מרתון ניו יורק יתקיים ביום ראשון הקרוב, בפעם החמישים. זה לא המרתון המהיר בעולם ולא הוותיק בהיסטוריה אבל כמו כל דבר בניו יורק, הוא הגדול מכולם. השנה, בגלל הגבלות הקורונה, צומצם מספר המשתתפים מ- 55,000 ל"רק" 33,000 רצים. כמו בכל מרתון גם זה של ניו יורק סיפק ויספק הרבה סיפורים אישיים, אבל השנה את מירב תשומת הלב של האמריקאים תופסת שליין פלנגן.

עבור הרצה האמריקאית (40) מדובר בסגירת מעגל מרגשת. לפני ארבע שנים, ניצחה פלנגן את מרתון ניו יורק וסיימה בצורת של 40 שנה ללא מנצחת אמריקאית. הניצחון ב"תפוח הגדול" היה אחד הגדולים בקריירה שלה. עכשיו היא חוזרת לשם כדי לסיים אתגר, אותו התחילה לפני חמישה שבועות: לרוץ את ששת המרתונים החשובים בעולם בשישה שבועות ובפחות משלוש שעות.

5/6 ✅@BerlinMarathon ???????? 2:38:32@LondonMarathon ???????? 2:35:04@ChiMarathon ???????? 2:46:39@BostonMarathon ???????? 2:40:34
Portland ???????? 2:35:14@NYCMarathon ???????? ?:??:??@ShalaneFlanagan's phenomenal quest of 6 marathons in 42 days continues… ???? pic.twitter.com/BF7S5XQA3F

— World Athletics (@WorldAthletics) October 19, 2021

המרתונים החשובים בעולם מתקיימים בברלין, לונדון, ניו יורק, שיקגו, בוסטון וטוקיו והם חלק מ"הוורלד מרתון מייג'ורס". בדרך כלל שלושה מרתונים מתקיימים באביב (ברלין, ניו יורק ושיקגו) ושלושה מתקיימים בסתיו (לונדון, בוסטון וטוקיו). השנה בגלל הביטולים, שהיו כתוצאה מנגיף הקורונה, הם התקיימו כולם בסתיו ורצי העילית היו צריכים לבחור באיזה מהם להתמקד. עבור פלנגן הבחירה הייתה קלה, היא בחרה לרוץ את כל השישה.

האתגר של פלנגן התחיל ב-26 בספטמבר בברלין שם היא סיימה את המרתון בתוצאה 2:38 שעות. שבוע אחר כך היא רצה את מרתון לונדון אותו סיימה ב- 2:35 שעות. שבוע אחריו היא רצה שני מרתונים רצופים יום אחרי יום: ב-10 באוקטובר היא רצה את מרתון שיקאגו וסיימה אותו ב-2:46 שעות ולמחרת היא רצה את מרתון בוסטון וסיימה ב-2:40 שעות.

שליין פלנגן במרתון ברלין 2021 (צילום: AP/Lisa Leutner)

מכיוון שמרתון טוקיו נדחה היא רצה אותו באופן סימולטני בפורטלנד וסיימה אותו ב- 2:35 שעות. לקראת מרתון ניו יורק, האחרון בסדרה, כתבה בחשבון האינסטגרם שלה: "עברתי כבר חמישה, נשאר רק עוד אחד ואני שומרת את הטוב ביותר לסוף".

***

לא מומלץ לרצים חובבים לנסות ולשחזר את האתגר של פלנגן. למרות, שהקריירה שלה מאחוריה, חשוב לזכור, שמדובר באחת הרצות האמריקאיות הטובות בהיסטוריה. היא החזיקה בשיא ארה"ב ב-5,000 מטר ו-10,000 מטר והיא עדיין מחזיקה בשיא ארה"ב ב-10 ק"מ כביש וב-15,000 מטר. היא השתתפה במשחקים האולימפיים ארבע פעמיים ברציפות, כשהשיא היה בבייג'יג 2008, כשזכתה במדליית הכסף ב-10,000 מטר, כשהיא קובעת שיא אמריקאי חדש למרחק הזה.

בענף שנשלט בשני העשורים האחרונים על ידי הרצות האתיופיות והקנתיות, פלנגן הייתה תמיד חלק מהדבוקה המובילה. גם כשעברה להתחרות במרתון היא תמיד שאפה להגיע לפודיום: סיימה את מרתון ניו יורק 2010 במקום השני, ובברלין 2014 סיימה במקום השלישי. לכן הניצחון שלה בניו יורק ב-2017 היה כל כך חשוב ומרגש. זאת הייתה למעשה הפעם הראשונה שפלנגן ניצחה את אחד המרתונים הגדולים בעולם. התפרצות הרגשות שלה והשאגה "FUCK YEAH!" על קו הסיום הפכו לאחד הרגעים האייקונים של המרתון בשנים האחרונות.

***

אומנם עברו רק ארבע שנים מהניצחון הגדול שלה בניו יורק אבל היום פלנגן נמצאת בשלב אחר בחייה. היא פרשה באופן רשמי מריצה מקצוענית לפני שנתיים ועברה ניתוחים בשתי הברכיים. את הזמן הפנוי היא ניצלה כדי לכתוב שלושה ספרים על תזונה וריצה: הראשון נקרא "לרוץ מהר, לאכול לאט", השני "לאכול מהר, לבשל מהר, לאכול לאט" והשלישי ייצא בארה"ב בשבוע הבא ונקרא "לזרוח ולרוץ". התיזמון כמובן אינו מיקרי.

פלנגן גדלה בבית מאוד ספורטיבי. אמא שלה, שריל בירדג'ס, החזיקה בשיא העולם במרתון ב-1971 ואביה, סטיב פלנגן, היה אלוף עולם חמש פעמיים בקרוס קאנטרי ורץ מרתון עם תוצאה של 2:18 שעות. היא נולדה לרוץ ועשתה זאת באופן מקצועי ותחרותי כל חייה. בשנה האחרונה, כשחזרה לרוץ, היא לראשונה בחייה רצה בעיקר בשביל הכיף.

הגיל והעומס על הגוף עשו את שלהם ופלנגן יודעת, שהיא כבר לא יכולה לרוץ במהירות, שבה רצה בעבר. כל חייה היא רצה בשביל לנצח אבל עכשיו היא במקום שבו נמצאים כמעט כל הרצים החובבנים בעולם, היא לא מתחרה על ניצחון אלא היא מתחרה מול עצמה ומול האתגרים האישיים שהציבה לעצמה.

***

הרבה שירים נכתבו על ניו יורק ורגע לפני ההזנקה למרתון המארגנים משמעים ברמקולים את שירו של פרנק סינטרה "ניו יורק – ניו יורק". זאת מסורת וגם הפעם המשפט "אם אתה יכול לעשות את זה שם – אתה יכול לעשות את זה בכל מקום", ילווה את העומדים בפני האתגר הפרטי שלהם. אם פלנגן מחפשת השראה נוספת אולי זה יהיה דווקא מהשיר של אלישה קיז על ניו יורק: "ג'ונגל מבטון שבו חלומות נרקמים. אין דבר שאינך יכולה לעשות עכשיו כשאת בניו יורק. הרחובות האלה יגרמו לך להרגיש חדשה. אורות גדולים יתנו לך השראה, כשאת בניו יורק".