"על מנת שאדם יכיר את השלום עליו להתנסות במאבק למענו. עליו לעבור את שלב הגבורה ואומץ הלב בטרם יוכל לנהוג בצורה נבונה. עליו להיות קורבן של הימלטות והתחמקות בטרם יעלה בידו להתעלות עליה". כך כתב הסופר, האומן והיוצר האמריקאי הנרי מילר, בדברים שנראו כאילו נכתבו על המזרח התיכון, אזור שבו קבוצות קיצוניות ואיסלאמיסטיות משתמשות בנימוקים דתיים כדי ללבות את האיבה והשנאה.

לבי יוצא אל הדורות הבאים שיחיו במזרח התיכון, שיש מי שחפצים להוריש להם שפיכות דמים, גזענות, פירוד ואפליה. אולם, האם הפתרון הוא עמידה מנגד מבלי לנקוף אצבע בזמן שמחרחרי השנאה מחרבים את ההווה והעתיד של ילדינו ונכדינו? האם אנו, מחנה שוחרי השלום, נאבקים די הצורך? כלום אנו מציעים פתרונות המסוגלים באמת ובתמים להתמודד מול מערכות שפועלות ללא רחם להשתלטות האפילה, פעם בשם "לאומיות" מדומיינת ומזויפת, ופעמים אחרות בשם אשליות והזיות דתיות?

***

כשוחר שלום אני חש אחריות גדולה לעשות דבר מה על מנת להקים חומה בצורה מנגד, להציב יסודות ולגבש השקפות ותפיסות שיסייעו לשינוי המצב בכללותו. כל זאת במטרה לעודד מזרח תיכון "אנושי" יותר, כזה שכולם יחיו בו יחדיו ללא משטמה ושפיכות דמים. אני חולם על עתיד שבו כולם יחיו בשלום –  ולמען הגשמת החלום אני סבור כי הגיעה השעה להזכיר מחדש את חלומו של אחד מהוגי השלום החשובים בתולדות האזור, הליברל העצמאי אמין אל-מהדי, שיום השנה הראשון למותו חל ב-11 באוקטובר 2021.

חלומו הגדול של איש השלום המנוח היה כינון "פרלמנט לשלום דמוקרטי במזרח התיכון". על חלום זה התפייט לפרטי פרטים בספרו המפורסם "הסכסוך הערבי-ישראלי: משבר הדמוקרטיה והשלום", אשר ראה אור בערבית בשנת 1999, ותורגם לעברית ב-2000, לפני שני עשורים בדיוק, תחת הכותרת "הדעה האחרת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד).

אל-מַהְדי פרש את חזונו באופן הבא: "במהלך שנות קיומה של בעיית המזרח התיכון, חסר היה כוח מוסרי, תרבותי ופוליטי שייתן ביטוי לנוכחות צמודה ונמרצת של עמי האזור עצמם באירועים הרודפים זה את זה… בעת הזאת, כאשר מופיעות בבעיית המזרח התיכון הסתבכויות חדשות, וכאשר התפישות בקשר לשלום ולדו-שיח מתערפלות, משתנות ומתפצלות בהתאם לתמורות המתחוללות בקרב הצדדים השונים, קיים צורך דחוף יותר מאי פעם לקיומו של אותו כוח מוסרי, תרבותי ופוליטי. כוח כזה יאפשר לדון באופן חופשי בתפישות השלום והדו-שיח כדי להגדירן בבירור, לשלבן במנטליות של עמי האזור, ולהטמיען גם בקרב מקבלי ההחלטות, אפילו אם יהיה הדבר כרוך בהפעלת לחץ. אם כפי שנאמר 'המלחמה היא עניין רציני מכדי שנשאירו בידי אנשי הצבא', הרי שהשלום הוא עניין חשוב מכדי שנשאירו בידי הממשלות לבדן".

בפסקה אחרת הוסיף כי "אחד המאפיינים העיקריים של ההתמודדות בין המלחמה לשלום הוא שלא שותפו בה – במיוחד בצד הערבי – בעלי האינטרס האמיתיים, הגורמים העממיים הדמוקרטיים ושוחרי הקדמה והשלום –  אותם הגורמים שהינם תומכי 'הדעה האחרת'".

עוד כתב אל-מהדי על כך ש"הפרלמנט יפעל לפיתוח המכנים התרבותיים בין מדינות האזור כדי לשרטט מפה תרבותית חדשה שתחזק את כוח המצפון ותשרת את השלום. הפרלמנט יפעל לביקוש פתרונות נועזים, ואפילו אם משמעותם תהיה להעניק אזרחות ערבית לכל היהודים שאולצו להגר מהעולם הערבי (שהם בשר מבשרו), ובמקביל לאפשר לערביי ישראל אזרחות כפולה בישראל ובמדינה הפלסטינית. דברים אלה נאמרים בבחינת הדגמה לאופקים הרחבים שניתן לדמיין במסגרת השלום הדמוקרטי".

אל-מהדי רשם 19 סעיפים, שבהם התייחס בפרוטרוט לאופן הפעולה ולמנגנונים של הפרלמנט, ובכלל זה למקום מושבו, ניהולו, חבריו, תקציביו, פרסומיו וטקסיו, בתוכם גם ימי ציון להחייאת זכרם של קורבנות השלום. הוא התייחס לסוגיות כמו זכויות אדם, זכויות האישה, סביבה, אסירי מלחמה ונושאים נוספים שיש בהם כדי להרים תרומה חיובית לשלום האזורי והעולמי. הסעיפים שכתב נועדו לשמש כלים להפיכת ייסוד הפרלמנט מחזון למציאות נוכחת.

***

אני יודע היטב כי מים רבים זרמו בנהרות האזור מאז העלה אל-מהדי לראשונה את הצעתו. כמה מההתפתחויות שחלו יכולות לשמש מגדלור רב השראה לשלום עממי, ובפרט הסכמי אברהם שנחתמו בין ישראל לאיחוד האמירויות, לבחריין, למרוקו ולסודאן.

אני מעלה את התוכנית של מורי ורבּי אמין אל-מַהְדי, בתקווה שהידידים, פעילי השלום והמרכזים האקדמיים בישראל יראו בכך הזמנה לפתיחה בדיאלוג בדבר הגשמתה.

כל זאת כפלטפורמה לכינון שלום עממי אמיתי שיביא לתפנית באזורנו, יהפכו לחלק מהעולם החופשי ויפיץ תקווה, אור ורווחה לכלל תושביו.

הנני משמיע את קריאתי בקול רם ומוכן בכל לבי ומאודי ליטול חלק בדיונים ובוויכוחים שיסייעו להוצאתה מהכוח אל הפועל. אני מושיט את ידי לכל שוחרי השלום כדי להגשים חלום, שאני בטוח ומשוכנע, כי הוא מבטא את רצונם של רבים נוספים. אני גם ממתין להיווכח מי יושיט אליי את ידו בחזרה, ומי יענה לקריאתי?

***

מוחמד סעד ח'יראללה הוא פעיל דמוקרטיה מצרי וממייסדי תנועת 'השניים באוקטובר'.

אָמין אל-מַהְדי היה סופר, פובליציסט ואינטלקטואל מצרי ומקולות השלום הצלולים והנועזים במזרח התיכון. הוא נפטר בנסיבות לא ברורות באוקטובר 2020, ימים ספורים לאחר ששוחרר ממעצר. המאמר נכתב כהוקרה לאדם יקר שהעמיד תלמידים רבים, ורוחו עדיין חיה במצרים ומעבר לה.