעמת פועלת לצמצם ככל הניתן את הפגיעה בנשים שתיגרם מהמהלך. אני מקווה שייערכו תיקונים והתאמות בהצעת החוק, אשר יבטיחו ככל שניתן שהמהלך ייעשה בצורה איטית ומדורגת, שיינתן מענה אמיתי לנשים אשר כבר נפלטו משוק העבודה ואין להן מקורות הכנסה מלבד קצבת הזקנה, ושתינתן הדעת לנשים במקצועות שוחקים. חבל שממשלות ישראל לדורותיהן לא הקדימו ונתנו מענה לכשלים מבניים בשוק העבודה, הפוגעים בנשים בכלל ובנשים מבוגרת בפרט.״

ההערה הראשונה של נעמת על הצעת החוק נוגעת לשם הפרק – "צמצום פערים מגדריים בשוק העבודה והעלאת גיל הפרישה לנשים". בנעמת מבקשות להעמיד את הדברים על דיוקם, ומבהירות שאין כל קשר בין ההצעה הנוכחית להעלאת גיל הפרישה ל"צמצום פערים מגדריים". לפי נייר העמדה, "הטעם העיקרי, אולי היחידי, להעלאת גיל הזכאות הראשון (לקצבת זקנה – ט.כ.) הוא חיסכון משמעותי לקופת המדינה כתוצאה מדחיית תשלומי גמלאות זקנה לנשים. אין לו דבר וחצי דבר עם קידום שוויון מגדרי, כפי שמרמזת הכותרת. לו רצה משרד האוצר באמת לצמצם פערים מגדריים, היה פועל במרץ להסרת חסמים לנשים בשוק העבודה, כגון הרחבת הצע וסבסוד מעונות היום לפעוטות, חתירה לחלוקה שווה יותר של נטל גידול המשפחה (למשל עידוד אבות לצאת לתקופת לידה והורות), ועוד". 

בנייר העמדה מובהר ש"משרד האוצר חוזר וטוען כי מדובר במהלך לטובת נשים, שהפרישה המאוחרת שלהן תגדיל את ההפרשות שלהן לטובת חיסכון פנסיוני ובכך למעשה תיטיב עמן את זקנתן. ואולם כבר כיום חוק גיל הפרישה, בנוסחו הנוכחי, מאפשר לנשים בישראל להמשיך ולעבוד עד גיל 67. בהתאם, עובדות רבות בישראל פורשות כבר כיום לאחר גיל 62. בפועל, גיל הפרישה הממוצע של נשים בישראל עומד היום על 66, גבוה מהממוצע במדינות OECD. ללמדך שמי שיכולה עובדת. כזכור העלאת גיל הזכאות הראשון אינו מבטיח המשך עבודה לאותן נשים".

בנעמת מבקשות להאט את קצב העלאת תקופת דחיית הזכאות הראשונה לחודשיים לכל שנתון, ועד גיל 64 בלבד, ולא 65 כפי שמוצע במתווה. לטענתן, "העלאת גיל הזכאות המוצע החל מינואר הקרוב, בארבעה חודשים לכל שנתון הינה מהירה מדי, דרמטית מדי ובלתי צפויה, בפרט לכל הנשים שימלאו להן 62 בשנת 2022 והייתה להן ציפייה סבירה להתחיל לקבל קצבה והטבות תלויות גיל כבר בשנה הקרובה". בנוסף דורשת נעמת לקבוע שהעלאת גיל הפרישה מעבר לגיל 64 לא תהיה אוטומטית אלא תיבחן על ידי ועדה מקצועית על בסיס הנתונים שייאספו על השפעת ההעלאה עד גיל 64. 

נעמת מתנגדת להגבלת תקופת מענק ההסתגלות ל-6 שנים בלבד. "המענק בא לסייע מעט לנשים שנפלטו משוק העבודה. ישנן קבוצות כגון נשים במקצועות שוחקים, שמצבן לא ישתנה לטובה בתום 6 השנים או בכלל ולכן יש להשאיר את מענק ההסתגלות באופן קבוע, בפרט שכזכור, ככל שעובר הזמן סכום החיסכון השנתי של המדינה מהמהלך גדל. בהתאם ומאותם נימוקים, אין גם לקבוע כי המענק יהיה במדרג יורד, באופן שככל שיעבור זמן יפחת סכום המענק". 

בנעמת דורשות לקבוע שהתוספת לגמלת הבטחת הכנסה לנשים מובטלות תהיה קבועה, ותחול בתקופה שבה הועלה גיל הפרישה. "כזכור מי שזכאיות להבטחת הכנסה על פי החוק הינן הנשים החלשות ביותר בחברה", נכתב בנייר העמדה, "למותר לציין כי תנאי החוק מקשים מאד על זכאות לגמלה מכוחו. עוד יוזכר שוב כי ככל שיעבור זמן, החיסכון של המדינה ממהלך העלאת גיל הזכאות הראשון רק ילך ויגדל". 

דרישה נוספת של נעמת היא להגדיל עוד יותר את מענק העבודה לנשים שיעבדו לאחר גיל הפרישה מאשר המוצע בחוק. בנייר העמדה מוזכר שנשים שמועד הזכאות הראשון שלהן נדחה מאבדות לכל הפחות הכנסה בגובה קצבת הזקנה. "הרעיון לפצות על כך במענקי עבודה (מס הכנסה שלילי), הינו נכון ואולם הסכום המוצע נמוך מדי ובכל מקרה נמוך בהרבה מהסכום שאותן נשים תאבדנה מדי חודש, ויש להעלותו. בנוסף גמלאות תלויות גיל הינן חודשיות ומגיעות באופן אוטומטי. יש חשיבות עליונה להבטיח כי גם מענק העבודה יינתן מדי חודש בחודשו ובאופן אוטומטי ויזום, ללא מנגנון בירוקרטי. למרבה הצער מהניסיון המצטבר עולה כי כי הזכות לא תמוצה ככל שהמנגנון הבירוקרטי מכביד יותר". 

בנוסף, דורשת נעמת התייחסות בגוף החוק לקורסי הכשרה מקצועית המלווים במלגות קיום. דרישת נעמת היא ש"כל חלקי המתווה חייבים להיות מעוגנים בחוק ובבסיס התקציב". ביחס לפרסומים על המתווה לפיהם נשים תוכלנה להתקבל להכשרות מקצועיות רק עד גיל 60, בנעמת מבהירות שהזכאות לקורסים צריכה להיות גם לנשים מעל גיל 60. "יש להבטיח שקורסי הכשרה שבהם ניתנת מלגת קיום חייבים להינתן גם לנשים מעבר לגיל 60, והרי הנחת היסוד היא כי נשים תעבודנה עד גיל 65 לפחות, בהתאם יש לאפשר להן לעבור הכשרה מקצועית ואף לקבל הכנסה בדמות מלגת קיום גם לאחר גיל 60. בנוסף יש לאפשר הכשרות מקצועיות גם לנשים שהיו עובדות עצמאיות".