אני בטיל *
אֲנִי בַּטִּיל
הַשַּׁלְפּוּחִית לוֹחֶצֶת
זוֹ תִּקְרַת הָאַגָּן שֶׁהִתְרוֹפְפָה
אַפְּצִ'י אֶחָד וְאָבַדְנוּ.
הַכֶּסֶף נָע
מִמֶּנִּי וְהָלְאָה
עַכְשָׁו הוּא בְּמַס הַכְנָסָה
וְעַד הַהֶחְזֵר
אֵין לוֹ פּוֹטֶנְצְיָאל
וְעִם הַצֶּדֶק הַזֶּה לֹא אֵלֵךְ לְשִילָב.
* בניין משרדי הממשלה בחיפה

ערבוביה של אבסורדים נערמת בשיריה של מיטל ניסים. חומרי החיים הם החומר השירי, והכתיבה מנסה לסדר את התוהו ובוהו של מציאות העבודה, הפרנסה, האמונה, אהבת החיים והניסיונות בהן מעמידות אותנו המערכות הכלכליות. אני אומר כלכלה ולא בירוקרטיה כי בירוקרטיה היא מן מילה שכאשר אומרים אותה כולם מהנהנים ונאנחים ואומרים שככה זה. לכן חשובים הפרטים. לכן חשוב למשל לדעת שלאחר הלידה התעטשות יכולה לגרום לבריחת שתן במסדרונות בניין הממשלה בחיפה. חשוב לדעת שלאחר לידה צריך לרדוף אחרי הכסף לפרנסה, חשוב לדעת שמחירי הדברים שצריך לקנות לאחר לידה הם כאלה שמצדיקים הליכה אל משרדי הממשלה גם בתקופה שהלב, הראש והרפואה מורים לנוח בה.

*
לֹא נָסַעְתִּי לְהַפְגָּנַת הַמְּשׁוֹרְרִים בְּתֵל אָבִיב. זֶה עָבַר לְיָדִי.
אוּלַי כִּי בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם נִקְבְּעָה הִשְׁתַּלְּמוּת (שֶׁבֻּטְּלָה)
לְלוּחוֹת חֲכָמִים פְּלוּס הַדְגָּמָה
וּכְמוֹרָה חֲדָשָׁה עָלַי לִחְיוֹת בְּתוֹדָעַת הַכֵּן,
הַכֵּן הַמֻּחְלָט, שֶׁיַּגִּידוּ פִּי וְרֹאשִׁי וְכָל אֵיבָרַי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב,
נוֹכַח יַחֲסֵי הַכּוֹחַ הַמִּינוֹרִיִּים, אֶל מוּל הַמּוֹרָה הַוָּתִיקָה, הַמְּסֻדֶּרֶת.
וְכֵן, הַמַּשְׁכַּנְתָּא מַכְרִיעָה
כִּי הַלֹּא הַיָּחִיד שֶׁיֵּאָמֵר מִבְּלִי דַּעַת, יִתְפָּרֵשׁ כְּמַרְדָנוּת, שֶׁהִיא עִלָּה.
וּמֵרֹב הַכֵּן, אֲנִי גְּמוּרָה,
נִרְדֶּמֶת בַּהַסָּעָה וְאֵין לִי כֹּחַ.

קו ישיר עובר בין המציאות של מורי קבלן למציאות של משוררי הקבלן. קו ישיר כי במרוץ החיים איך אפשר לזכור שיש הפגנת משוררים בזמן שצריך לרוץ ממטלה למטלה בתקווה שאמירת הכן התמידית תביא אל הנחלה של חוזה עבודה לא קבלני. קו ישיר שעובר בין הדרך שבה מפארים את חשיבות החינוך לחיים והדרך שבה מתייחסים בפועל לעובדי מערכות החינוך, לבין ההשראה שכולם שואבים משירה, ממילים מפעימות ברגע הנכון והדרך שבה מוסדות תרבות מתוקצבים מבקשים ממשורים/ות להקריא מעבודתם בחינם באירועים. לאחר התארגנות החל מאבק המשוררים שהביא לשורת הישגים, ביניהם לגרום לבית ביאליק לשלם למשוררים בערבי הקראה שמאורגנים ע"י הבית ואליהם נמכרים כרטיסים; הוספת קטגוריה שירה לפרס לנדאו לאומניות ועוד כמה הישגים ראויים. אבל תלאות אמירת הכן במסגרת עבודה קבלנית הן דבר מעייף ומכריע, ולכן המשוררת לא מגיעה להפגנה החשובה לה אישית ומקצועית. מעשה המרד שלה, הדרך שבה היא משאירה סימני מאבק, הוא לתעד את האבסורדים שמציבים בפניה החיים ולתת להם רוח חדשה במילותיה.
בשיחה עם פרופ' דני גוטוויין, שגם השתתף ונשא דברים בהשקת ספרהּ של ניסים, שוחחנו על הייחודיות שהוא רואה בשירתה. "רבים בשנים האחרונות עוסקים בחוויה האישית של קשיי הקיום הכלכלי. אבל אצל מיטל החוויה הזו מקבלת מימד מושגי ודורי. שירתה היא קול שמנסח את האמיתות הקשות של מעמד חדש בישראליות, המעמד הנשחק. כותרת הספר מלמדת בעצמה על אבסורד בלב המצב הישראלי – מצד אחד המורה הוא שליח ההגמוניה ואמור להנחיל את ערכי הציבור לילדים, ומצד שני המורה הפך להיות מורה קבלן, כלומר לנטול זכויות, מעמד וקביעות, אפשר להפטר ממנו בהינף יד. גם המעט שהובטח ע"י השתתפות במאמץ החינוכי הלאומי, בדמות זכויות עובדים, נשמט מהמורים בימינו. מיטל שמה במרכז את החוויה הדורית הזו, שיש לה מאפיינים מעמדיים, אתניים ופריפריאליים ובכך מביאה אל קדמת הבמה קול שלא יכול היה להתגבש בתל אביב, אבל הוא מייצג את הרוב הישראלי העכשווי."
"פרובינציאלית" ו"מורה עובדת קבלן" מאת מיטל ניסים מעניקים מבט חשוב וכאוב לנבכי המערכות שמעצבות את חיי כולנו.

מה הוא רגע הולדת השיר?
רגע הולדת השיר, כמו לידת תינוק, מתהווה הרבה לפני שהוא מגיח החוצה. זמן לא מוגדר הוא נכתב במחשבות עוד לפני שהוא עולה על הכתב. רגע הכתיבה הוא תו אחרון, פורמלי משהו, טכני מאוד.
איזה מפגשים מעניינים היו בין השיר לקוראיםות?
מפגש מעניין הוא ביני לבין הורים של תלמידים. כתב לי הורה של תלמיד בתוגה גדולה אחרי שקרא את השירים. הוא כתב שלצערו ולצערי אנחנו מחנכים דור להיות אזרחים הישרדותיים. קשה להגיע לדבר איתם על ערכים. המורה ב-2016 מחנכת למחאה על יוקר המחייה ולא עוסקת במוסר, וכל זה מחוסר ברירה, מכורח המציאות.
איזה שיר היווה השראה עבורך ביכולת שלו לשלב נושאים כלכליים בתוך השירה?
ספרה של תהל פרוש "בצע" וספריה של סיגל בן יאיר "לא מעודן "ו"אין עדות" הם השראה גדולה עבורי.