"בתכנית החומש החדשה לחברה הערבית יש התקדמות ביחס לתכנית הקודמת", אומרת עו"ד רגד ג’ראיסי, מנהלת שותפה של המחלקה למדיניות שוויונית בעמותת סיכוי, "הפעם היה תהליך חשיבה מובנה, תהליך של שיתוף. עדיין, הממשלה היא זו שמצביעה על התכנית, ובסוף יש פשרות".
תכנית החומש החדשה לחברה הערבית, הידועה גם כהחלטת ממשלה 923, תעלה היום (ראשון) לאישור הממשלה. היא צפויה לעמוד על 30 מיליארד שקלים. התכנית עדיין לא הוצגה במלואה, אך עיקריה נדונו בשבוע שעבר בוועדה המיוחדת לחברה הערבית.
"בתכנית הקודמת, 922, הממשלה הציעה תכנית במהלך בזק והכניסה את המערכת ללחץ", מספרת ג'ראיסי, "החברה הערבית נאלצה לעשות ויתורים גדולים כדי לקבל את הכסף. הפעם, חסאן טוואפרה, ראש הרשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית, ישב עם ועד ראשי הרשויות. התוצאה היא שהחלטה 923 מחוברת יותר לשטח ולצרכים הממשיים".
"חוששת שכל שנה נהיה תלויים בחוק התקציב"
על אופי שיתוף הפעולה בגיבוש התכנית אומרת ג’ראיסי: "אנחנו עשינו מיפוי של הצרכים התכנוניים בישובים הערביים ויצרנו תמונת מצב מדויקת, שלא היתה בידי הגופים המחליטים והמבצעים. ועד ראשי הרשויות ניסח המלצות ומסמכים בשיתוף עם גופים אזרחיים שהיו הבסיס לדיאלוג על ההחלטה. והיא השתנתה בעקבות הדיאלוג”.
לצד השבחים על שיתוף הפעולה היא מדגישה ש"אין ייצוג הולם בדרגים הגבוהים. בשלב היישום החברה הערבית לא מיוצגת. יש אמנם חלוקת תקציב, אבל בוועדות התכנון יושבים לרוב יהודים".
לפי המשרד לשוויון חברתי תכנית החומש החדשה תוקצבה בכ-30 מיליארד שקלים. ג’ראיסי מסכימה שמדובר בתקציב משמעותי, אבל טוענת שהוא "לא מספיק גדול". לדבריה, "לא כל יישוב קיבל מענה על צרכיו. בתכנית 923 יש 50% תקציב תוספתי ו-50% בבסיס התקציב. אני חוששת שלא יהיה מנגנון הקצאה אוטומטי וכל שנה נהיה תלויים בחוק התקציב".
"יש שיתוף של הציבור ונכונות לממש את ההחלטה", היא מוסיפה, "אבל יש עדיין תקציבים של החלטה 922 שתקועים במשרדי הממשלה".
"צריך תעסוקה ותעשייה ביישובים, לא רק פתרונות דיור"
על פי נתוני מנהל התכנון, ל-131 ישובים מתוך 133 יישובים ערביים עם מעל 5,000 נפש קיימת תכנית מתאר. ל-30 ישובים נדרש עדכון לתכנית המתאר, ול-7 ישובים תכנית המתאר בשלבי הכנה מתקדמים.
עם זאת ג’ראיסי סבורה כי "יש לעדכן את תכניות המתאר כך שהן יתנו מענה על הצרכים. צריך להקים אזורי תעשיה חדשים, אבל הממשלה לא תעשה את זה אלא תעבה אזורים קיימים. זו מכה לרשויות הערביות".
"ב-2012 החלו קווי אוטובוס להיכנס לישובים הערביים, עד אז היה רק בנצרת", היא מוסיפה, "היום יש תכנית אב לתחבורה ציבורית ביישובים. היא כבר מוכנה לביצוע ועדיין לא יושמה, למיטב ידיעתי. יש תכנית אב לפריסת תשתיות בישובים הערביים המחכה ליישום”.
לדבריה, "בתכנית החדשה מצמצמים את מספר הממונים על ביצוע התכנית לתחבורה הציבורית. רק רשויות מעל 25 אלף תושבים תקבלנה ממונה. אבל יש כסף לתכנית האב לתחבורה הציבורית מהחלטה 922 שעדיין לא יצא. עוד לא מאוחר מדי".
"צריך לוח זמנים ליישום, צריך מנגנון יישום ובקרה וחיזוק הרשויות אחרת זה לא יצליח", טוענת ג'ראיסי, "בחמש השנים האחרונות לא היה גורם מתכלל. הכסף לתכנון התפצל בין גורמים שאין ביניהם תיאום, לא היה גורם שרואה בכל רגע תמונה כללית. צריך להסיר חסמים בזמן אמת ולהשקיע משאבים בתהליכי בקרה ויישום וכן גמישות במימוש".
לפי ג'ראיסי, הבעיה הבסיסית של החברה הערבית היא מצוקת הקרקע. "לא הוקמו יישובים ערביים חדשים למעט עיירות בנגב לקליטת תושבי היישובים הלא מוכרים בנגב. לא הורחבו תחומי שיפוט", היא מסבירה, "בחברה הערבית רוב הקרקע היא בבעלות פרטית, אבל היא נמצאת בידי מיעוט".
לטענתה, "צריך למצוא פתרונות שיווק לדיור על קרקעות מדינה. תהליכי השיווק עד כה לא הותאמו לחברה הערבית”.
"אחרי החלטה 922 צמח שיח ציבורי גובר בדרישה לאזורי תעסוקה ותעשייה ביישוב, לא רק פתרונות דיור", היא מוסיפה, "היישובים הם לא בתי מלון. אזורי תעשייה יקלו על המצוקה התקציבית של הרשויות וימשכו אוכלוסייה לתוך היישובים. יש הגירה מהיישובים של אוכלוסייה משכילה וחזקה בגלל כורח כלכלי".
לדבריה, "היעדר תעסוקה ביישובים מזינה את מגפת האלימות. לנוער חסר מעש אין מקורות מחייה. הם מחפשים תעסוקה ומקורות הכנסה, ובמצב הזה קל להידרדר לזרועות ארגוני הפשע".
"יש לפתוח את שוק התעסוקה לאותם בני נוער שאין להם השכלה גבוהה על ידי הכשרה מקצועית", היא טוענת.
"יש התקדמות כלכלית, אבל אין שיח תרבותי"
ג’ראיסי לא מבקשת רק לצמצם פערים כלכליים. “ב-922 היה שיח על חיזוק ופיתוח הכלכלה, אבל מתבלבלים בין שיח על שוויון אזרחי לבין שיח על שוויון לאומי", היא אומרת, "לאחרונה עולה הדרישה להשקיע בתרבות ובהנכחת השפה כדי שהאזרחים הערבים ירגישו חלק מהחברה. כל עוד אין שיח על ענייני תרבות, שפה ולאום לא נתקדם בשותפות".
"השיח הוא תועלתני, השקעה תמורת נאמנות", היא מסבירה, "יש שיח של תועלות ואז יש הפתעה מהתפרצויות כמו באירועי מאי האחרון".
"יש התקדמות כלכלית, אבל אין שיח תרבותי", מסכמת ג'ראיסי, "הריבון צריך להוביל תהליך של שיח על זכויות קולקטיביות ולחסוך את ההתפרצות הבאה. החברה האזרחית פעילה בנושא, אבל מי שיכול להוביל לשינוי אמיתי זה הריבון".
