"מכובדי, אני ניצב כאן היום בפניכם, בראש מורכן ובלב כואב. ביום השנה לאירוע שמעולם לא הייתה מחלוקת בנוגע לחומרתו. הרי ברור לכולנו: הרג ופגיעה בחפים מפשע הם אסורים בתכלית האיסור. הם חייבים להישאר מעל לכל מחלוקת פוליטית", כך אמר היום (שישי) נשיא המדינה יצחק הרצוג בדברים שנשא ביום השנה ה-65 לטבח בכפר.
הרצוג הגיע למקום אחרי שבבוקר נערך בו טקס הזיכרון השנתי לאירוע.
"אני מרכין את ראשי בפני זיכרון ארבעים ותשעה ההרוגים, מרכין ראשי בפניכם, בני משפחותיהם, ובפני תושבי כפר קאסם לדורותיהם, ומבקש, בשמי ובשם מדינת ישראל סליחה", הוסיף הנשיא, "אני מושיט לכם יד תומכת ומחבקת, ונושא תפילה מעומק ליבי כי האל הרחום והחנון יהיה לצדכם".
"הפצע העמוק שנפער כאן, במקום הזה, לפני 65 שנים, הוא פצע של כלל החברה הישראלית, יהודים וערבים כאחד", אמר הרצוג" מאז אותה טרגדיה נוראה נחקק בסלע האיסור של פקודה בלתי חוקית בעליל. השיעור הזה נלמד מזה עשרות שנים וימשיך להילמד מדור לדור. ואני תומך ביוזמה שילמד בצורה מסודרת במערכת החינוך בכל רחבי מדינת ישראל: תלמידי בתי ספר ותיכונים, חניכים בתנועות נוער, וחיילים, מפקדים וקצינים בצה"ל ובכוחות הביטחון כולם – לומדים על האירוע הנורא הזה ועל הלקחים שהופקו ממנו".
"מכובדי, בנאום ההשבעה שלי כנשיא המדינה אמרתי בפירוש שבכוונתי לגעת בנקודות הכואבות ביותר שלנו בחברה הישראלית. בלי שנעשה כן לא נוכל לאתגרינו המשותפים", סיכם, "ביום זה, בחלוף 65 שנים מהאסון, נתפלל ונייחל לכך שזכרם של הקורבנות ילווה אותנו כלקח וכמצפן, וכי מעומק הכאב נצמיח יחד עתיד משותף ומלא תקווה".
הצעת החוק להכרה בטבח נדחתה
ביום רביעי האחרון נפלה הצעת החוק להכרה בטבח. במהלך הדיון במליאת הכנסת התפתח ויכוח אמוציונלי וכואב בין ח"כ עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת) לבין השר עיסאווי פריג'.
סלימאן אמרה מעל דוכן הנואמים: "הכרה, היא שלב הכרחי בדרך לתיקון, זו האמת שנכונה לטבח בכפר קאסם, נכונה לנכבה, ונכונה ליכולת לבנות עתיד משותף. הדרך לפיוס עם האזרחים הערבים ועם כלל העם הפלשתיני עוברת דרך הכרה בפשעי העבר".
השר פריג' הגיב בסערת רגשות: "עצוב לי מאוד כבן למשפחה שכולה של הטבח, גדלתי על הכאב הזה. הרצון להביא להכרת המדינה לאחריותה מלווה אותי כל חיי. זה הנושא החשוב לי ביותר בפעילותי הציבורית".
"מאז שנבחרתי לכנסת קידמתי את הצעת החוק שמונחת לפנינו וסיכמנו לפני שלוש להעביר אותה להצעה לסדר בוועדת החינוך", הוסיף, "אתם רוצים לעשות מהכאב שלנו פוליטיקה פנימית. אני מזהיר אתכם, שימו את הטבח בצד. אתם מנצלים את הכאב שלנו בשביל כמה קולות".
43 תושבים נורו למוות
ב-29 באוקטובר 1956, יומה הראשון של מבצע קדש הוטל עוצר על כפרי המשולש בשעה 17:00, במקום בשעה 21:00. הודעה ניתנה לתושבים חצי שעה לפני כניסת העוצר לתוקף.
מחלקת מג"ב שאכפה את העוצר בכפר קאסם ירתה בתושבים שחזרו לביתם אחרי שעת העוצר. 43 מתושבי הכפר נורו למוות: 17 גברים, 9 נשים (בהן אישה הרה) ו-17 נערים וילדים. ארבעה מתושבי הכפר נהרגו בנפרד באותו ערב. בנוסף נפצעו מהירי 13 אנשים שהושארו ללא טיפול.
עבדאללה נימר בדיר, אחרון ניצולי הטבח, סיפר אתמול בתכנית 'מרחבית': "אבא שלי שלח אותי לשדה לקרוא לפועלים בחזרה לכפר כשמתחיל העוצר. הודענו להם. כשחזרתי למקום שבו יש היום מצבה, ראיתי שלושה חיילים עם עוזי ואחד עם מקלע כבד על הרצפה. כשהגעתי אליהם הם צעקו עלי והלכתי מהר. הייתי ילד ופחדתי. אני הייתי העד הראשון".
"ראיתי לפניי רק חיילים ונשק", הוסיף, "ראיתי את ארבעת רוכבי האופניים הראשונים שהצמידו אותם לגדר הסברס וירו בהם מאות כדורים עד ששניים מהם עפו על הגדר. הכול ללא סיבה. אתה זוכר דברים כאלה, זה דבר אכזרי. הם הכניסו ידיים לכיס להוציא תעודת זהות להראות שהם מהכפר, אבל עוד לא הספיקו להוציא תעודה וירו בהם מאות כדורים. זה מחזה שאי אפשר לשכוח. התחלתי לצעוק ולבכות וברחתי. הם כיוונו את הנשק אליי, אבל ברוך השם הגעתי הביתה. עד עכשיו אני לא יודע איך הגעתי".
