מנתונים שפרסמה החודש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארה"ב, עולה כי דווקא עם היציאה מהמשבר הכלכלי של הקורונה, מספר המתפטרים האמריקאים מרצון הולך וגדל. על פי הנתונים שהגיעו בחודש אוגוסט לשיא מדצמבר 2000, 4.3 מיליון עובדים החליטו להתפטר מעבודתם, והם מהווים 2.9% מכוח העבודה במדינה.

עד כה נרשמו בארה"ב 30 מיליון התפטרויות. אם ימשיכו היקפי הפרישה הללו, אז ב-2021 יעזבו מרצונם כ־15% יותר עובדים לעומת שנת 2019.

נתונים אלה ואחרים מצביעים על מגמה ייחודית שמביכה את הכלכלנים: למרות הפסקת הסיוע ושיעור האבטלה הגבוה, עובדים רבים מחליטים לעזוב את עבודתם ולחפש עבודה טובה יותר.

לא רק היצע וביקוש

על פי הלשכה, בחודש אוגוסט היו 10.4 מיליון משרות בארה"ב שאינן מאוישות, ורק 6.3 מיליון איש בחודש זה שנכנסו לעבודה חדשה. המעסיקים מחפשים ידיים עובדות ויש כאלו שכבר העלו את התנאים, אך התנהגות העובדים בארה"ב לא נשמעת רק לכללי השוק החופשי ומייצרת מצבים חדשים.

יחד עם זאת, שיפור התנאים מגיעה עם תקרה מאוד ברורה. בארה"ב, רוב המשרות החדשות המיוצרות בשוק מגיעות מענפים המשלמים שכר מינימום. לרוב בלי תנאים סוציאלים כמו ביטוח בריאות, פנסיה, ימי מחלה בתשלום על בידוד וסיכון קורונה.

שכר המינימום הפדרלי עומד על 7.25 דולרים לשעה, ותנועת ״נאבקים למען ה-15״ שקמה לפני 9 שנים, כבר הצליחה לקצור הישגים, אך טרם השיגה את העלאת השכר המיוחדת. האינפלציה הגואה בארה"ב שוחקת את ערך הכסף ולעובדים בפועל קשה להתקיים. השכר איננו ראוי לחיות ממנו בכבוד וזה לא נראה כהולך להשתנות.

רשתות המזון המהיר, וחברות הענק כמו וולמארט ואמזון,שנחשבו לעבודת בני נוער בלבד, כבר הפכו לעתיד העבודה של רבים.

הקורונה הוסיפה את המעמד החדש של העובדים שנקראו גיבורים, עובדי קו החזית, עובדים חיוניים ושמו קבוצת עובדים כגדולה בסכנת הידבקות וחולי. ימי הבידוד לא זיכו בתשלום עבור רבים, ההטבות סוציאליות מהמדינה  לא הספיקו, והחשש לחלות במקום בו המדינה לא אחראית לבריאותך ואין ביטוח בריאות חובה, הינו גורם סיכון ענק שמעלה אצל רבים את השאלה – לשם מה? בעבור מה העבודה שווה לי כל כך?

הצטרפות לאיגודים בשפל – שביתות ברמת שיא

חודש אוקטובר היה חודש בו מספר השביתות בארהב הגיע לשיא. אנשים מוחים על תנאי עבודתם אבל שלא כבדרך כלל, מוכנים לעשות צעדי קיצון ולקחת סיכון כקבוצת אנשים, עד לכדי השבתה. הכוחות המאוגדים הפכו ליותר מיליטנטיים, ולטענת המחקר שפורסם, זהו עוד ביטוי לתחושות של עובדים שכבר לא מוכנים להסתפק במעט.

האוכלוסייה הצעירה היא קבוצת נפגעים נוספת מהקורונה, שעתיד העבודה אינו מנבא לה טובות. כאשר יתרון ההשכלה הגבוהה נשחק, אין משמעות לפיתוח מיומנויות, ואין שכר מתגמל והזדמנויות חדשות, הכניסה לשוק העבודה הופכת לא אטרקטיבית במיוחד.