שיעורי הבדיקות הגבוהים ביותר מתחילת מגפת הקורונה בישראל נמצאו ביישובים יהודיים לא חרדיים, שיעורי ההדבקה הגבוהים ביותר נמצאו ביישובים החרדיים ושיעורי האשפוז הגבוהים ביותר נמצאו ביישובים דרוזיים וערביים שאינם בדואיים – כך עולה ממחקר חדש של מרכז טאוב שערך הסוציולוג פרופ' אלכס וינרב, בו הוא משרטט את דפוסי הקורונה בישראל ב-18 החודשים הראשונים למגפה בהקשר כלכלי, חברתי ומגזרי.

עד סוף חודש ספטמבר 2021 נדבקו בקורונה כ-14% מהאוכלוסייה בישראל – 1.3 מיליון איש – ומתוכם נפטרו 7,800. וינרב בחן את השונות בשיעורי הבדיקות, מקרי ההדבקה והאשפוזים בין יישובים ובין קבוצות אוכלוסייה. לדבריו, עוני, צפיפות אוכלוסייה ואחוז התושבים בני 65 ומעלה הסביר רק חלק מההבדלים.

במחקר השתמש פרופ' וינרב בנתונים מפורטל הקורונה של ממשלת ישראל, הכולל מדדים יומיים ומצטברים של בדיקות, הדבקה ואשפוז לפי יישובים, מתחילת המגפה ועד 29 בספטמבר 2021. את הנתונים הוא שילב עם שלושה מאפיינים יישוביים עיקריים: האשכול החברתי-כלכלי של היישוב (כפי שנקבע ע"י הלמ"ס), צפיפות האוכלוסייה ואחוז בני ה-65 ומעלה ביישוב. הנתונים כוללים 205 יישובים בישראל, ובסך הכול כשמונה מיליון נפשות, 88% מאוכלוסיית ישראל באמצע שנת 2020. היישובים מוינו על פי אוכלוסיית הרוב ליישובים יהודיים לא חרדיים, יישובים חרדיים, יישובים ערביים, יישובים בדואיים, יישובים דרוזיים, יישובים מעורבים של יהודים וערבים ויישובים מעורבים של חרדים ולא-חרדים.

בדיקות קורונה רבות בעיקר בקרב יהודים לא-חרדים, הבדיקות המעטות ביותר בקרב בדואים

ב-29 בספטמבר 2021 הגיע השיעור המצטבר של בדיקות הקורונה מאז תחילת המגפה לכ-2.7 בדיקות לאדם, אך ניכרים הבדלים בין המגזרים ובתוכם: שיעור הבדיקות ביישובים הבדואיים היה הנמוך ביותר – 115,000 בדיקות בממוצע ל-100,000 נפש, והשיעור הגבוה ביותר נמצא במגזר היהודי הלא-חרדי – 324,000 בדיקות ל-100,000 נפש. שיעור הבדיקות במגזר החרדי עמד סביב הממוצע הארצי. ביישובים ערביים ודרוזיים שיעורי הבדיקות הממוצעים היו נמוכים יחסית – 210,000 ו-217,000 ל-100,000 נפש, בהתאמה, אם כי בתוך המגזר הדרוזי שיעור הבדיקות ביישובי הגליל היה גבוה ב-60% מאשר ביישובי הגולן.

מקרי הדבקה מרובים בעיקר בקרב חרדים

תמונה שונה במקצת עולה בנוגע לנדבקים מאומתים – אחוז הנדבקים המצטבר הנמוך ביותר נמצא במגזר הבדואי (כ-8.4%) והגבוה ביותר במגזר החרדי (31.0%), בעוד הממוצע הארצי עמד על 13.7%. חריג במיוחד הוא המגזר החרדי, עם רמות גבוהות של נדבקים מאומתים יחסית לשאר היישובים. רכסים וביתר עילית הובילו עם אחוז נדבקים מאומתים של כ-40% וכ-38%, בהתאמה. לאחר התאמה לנתוני עוני, צפיפות אוכלוסייה, אחוז התושבים בני 65 ומעלה ועוד כמה מאפיינים, אחוז הנדבקים נשאר פי 2.4 גבוה יותר ביישובים חרדיים לעומת יישובים יהודים לא-חרדיים.

במחקר נמצא מתאם גבוה בין רמות ההדבקה לאחוז החרדים באוכלוסייה, גם ביישובים היהודיים שאינם חרדיים. בעשרת היישובים ששיעור ההדבקה בהם היה הגבוה ביותר, 45.6% מהתלמידים לומדים בבתי ספר יסודיים חרדיים (השתייכות למוסד לימודי שימשה אינדיקטור לרמת הדתיות ולהיקף האוכלוסייה החרדית ביישוב). למעשה, כנגד כל אחוז נוסף של ילדים שלמדו במערכת החינוך החרדית ביישובים לא חרדיים היו מעל 130 מקרים נוספים של חולי קורונה מאומתים לכל 100,000 תושבים.

במגזר הערבי התמונה שונה: לחמשת היישובים הערביים עם מעל 17% הדבקה אין מאפיין משותף – לא מבחינת מיקום, לא מבחינת דת ולא מבחינת רמה חברתית-כלכלית – כמו גם לשני היישובים עם רמות ההדבקה הנמוכות ביותר (פחות מ-8%). שיעור הנדבקים המאומתים ביישובים הבדואיים עומד על כ-40% פחות משיעור הנדבקים המאומתים ביישובים הערביים והדרוזיים, אולם ההבדל הזה נעלם לאחר התאמת הנתונים לשיעור הבדיקות.

שיעורי אשפוז גבוהים בקרב ערבים – בגלל מחלות רקע

גורמי הסיכון העיקריים להתקדמות המחלה עד כדי אשפוז הם גיל ורקע של מחלות לב, סוכרת והשמנת יתר, והם מסבירים את עיקר השונות בדפוסי האשפוז המצטבר בין מגזרים: בעוד ששיעורי ההדבקה הגבוהים ביותר היו ביישובים חרדיים – המאוכלסים לרוב בצעירים – שיעור אשפוז גבוה נמצא דווקא ביישובים ערביים. 14 מ-20 שיאני האשפוז עקב קורונה הם יישובים ערביים: בראש הרשימה עומד אבו גוש עם 1.2% מאושפזים מהאוכלוסייה. הסיכון לאשפוז בחברה החרדית נמוך על פי רוב, שכן רק מעטים ממנה מעל גיל 65. בני ברק, שבה יש שיעור גבוה יחסית של תושבים מעל גיל 65 (מעל 8%), היא יוצאת דופן בין היישובים החרדיים: שיעור המאושפזים בה היה מהגבוהים בארץ – 0.9%.

שיעורי האשפוז הגבוהים מהצפוי במגזר הבדואי (ביחס לשיעור הנדבקים המאומתים) משקפים שכיחות גבוהה של מחלות רקע, לצד שיעור בדיקות נמוך שמסתיר את מקרי ההדבקה יותר מכל אוכלוסייה אחרת בארץ.

"הדפוס הכללי של בדיקות הקורונה, מקרי ההדבקה והאשפוזים מצביע על כך שהאוכלוסייה החרדית חוותה את מגפת הקורונה אחרת משאר האוכלוסייה", מסביר החוקר פרופ' אלכס וינרב. "שיעור ההדבקה המצטבר הגבוה ביותר נמצא ביישובים החרדיים – פי 2.5 משיעורו בקהילות לא חרדיות, והבא אחריו נמצא ביישובים לא חרדיים שבחלקם שיעור גבוה של חרדים. לעומת זאת, שיעור ההדבקה הנמוך ביותר נמצא במגזר הבדואי, בין השאר בשל שיעור נמוך של בדיקות, וגם שיעור האשפוז במגזר זה קטן יחסית. יישובים ערביים לא בדואיים ויישובים דרוזיים ספגו את הפגיעה הקשה ביותר מבחינת תחלואה, כנראה משום שיש בהם גם שיעור גבוה של מחלות רקע".

יותר עניים – יותר מאומתים ומאושפזים

במחקר של מרכז טאוב נעשה ניתוח רב-משתני הכולל מאפיינים יישוביים כמו אשכול חברתי-כלכלי, אי שוויון בהכנסות, גודל האוכלוסייה, צפיפות האוכלוסייה, אחוז בני ה-65 ומעלה והגדרה של 'עיירת פיתוח'. ביישובים מהמעמד החברתי-כלכלי הנמוך ביותר נמדדו הרמות הנמוכות ביותר של בדיקות לנפש והרמות הגבוהות ביותר של נדבקים מאומתים ושל אשפוז. לצפיפות האוכלוסייה לא נמצאה השפעה רבה.

לאחוז בני ה-65 ומעלה הייתה השפעה על רמות הבדיקות, ההדבקה והאשפוזים: ביישובים עם אחוז גבוה של בני 65 ומעלה נצפו רמות הדבקה ואשפוז נמוכות – דבר המעיד על הצלחת המאמצים להוריד את רמות ההדבקה בקרבם. רמות נמוכות של בדיקות ושל אשפוזים נמצאו גם ביישובים עם אחוז מבוגרים קטן – כלומר יותר צעירים, שגם אם נדבקו סביר שנשארו ברובם עם תחלואה קלה, אם בכלל היו סימפטומטיים.

"הנתונים מראים שביישובים העניים ביותר היה שיעור הבדיקות הנמוך ביותר, ואילו ביישובים העשירים ביותר וביישובים עם יותר בני 65 ומעלה היו שיעורי ההדבקה והאשפוז הנמוכים ביותר. השונות בין המגזרים משמעותית גם היא – הסיכון להדבקה ביישובים חרדיים גבוה פי 2.5 מזה שביישובים יהודיים לא חרדיים. גם לאחר פיקוח על מעמד חברתי-כלכלי וצפיפות האוכלוסייה, הסיכון נשאר גבוה פי 2.4", אמר פרופ' וינרב.

לפי הניתוח של פרופ' וינרב, גורמים כמו עוני, צפיפות האוכלוסייה ומבנה הגילים של האוכלוסייה מסבירים כ-30% מן ההדבקה בקרב חרדים, ואת כל השאר ניתן להסביר ככל הנראה בגורמים התנהגותיים. במגזר הערבי שיעורי האשפוז הגבוהים תואמים את שכיחות מחלות הרקע באוכלוסייה זו.

הממצאים מעידים על מיעוט בדיקות ביישובים בדואיים, על סיכון מוגבר ביישובים דרוזיים וערביים לתחלואה חמורה יותר, ועל רמות הדבקה גבוהות ביישובים חרדיים.

בהמשך ההתמודדות עם המגפה הנוכחית, או עם זו שתבוא אחריה, יש להביא בחשבון את ההבדלים המגזריים האלה. כדאי להגביר את הנגישות לשירותי בריאות באזורים מקופחים ולהקצות משאבים למרפאות ולאנשי צוות, אולי מקומיים, שיזכו ליותר אמון מהאוכלוסייה המקומית. נוסף על כך חשוב לנקוט גישה עקבית באכיפת התקנות להגבלת התפשטות נגיפים. האכיפה הבררנית שנקטה ממשלת ישראל אפשרה בעקיפין את התפשטות המגפה, ועליה לבסס את סמכותה באזורים שבהם היא נשחקה.