"יש לנו תקנים פנויים ואנחנו לא מצליחות למלא אותם. כל מקום שתזרקי אבן יש חוסר", אומרת ל'דבר' שירלי רימון מנהלת אגף החינוך בעיריית תל אביב, "אני לא זוכרת מצב כזה של מחסור במערכת החינוך על כל הרצף הגילי: סייעות בגנים, סייעות בבתי הספר, סייעות רפואיות, גננות, מורים ביסודי ומורים מקצועיים בתיכון. יש מחסור גם בכל המקצועות הפארא-רפואיים: תרפיסטיות, מנתחות התנהגות וקלינאיות תקשורת".

גם אביעד חוגי, מנהל משאבי אנוש ולוגיסטיקה באגף לחינוך של עיריית ראשון לציון, מצביע על המחסור הרחב יותר בכוח אדם. "יש מצוקה מאוד גבוהה במקצועות הפרא-רפואיים. אני חושב שזה קשור לעלייה בזכאויות לטיפולים השונים", הוא אומר.

הפגנת סייעות מול בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (צילום: הסתדרות המעו"ף)

"בכלל יש קושי בצוות חינוכי של החינוך המיוחד", מוסיף חוגי, "השנה, למשל, פתחנו שני גנים של החינוך המיוחד ולמשרד החינוך לקח זמן עד שהוא הצליח להעמיד גננות בשבילם. בינתיים נאלצנו להעמיד סייעות במקום".

"כל ערב מתחיל פאזל כזה של סייעות וגננות שצריך לפתור"

המחסור בכוח אדם שהשניים מדברים עליו הוא בעיה של כל הרשויות המקומיות בישראל. בשבועיים האחרונים עלה על סדר היום המחסור בסייעות בגנים, כשגם ההסתדרות הכריזה על סכסוך עבודה בשלטון המקומי בנושא והסתדרות המורים השביתה את הגנים בפתח תקווה וראש העין במחאה על המחסור. איגוד מנהלי מחלקות חינוך אף שלח מכתב בנושא בנושא למשרד החינוך ולמרכז השלטון המקומי.

"ה'בוקר טוב' שלי הוא מחסור של 40 סייעות ו-20 גננות", מספר חוגי, "וזה רק בבוקר. אחר כך, בצהרונים של גני הילדים, אנחנו גם נתקלים במחסור חמור בצוות".

רימון מספרת גם על שגרת בוקר לא פשוטה. "חוץ מהמחסור בסייעות יש מחסור חמור בגננות, שאני מתריעה עליו למשרד החינוך כבר שמונה שנים ואני מניחה שהתריעו עליו עוד לפני", היא אומרת.

שירלי רימון: "כל מקום שתזרקי אבן יש חוסר" (צילום: עומר הכהן)

לדבריה, "היום, אם גננת לא יכולה להגיע לגן משרד החינוך לא מצליח להעמיד גננת מחליפה ומעניק לי את האפשרות לסייעת במקום. אבל מאיפה אני אביא סייעת? אז אני נאלצת להוציא  סייעת שניה מגן סמוך, בניגוד לתקן, כי אין לי ברירה. וככה כל ערב מתחיל מעין פאזל כזה של סייעות וגננות שצריך לפתור".

רימון וחוגי מספרים על הדילמות הנלוות בבחירה אם לסגור גן או לא. "עד עכשיו, למזלנו, נאלצנו לסגור רק שלושה גנים בימי שישי בגלל שלא מצאנו פתרון", אומרת רימון, "וברור לי שזו תחושה מאוד קשה להורה לקבל שיחה בערב ולשמוע שאין גן".

"כמובן שתחלופה של סייעות משפיעה לרעה גם על התהליך החינוכי של הילדים", היא מוסיפה, "וככה כל יום אנחנו ניצבות בפני השאלה אם לפתוח את הגן עם צוות אחר או לסגור".

לדברי חוגי, "ראש העירייה הורה לנו לא לסגור גנים בשום מחיר. מבחינתו שמנהלת בית ספר תהיה גננת או סייעת, רק שלא יסגרו גנים, ובאמת לא סגרנו גן ילדים עד עכשיו".

"הפתרון הוא העלאת שכר ותחבורה ציבורית טובה יותר"

בתגובה למצב הורתה ביום חמישי האחרון שרת החינוך יפעת שאשא ביטון לגבש פתרון למחסור בגננות ולסיוע במציאת פתרון למחסור בסייעות. לפי רימון, הטיפול בבעיה יכול להיות פשוט יחסית

"הפתרון היחיד שאנחנו מבינות הוא העלאת השכר בכל מה שנקרא הצווארון הוורוד", היא אומרת, "גם תחבורה ציבורית טובה יותר תסייע לנו. סייעת לא יכולה לפתוח גן שרחוק לה מהבית ב-7:30 אם התחבורה הציבורית לא מספקת או שאין מקומות חנייה".

רימון וחוגי חלוקים בדעתם על המקום של השלטון המקומי בקביעת שכר הסייעות. לטענת רימון, "רשויות מקומיות לא יכולות לשלם יותר לסייעות כי השכר נקבע באופן קיבוצי. אני יכולה להוסיף כל מיני תנאים, כמו אחזקת רכב למשל, אבל לא תוספת שכר".

"אני חושבת שזה הגון כי לא הייתי רוצה ליצור מצב שבעיר אחת יש סייעות ובעיר אחרת לא", היא מוסיפה.

אביעד חוגי: "ה'בוקר טוב' שלי הוא מחסור של 40 סייעות ו-20 גננות" (צילום: אלבום פרטי)

חוגי אומר , לעומת זאת: "אני חושב שצריך לאפשר לרשויות שלם שכר גבוה יותר לסייעות. ראשון לציון היא עיר איתנה והיא יכולה להכניס את היד לכיס ולשלם".

"זו זעקה שצריכה להישמע." מסכמת רימון, "המערכת קורסת לתוך עצמה. צריך להבין שמחסור בשדרה החינוכית מגביר את האלימות בגנים ובבתי הספר. כי אם אין סייעות או אנשי טיפול פארא-רפואיים לתלמידים הזקוקים לכך התלמידים האלה מוציאים את התסכול שלהם ומגבירים, בלי להתכוון כמובן, את רמת האלימות בגנים ובבתי הספר".

"אז המורות רוצות לעזוב את המערכת, והיא נחלשת עוד יותר", היא מוסיפה, "זה לא משנה שיהיו תכניות פדגוגיות נפלאות אם לא יהיה מי שיעביר אותן. משרד האוצר צריך להכניס את היד לכיס ולהגדיל את המשכורות".