מזכ"ל האיגוד המקצועי הבינלאומי אינדסטריאול (Industryall), אטלה הוי (57), נשוי ללא ילדים, פועל במסגרת איגודי עובדים כבר 23 שנה. הוא נורבגי שמתגורר בשוויץ ונבחר לתפקיד בספטמבר האחרון. באינדסטריאול מאוגדים כ-50 מיליון עובדים מ-140 מדינות ברחבי העולם.
הוא מבלה את רוב יומו במשרד בג'נבה, בפגישות בכל העולם דרך המסך. "יש עבודה של הטווח המיידי שהיא 'כיבוי שריפות' בעיקר, ויש גם עבודה לטווח ארוך, כמו הסכמים עם תאגידים גלובליים שנותנים אופק. אנחנו מנסים לדחוף להסכמי מסגרת בינלאומיים מול חברות שפועלות בכל העולם, ולהגיע למצב שהם יכבדו איגודים בכל שרשרת הייצור שלהם ויאפשרו להם לפעול להגנת הזכויות בכל שרשרת הייצור. עמודי תווך מוסכמים עוזרים לפתור גם סיטואציות מקומיות ויומיומיות.
"אנחנו עובדים הרבה על נושא שינוי האקלים, מעבר אנרגטי, ושינויים בעולם העבודה כמו דיגיטציה וטכנולוגיות ירוקות. יש לנו הרבה סוגיות עם התאגידים הבינלאומיים. יש לנו יחסים טובים איתם. האיגודים שחברים באינדסטריאול יודעים שאנחנו נעזור להם בדיאלוג מול תאגידים גלובליים. מה שאנחנו עושים זה ליצור קשר עם שני הצדדים ולדחוף לפתרון".
אינדסטריאול הוא איגוד עובדים בינלאומי שרוב החברים בו הם עובדים בתעשיות, בעיקר עובדי ייצור מסוף שרשרת האספקה העולמית.
כששואלים את הוי במה הוא מתמקד בעבודה הוא נשאר ברמת הבסיס: "כמזכיר הכללי אני מתמקד בזכות להתארגנות והזכות למשא ומתן קיבוצי של עובדים. יש הרבה איגודים בעולם שנמצאים במצב קשה. הם צריכים עזרה מבחוץ כדי לעזור לחברים שלהם להשיג שכר הוגן ותנאים הולמים".
למרות זאת הוי מדגיש שהאקלים הוא לא נושא לאיגודים שאין להם צרות. "זה נושא בוער לכל העובדים ולכל האנושות באשר היא".
הוי לא יודע להצביע על הרגע שבו הבין את עוצמת השפעתה של סוגיית האקלים על עובדים. מבחינתו, זה היה עניין רציני מאז ומתמיד. אולי זה החינוך הנורבגי ששם את סוגיית האקלים במקום גבוה בסדר העדיפויות הלאומי, גם של האיגודים המקצועיים.
את עבודתו בפדרציית האיגודים של נורבגיה הוא החל כיועץ סביבתי. "אף שזה לא היה הרקע המקצועי שלי, הם חשבו שאני יכול לעשות את זה. זה היה אחרי ועידת ריו (פסגת כדור הארץ של האו"ם 1992) על שינוי האקלים, וזה כבר היה ברור שזה יהיה עניין גדול בנורבגיה. כבר אז הבנו שמשהו גדול הולך לקרות, וזה היה עניין רציני מאוד שצריך להתכונן אליו. ואז היו הרבה שנים שרק דיברנו על זה ולא יותר".
אבל השינוי הדרמטי התרחש עבורו אחרי שקרא את הדו"ח הראשון של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) שדיבר על יעד של 1.5, ואז 2 מעלות. "הבנתי מהדו"ח שהעולם הולך להשתנות וזה הטריד אותי מאוד. הבנו אז שיהיו לזה השפעות ענק על עובדים ועל זכויות עובדים. מאז התחלנו לעבוד על זה יותר בדחיפות".
בוועידת האקלים שמתנהלת בגלזגו מתארחים שני נציגים מאינדסטריאול. "הוועידה היא מקום לדבר, אבל הדיבורים צריכים להוביל לתוצאות. יש ציפייה לשתי תוצאות: הראשונה היא להשיג התחייבויות קונקרטיות מממשלות שיכוונו למטרה של 1.5 מעלות מקסימום. אנחנו צריכים את זה. העולם ישקע אם לא נטפל בהתחממות הגלובלית, ולכן זה גם יעד של האיגוד המקצועי. זו מטרה של האיגוד ושל כלל האנושות, של כל מי שרוצה שהעולם יהיה כזה שאפשר להמשיך לחיות בו.
המטרה השנייה היא לדאוג שיעד האקלים יושג דרך "מעבר הוגן". הכוונה היא למעבר לאנרגיות מתחדשות ולתעשייה שממקדת את המטרה של הורדת הטמפרטורה, אבל שומרת על זכויות העובדים, על הכשרתם ועל מעמדם.
אבל להציב מטרות ולעמוד בהן הם שני דברים שונים והוי מבין את זה: "היום אנשים מבינים שזה חשוב, אבל אין התחייבות למעבר הוגן וליעד של הורדה ל-1.5 מעלות. אנחנו לא קרובים לזה. הממשלות לא קיימו את ההתחייבויות, ופה האיגודים צריכים להיכנס. צריך להסכים על 1.5 במקסימום, אבל צריך שממשלות והעסקים יתחייבו לעשות את השינוי בלי להשאיר אף אחד מאחור".
הוי נותן כדוגמה את עובדי מכרות הפחם בעולם. "אי אפשר לומר להם לסגור את המפעלים בלי לדאוג להם ליום שאחרי. הם צריכים להיות מעורבים בתהליך של המעבר מפחם לאנרגיות מתחדשות. אנשים כבר הבינו שלא יהיה פחם בעוד 20 שנה, אולי קודם אפילו. אם נחכה עם השינוי, יהיה פשוט רגע שיסגרו את המכרות, ואז למאות אלפי אנשים לא יהיה כלום".
"הממשלות לא יכולות להגיד שיהיה שינוי ולא לשים על זה כסף"
'הדיאלוג החברתי' הוא מושג שנכנס חזק לשפת האיגודים המקצועיים משנות ה-2000. בישראל כינו את זה השולחן העגול. בסיס הדיאלוג מורכב מאיגודים מקצועיים, מעסיקים וממשלות. כל צד הבין שהחלטות חד צדדיות אולי יותר קל לקבל, אבל היישום שלהן בשטח ללא שותפים שמייצגים את יחסי העבודה יהיה חסר טעם וייצור התנגדות רבה.
הוי אומר שקידומו של מעבר הוגן חייב להיות יחד עם עידוד דיאלוג חברתי. "הרבה ממשלות מתייחסות למעבר הוגן, אבל הן רק רוצות ליישם את החזון שלהן לזה, מה שלא תמיד תואם את החזון של האיגודים לזה. הדיאלוג הוא הבסיס להתמודד עם זה".
על פי הוי, הדיאלוג הזה היה צריך להתחיל כבר לפני עשר שנים בנושא המעבר משימוש בפחם לאנרגיות ירוקות. "היום ברור שאי אפשר יהיה לכרות פחם עוד 10 שנים. זה הזמן. אז צריך כבר עכשיו לראות מה הצעדים שצריכים לעשות בשביל האנשים שתלויים בפחם, אם אפשר לפתח משהו, וזה דורש כסף. הממשלות לא יכולות להגיד שיהיה שינוי ולא לשים על זה כסף".
היום יש ביקוש גובר גם לפחם וגם לגז, ולעוד מקצועות שיש בהם מחסור משמעותי בעובדים כמו נהגים. אף שהמגמה תתהפך בטווח הרחוק, איך נערכים עד לנקודת ההיפוך?
"זה חייב לקרות עכשיו, כי ככל שנחכה יותר, כך זה יעלה יותר כסף שיכול להגיע לקהילה ולחברה. נכון, צריך עוד נהגים, אבל עצם היכולת ללמוד מקצוע היא הכישור העיקרי. היכולת ללמוד הופכת אנשים לבעלי ערך, ולא כישורי הנהיגה. כשהתחלתי באיגודים עוד בתחילת שנות ה-90 ידענו ש-80% מהמשרות לא יהיו בעוד 20 שנה. הפתרון לזה הוא הכשרה מקצועית לאורך כל החיים. לדעתי זה בהחלט אפשרי, יש על זה דיאלוג בין מעסיקים, ממשלות ואיגודים.
"נכון שצריך להכשיר עובדים לצורכי השנים הקרובות, אבל גם ל-20 שנה קדימה. הרבה משרות ייעלמו והרבה משרות חדשות ייווצרו". הוי אומר שהמחקרים היום לא חד משמעיים בשאלה אם בעתיד יהיו פחות משרות או יותר משרות, אבל בכל מקרה צריך להיערך לשינויים.
הוא מדגיש שבלי דיאלוג חברתי יש רק מאבק. "אין דיאלוג בכל מקום, אבל גם בתנועת האקלים ובוועידות האו"ם מפעילים לחץ על ממשלות להיכנס לדיאלוג. בהסכמי מסגרת שעושים ברמה העולמית יש דיאלוג גלובלי, לדוגמה דיאלוג מול חברות ענק גלובליות, שלא תלוי בארץ שבה הן פועלות. לפני 10 שנים זה לא היה שכיח, אבל אנחנו דוחפים לשם. אפילו במדינות אפריקה המודעות לצורך בדיאלוג כזה גדלה".
"זה מדהים עד כמה איגודים קטנים כבר מדברים עם ממשלות על שינוי האקלים"
לדברי הוי, העובדים בתעשיות המזהמות נמצאים תחת איום של סגירת של מקום העבודה. הוא נותן את הדוגמה של גרמניה שעשתה מעבר אנרגטי. "היא סגרה מכרות פחם ותחנות כוח גרעיניות. הם שינו הכול, הרבה משרות חוסלו והרבה משרות נוצרו. כיום יש שם המון תחנות רוח". אבל המציאות לא קורית רק באירופה, והוי מכיר זאת.
"באפריקה זה שונה, הם בקושי התחילו להתפתח בכיוון הזה. האיגודים באפריקה קטנים, ולחלקם אין אפילו הסכמים קיבוציים בתוקף. הם מודאגים מההישרדות של העובדים שלהם מחר בבוקר. במשאבים הקטנים שלהם הם מתעדפים דאגה לעצם ההישרדות בטווח הקרוב".
הוי מסמן מטרה נוספת למלחמה במשבר האקלים, והיא חינוך האיגודים פנימה לחשיבות העניין ולטיפולו על ידיהם, והפיכת האיגוד לכזה שיכול לתת ערך ייחודי במאבק על זה. "לידע ולניסיון שלנו כאיגוד עולמי יש משמעות. לנו יש פרספקטיבה עולמית וצריך לעורר את המודעות של האיגודים לגבי מה שעתיד לקרות.
"בחמש השנים האחרונות הצגנו את הרעיון של מדיניות תעשייתית, ובתוכה שינוי אקלים. אנחנו שואפים ללמד את האיגודים מה יקרה ומה האסטרטגיות שאפשר לנקוט. אם הם יביאו לממשלה שלהם ידע חדש בנושא הזה של מדיניות תעשייתית, זה יכלול גם שינוי אקלים. אם הם יפתיעו את הממשלה שלהם בפתרונות וברעיונות שלהם על זה, יש סיכוי שהן ירצו ללמוד, כי הם יבינו שיש לאיגודים משהו ללמד אותן. זה מדהים עד כמה איגודים קטנים כבר מדברים עם ממשלות על הנושא הזה".
מה התוצאה הרצויה ממעבר הוגן?
"התהליך חשוב והתוצאה יותר חשובה. בגדול, צריך שלכולם יהיו חיים טובים כפי שהיו, אבל אלו יהיו חיים שונים. לא יהיו מנועי בעירה פנימית, לא יהיה נפט, לא יהיה פחם. היעד הוא שבסוף יהיו משרות הוגנות לכולם, זה לא תמיד שהמשרות החדשות הן כוללות תנאים טובים ושכר טוב, אבל אי אפשר להגיע לזה בכלל בלי דיאלוג".
הוי מדבר לא רק על הצורך של האיגודים ללמוד את הערך של טיפול במשבר האקלים ולקדם עבודה הוגנת בתחום, אלא גם לחזק את האיגוד עצמו בכלל כדי להיכנס לדיאלוג ברמה הזאת. "בשביל זה צריך לבנות ולחזק איגודי עובדים בכל המדינות, כדי שיהיה איך לנהל את הדיאלוג הזה".
השוק עובר מחברות שמעסיקות אלפי עובדים לחברות קטנות יותר שפחות מחוברות לאיגודים מקצועיים. האם המעבר האנרגטי הוא לא גם מתכון לפירוק העבודה המאורגנת?
"זו השאלה הגדולה. יהיו הרבה מקומות חדשים וצריך לארגן אותם. יותר קשה לארגן מקומות קטנים לעומת עובדי בית זיקוק. בנורבגיה היו לנו בעבר 10 חברות עם למעלה מ-1,000 עובדים. היום אין בכלל חברות עם מספרי עובדים כל כך גבוהים. זה אתגר שבכל מקרה מתרחש. איגודים צריכים להתמודד עם זה. כל צורת העבודה תשתנה. זה נכון שהיום, במעבר ממקום עבודה גדול למקום עבודה קטן, יש יותר סיכוי שאין איגוד מאחוריך".
אתה אופטימי לגבי שינוי אנרגטי ומעבר הוגן?
"כן, כי אין לנו ברירה, אחרת עוד כך וכך שנים יהיה לנו עולם שחור שלא מתאים לחיי אנוש. ככל שנחכה יותר זה יעלה יותר. בינתיים נראה שאנחנו מחכים לרגע האחרון וזה מטריד. אצלנו יש עדיין הרבה הפקה של נפט וגז בנורבגיה. הממשלה אמרה שלא נפחית את הפקת הגז כי זו אנרגיית מעבר. בטווח הזמן המיידי צריך יותר נפט וגז לתקופה, אבל זה גם מקשה לעבור לאנרגיות מתחדשות. ככל שנאחר יותר, זה יעלה לנו כאזרחים הרבה כסף על חשבון חינוך ובריאות. נצטרך להקדיש הרבה יותר כסף למעבר בעתיד כי לא עשינו אותו בזמן".
שלושת הימים הראשונים של הוועידה בגלזגו היו בהשתתפות רחבה של ראשי מדינות ומנהיגים שהצהירו הצהרות. כעת כשהדיונים מתחילים וצוותי העבודה פועלים, הוי אומר שישנה אי-ודאות לאן זה ילך. היעדרותן של סין ורוסיה מהוועידה לא מוסיפה לאופטימיות. "איך אפשר לעשות מעבר הוגן בלי סין? זה לא אפשרי".
לדבריו, יש רק 15 מדינות עם הצהרות הפחתה ברורות, ורק 10 מדינות הכריזו על הנושא של מעבר הוגן בתוך המחויבות האקלימית שלהן. "זה ממש לא טוב, זה צריך להיכנס לכל המסמכים של כל המדינות".
