המורים בירדן סופגים מהלומות כבר למעלה משנה, אך גרעין ההתנגדות עוד לא פורק וישנו מאבק קיים ועיקש על הזכות להתאגדות ולקיום משא ומתן קיבוצי. 

כוחות הביטחון הירדניים עצרו בתחילת החודש חברים בארגון המורים, בקשר לפעילותם לארגון חגיגות יום המורה הבינלאומי. כוחות נשלחו לפזר את ההפגנות השלוות שאורגנו במחאה על הצעדים כנגד הזכות להתאגד.

ארגון המורים המוחה פורק בסוף שנת 2020 בצו של בית המשפט המחוזי בעמאן. כמה חודשים קודם לכן, דחה התובע הכללי את העתירה שהגישו המורים כנגד פירוק הארגון וכנגד מאסרם של 14 חברי הוועד שלו. הקולות בשטח ממשיכים לתסוס, ארגון המורים הירדני ניצל את יום המורה הבינלאומי שהתקיים לפני כחודש כדי למחות כנגד המצב, וככל שהמחאה ממשיכה כך הממשלה בירדן מנסה להשקיטה בכוח. 

כחלק מהמאמץ לגייס תמיכה בינלאומית, הארגון דורש להסיר את כל ההגבלות על הזכות להתאגד ולהתחיל מיד במשא ומתן להסכם קיבוצי. ״לייבורסטרט״, יחד עם איגוד העובדים הבינלאומי המייצג את המורים "חינוך בינלאומי", פתחו קמפיין בינלאומי נוסף במחאה על פירוק ארגון המורים הירדני (JTA) ועל פיטורים מאסיביים של מורים.

בנתיים בשטח, איגוד המורים הירדני החל בחודש שביתות והפגנות ענק, ואף השיג תוספת שכר של 35%, רק כדי שהממשלה תפרק את האיגוד מיד לאחר מכן, וההישג הכלכלי יישחק אל מול עליית המחירים התלולה בירדן.

המורים נפגעים

חאלד ג'אבר, מורה ירדני במגזר הציבורי בשכר נמוך, נאלץ לדאוג להכנסה צדדית כמורה פרטי, ואף להשתמש במכוניתו כמונית כדי לגמור את החודש. לצרכים בלתי צפויים, כמו הוצאות רפואיות, הוא נאלץ ללוות כסף מקרובי משפחה. אהבתו למקצוע לימוד הערבית בתיכון והכבוד שהעניקה לו עבודתו בקהילה, סיפקו עד כה מוטיבציה להמשיך וללמד בתוך חיי ההישרדות הכלכלית. אבל שיווי המשקל השברירי של חייו הופר, בעקבות היחס הקשה של הממשלה לעשרות אלפי מורים במהלך השנתיים האחרונות. 

"אפילו הזכות להתלונן נלקחה", אמר ג'באר בראיון בביתו בעמאן. "תן לי מקום לדבר, לצאת לרחוב ולהשמיע את קולי, כל עוד ההפגנה שלווה כמובן. תן לי מקום להביע את מצוקתי״.

ג'אבר מסתכל קדימה ולא רואה אופק לשינוי המציאות. "כאשר סטודנט הולך לאוניברסיטה, הוא ומשפחתו ייכנסו לחוב של אלפי דינרים. כמה זמן הוא צריך כדי למצוא עבודה? מתי הוא יוכל להתחתן? מתי הוא יבנה בית?", שואל בתסכול. "אני לא רואה שיש עתיד חיובי, כפי שאומרים בממשלה. הדברים הולכים ומחמירים והייאוש גובר".

הקורונה משמשת כתירוץ

ארגון המורים מאשים את הממשל הירדני בשימוש בקורונה כתירוץ לדיכוי אלים. ממשלת ירדן משתמשת בהוצאת צווי חירום לתקופת הקורונה, על מנת להטריד את המורים חברי האיגודים המקצועיים, כמו גם לניצול המצב להקל על פיטורי עובדים.

המיתון הכלכלי במדינה, בתוספת משבר הקורונה, הביאו למצב בו יותר ממחצית מהצעירים הירדנים מובטלים והמדינה שוקעת עמוק יותר בחובות. בנוסף, גילויים אחרונים לפיהם המלך עבדאללה השני צבר בחשאי יותר מ-106 מיליון דולר בנכסי יוקרה בחו"ל, ערערו עוד יותר את אמון הציבור בממשל. החדשות על הרכישות מחוץ לחוף הגיעו חודשים ספורים לאחר שאחיו למחצה של המלך, הנסיך חמזה, טען שקיימת שחיתות בפסגה, וסחף את משפחת המלוכה (הדיסקרטית בדרך כלל) לשערורייה יוצאת דופן.

נראה כי הכעס על הדיכוי, החמרה בכלכלה עם פערים חברתיים הולכים וגדלים תוך שחיתות גלויה, מבעבעת מתחת לפני השטח אבל גם מחוצה לו. כשהמצב מגיע לרחובות, ממשלת ירדן נוקטת יד קשה לדיכוי המצב.

השדולה האמריקאית בשם "בית החופש" (The Freedom House) אף הורידה בעקבות שימוש בסמכותיות יתר, את הדירוג של ירדן מ"חופשית חלקית" ל"לא חופשית", ונראה כי הדימוי של ירדן כליברלית בעיניי העולם מתחיל להיסדק.