ספק אם מי מהנוסעים או עוברי האורח החולפים בתחנה המרכזית בעכו מעיפים מבט אל קיר האמנות המוצג בה. העבודה, שיצר האמן גרשון קניספל, לפני כמעט 50 שנה, וקשרה את התחנה אל עברה של העיר, מוזנחת, מאובקת ומכוסה בחלקה בכתמי צבע. ומצבה של התחנה כולה אינו שונה.

חזית התחנה המרכזית בעכו עם קיר האמנות המאובק (צילום: מיכאל יעקובסון)

בשבוע שעבר עסקו כלי התקשורת במצבה העגום של התחנה המרכזית בתל אביב ובצו הפינוי שגזר עליה בית המשפט. אבל הבעיה אינה בעיה מקומית. היא בעיה ארצית. מדהים לראות כיצד המדינה נותנת לתשתיות התחבורה הציבורית להירקב בידיים פרטיות. 

חלקה האחורי של התחנה. המבנה נטוש ורציפי אוטובוסים ריקים (צילום: מיכאל יעקובסון)

הזנחת התחנות, ממבני התשתית הגדולים והמרשימים שהוקמו בישראל, היא לא רק זלזול בנוסעי התחבורה הציבורית ופגיעה בתדמית ובשירות (שמפנים, בסופו של הדבר, את הציבור להעדפת רכב פרטי); אלא היא גם חושפת את ההתנהלות הבעייתית של משרד התחבורה ומקבלי ההחלטות, שמאפשרים למצב הזה להתקיים. 

תכנון שנמשך כמעט 20 שנה

התחנה המרכזית בעכו נחנכה ב-1974. תכנונה ובנייתה נמשכו שנים ארוכות. חברת "מפעלי תחנות", שפעלה במסגרת "אגד", ויזמה הקמת תחנות ואיתור שטחים עבורן, איתרה כבר ב-1955 שטח קרקע סמוך לכניסה לעיר ולרחובות מרכזיים, הרצל והארבעה. החברה רכשה מגרשים, והמשרד של האדריכלים החיפאים, שמואל וארי רוזוב, נבחר לתכנן את מבנה התחנה. 

היו זמנים. טקס חנוכת התחנה, 1974. שר התחבורה, גד יעקובי, מברך (צילום: באדיבות ארכיון היסטורי אגד)

העירייה ייעדה את האזור, שבו תוכננה לקום התחנה, לאזור מסחר ותעסוקה, וכבר בשלבים מוקדמים התברר כי נדרש שטח גדול יותר מזה שאותר לטובת התחנה, והחברה המשיכה לרכוש מגרשים צמודים נוספים. שמואל רוזוב הוביל את התכנון, ונדרש לערוך בו שינויים עם כל רכישה של מגרש נוסף. 

רוזוב היה מעורב גם במשא ומתן מול העירייה בנושא ייעוד השטח, מהלך שנמשך כמה שנים ועיכב את ביצוע הפרויקט. לבסוף, הצליחה החברה לרכוש 23 דונם, ורק ב-1970, לאחר שעיריית עכו הסכימה להקמת התחנה במיקומה הנוכחי, הוחל בתכנון הסופי ובבנייה.

בטון חשוף וגגון על עמודים

התחנה כללה לבד מטרמינל נוסעים עם שטחי מסחר ושירות, גם מוסך וחניון אוטובוסים. הדרישה להקמת מקלט גדול בבניין, הצריכה חפירה עמוקה. כשהתברר שגובה מי התהום באזור לא מאפשר זאת, הוחלט להגביה את המגרש כולו מהסביבה בעבודות עפר, ולבנות את המקלט כך שמחציתו תת-קרקעית ומחציתו מעל לקרקע. אגד ביקשה לשלב במקלט אולם התעמלות וכושר לשירות הנהגים בשעות המנוחה והפנאי שלהם. 

התחנה בשלב הבנייה. המגרש כולו הוגבה בעבודות עפר (צילום: באדיבות  הארכיון ההיסטורי של אגד)

רוזוב תכנן מבנה בצורת האות T. בזרוע הקצרה, הפונה אל רחוב הארבעה, מוקמו רציפי קווי האוטובוסים העירוניים, ובזרוע הארוכה, שהמשיכה אל עומק המגרש, נקבעו רציפי הקווים הבין-עירוניים. 

הבינוי כלל גגון גבוה הנשען על עמודים. בזרוע הארוכה הורכב הגגון מקיפולים, שהחדירו אור ואוויר אל עומק המבנה. בשתי הזרועות הוקמו מבנים מסחריים, אלא שבזרוע הארוכה הם היו מנותקים מגג התחנה הגבוה, ונראו כמו ביתנים. המפגש בין שתי הזרועות בלט וסימן לנוסעים את הכניסה הראשית. בנקודה זו שולב קיר האמנות.

הזרוע הקצרה של התחנה עדיין פעילה. מאחורי העמודים נראה קיר האמנות (צילום: מיכאל יעקובסון)

הזרוע הארוכה של התחנה נטושה. בעבר היו כאן חנויות ומזנונים, והתחנה הייתה מקום בילוי (צילום: מיכאל יעקובסון)

בבניין התחנה שלט בטון חשוף, כפי ששלט במרבית התחנות המרכזיות, וכפי שהאדריכלים רוזוב נהגו לעשות, ועשו גם בתחנות המרכזיות בצפת וסמוך לשכונת בת גלים בחיפה. גם בהן שולבה אמנות באדריכלות.

התחנה הפכה למוקד בילוי

טקס חנוכת התחנה נערך בספטמבר 1974, זמן לא רב לאחר שהתפוגגו הדי הירי האחרונים של מלחמת יום הכיפורים. שמחת חנוכת התחנה נמהלה בעצב עמוק מנפילתם במלחמה של נהגים ושל חברי הנהלה או יקיריהם. 

התחנה בעכו היתה התחנה המרכזית ה-23 בארץ, ויוסק'ה הררי, אז יו"ר אגד, שאיבד את בנו בקרבות המלחמה, קשר את חנוכתה לאובדן מוקדם יותר: "תחנה זו היא התחנה הכ"ג", אמר, "מספר שהיה לדוגמה וסמל לאחר אבדנם של כ"ג יורדי הסירה, שהיו בשליחות צבאית, בדרך להקמתה של מדינת ישראל". 

שר התחבורה, גד יעקובי, גוזר את הסרט בטקס חנוכת התחנה, 1974 (צילום: באדיבות ארכיון היסטורי אגד)

פתיחת התחנה היתה חגיגה משמחת (צילום: באדיבות ארכיון היסטורי אגד)

עד להקמת התחנה החדשה, שכנה התחנה המרכזית של עכו ברחוב צר שלא תאם את צרכי הנוסעים, הנהגים וחברת האוטובוסים. המעבר לתחנה המרווחת והמשוכללת היה משמעותי לכולם. התחנה, שריכזה תחת קורת גג אחד שטחי מסחר ומזנונים, הפכה למוקד בילוי של צעירי עכו והגליל המערבי, ופקדו אותה מבקרים רבים, לאו דווקא לצורך נסיעה. 

לפרוץ את גבולות המוזיאון

שנות ה-60 וה-70 של המאה שעברה היו העשורים שבהם הקימה חברת אגד את מרבית התחנות המרכזיות החדשות והמשוכללות בערים השונות, ופרנסיה בחרו להזמין לכל אחת מהן גם יצירת אמנות, כדי שתשתלב בבניין. 

לגרשון קניספל (2018-1932), ששילב קירות אמנות בתחנות המרכזיות בחיפה, צפת, דימונה ועכו, היתה זו הזדמנות לפרוץ את גבולות המוזיאון ולחשוף את יצירתו לעין כל. קניספל, שהיה צייר ופסל, התייחס בעבודותיו לאדם הפשוט, החלש. "לשכת העבודה", "לילות בלי גג", "מפונים", "נערה בדווית" ו"הילד קאסם מנצרת" הם רק חלק מהשמות שהעניק להן. 

גרשון קניספל. "החזות האנושית ביצירותיו משיבה לנו את הגאווה על היותנו חלק ממשפחת האדם" (צילום: זינה פרינסס, ויקיפדיה)

באמצעות יצירתו ביקש קניספל גם לגשר בין יהודים לערבים, שהזדהה עם סבלם. אחד הציורים המרכזיים שיצר היה "חתימה על עצומה למען השלום בעכו". הוא גם יזם ועיצב את אנדרטת "יום האדמה" בסח'נין (בשיתוף עבד עבאדי); את קיר הנצחה לחנה סנש בחזית חדר האוכל בקיבוץ יד חנה; וכן את האנדרטה לחללי שכונת אחוזה בחיפה, שנחנכה באותה השנה שבה נחנכה התחנה המרכזית בעכו. 

"אשרי הגפרור". קיר ההנצחה לחנה סנש בקיבוץ יד חנה (צילום: ויקיפדיה)

מחווה לקואופרטיב פועלים

בעבודות ששולבו בתחנות המרכזיות, שאותן יצר קניספל באמצעות קופסאות אלומינים, הוא התייחס תמיד לפרק מאפיין מתולדות המקום. בתחנה בעכו הוא עסק לא רק בסיפור מקומי, אלא גם בנושא קרוב ללבו – פועלים. בעבודה, שהיא מחווה לקואופרטיב הזיפזיף, שנוסד בעיר ב-1924 על ידי קבוצה של מהגרים יהודים, בעיקר מרוסיה, הוא תיאר את מלאכת הפועלים, ומעליהם את חומות עכו ובנייניה.

הקיר של קניספל בתחנה המרכזית בעכו. "מודעות לאחריות החברתית ולתפקידו הציבורי של האמן" (צילום: מיכאל יעקובסון)

קבוצת "זיףזיף" העכואית הצליחה, על אף הקשיים המרובים, לתפוס את מקומה בענף שנשלט עד אותה עת על ידי ערבים, ועד מהרה יסדה קואופרטיב לתחבורה ציבורית, "משמר המפרץ". לאחר הקמת המדינה אוחד הקואופרטיב עם קואופרטיבים אחרים לתחבורה לכדי קואופרטיב "אגד", ומכאן הקשר ההדוק לתחנה המרכזית. בטקס חנוכת התחנה השתתפו אחדים מחברי הקואופרטיב, שנוסד יובל שנים קודם לכן. 

קבוצת "זיפזיף" עכו, 1924. קואופרטיב עבודה שהקימה קבוצת מהגרים (צילום: מיכאל יעקובסון)

"המודעות לאחריות החברתית ולתפקידו הציבורי של האמן, נצרבה בתודעתי עוד בשנות ה-50", אמר קניספל לימים, "והיא שהנחתה מאז את דרך הפעולה שלי כאמן וכאיש ציבור. וכך, בדרך הטבע, היה שילוב האמנות בסביבה הבנויה אחד הנושאים העיקריים שקידמתי". (מתוך שיחה עם בתיה דונר בספר "גרשון קניספל – רטרוספקטיבה 1950–2015", הקיבוץ המאוחד וספריית פועלים, 2016). 

"קניספל", אמר עליו האמן המקסיקני דוד אלפרו סיקיירוס (ששילב בין השאר רבות מיצירותיו באדריכלות), "מתמיד להתבטא בנאמנות, בשפה ריאליסטית, ולהקדיש את עבודותיו לעם, להמונים. עבודותיו המונומנטליות בולטות בנוכחותן במרחב הציבורי… החזות האנושית ביצירותיו משיבה לנו את הגאווה על היותנו חלק ממשפחת האדם". 

כיום, הזנחה ועזובה

התחנה המרכזית בעכו פעלה במשך כחצי יובל שנים במתכונת מלאה. אך עם החלשת שליטתה של אגד בתחבורה הציבורית והעברת קווי אוטובוסים רבים לחברות אחרות, איבדה את מעמדה והתרוקנה. בנוסף, הבעלות עליה עברה מאגד לידיים פרטיות, ומאז התחנה הוזנחה וחלקה העיקרי ננטש ונעזב. שטחי המסחר לאורך המבנה המרכזי גולחו ונמחקו, ומהמבנה המקורי נותר רק גג התחנה ותחתיו שטח ריק, למעט מבנה המקלט.

מה שנותר בתחנה: כניסה למקלט תחת גג בטון. בעת ההקמה אגד ביקשה שבמקלט יהיה אולם התעמלות וכושר לשירות הנהגים (צילום: מיכאל יעקובסון)

הזרוע הארוכה של מבנה התחנה מובילה הישר אל מבנה שוק, השריד היחידי לשאיפתה של עיריית עכו להקים באזור מבני מסחר ותעסוקה. כיום, השוק, שנבנה במגרש סמוך בצורת קסבה עם סמטאות צרות, שמשני צדיהן מבנים דו-קומתיים, שיועדו למסחר ומלאכה, עזוב ועלוב, נראה מפוקפק למדי, וכמעט ולא משמש לייעודו המקורי. 

כך נראית בישראל 2021 תחנה מרכזית שעברה לבעלות פרטית (צילום: מיכאל יעקובסון)

מצבה של התחנה מזכיר את מצבן של תחנות מרכזיות אחרות בארץ, כולן מצויות בידיה של חברת נצבא, שמאז 2006 היא בבעלות חברת איירפורט סיטי בע"מ. באתר החברה מתהדרים כי בבעלות איירפורט סיטי "כ-125 נכסי נדל"ן מניב בשווי של כ-8 מילארד ש”ח". 

מצבה של התחנה המרכזית בתל אביב ידוע ומדובר. התחנה המרכזית בירושלים אמנם פעילה באופן מלא, אבל ביקור בה מגלה הזנחה לא פחותה. היכן משרד התחבורה שאינו מונע את הידרדרות השירות לנוסעים ולנהגים?

***

תגובת משרד התחבורה: "המשרד פועל בימים אלה בשיתוף פעולה עם הרשות להתחדשות עירונית לחידוש התחנה כחלק מתהליך עירוני בעכו. התחנה המרכזית עכו מחולקת לשניים, חלק אחד אחראי על תפעול השירות לנוסעים וחלק עורפי השייך לניהול הלוגיסטי של התחנה. השטח הנטוש הוא חלק מהעורף הלוגיסטי והוחזר כיוון שלא נעשה בו שימוש. כיום אין בחלק הסגור כל פעילות הקשורה לנוסעים". 

מחברת נצבא ומעיריית עכו לא התקבלו תגובות למצבה ולעתידה של התחנה.