"מקצוע השיננית לא התקבל בהתחלה בזרועות פתוחות", אומרת ל'דבר' שרון פרידמן-יניב, שיננית ותיקה ומנוסה במרפאה פרטית, ומנכ"לית איגוד השינניות (אש"י). "רופאי השיניים חששו בהתחלה ממקומה של השיננית, אבל לאט לאט נכנסה המודעות לחשיבות המניעה ברפואת השיניים".
שיננוּת הוא מקצוע פרא-רפואי, העוסק בהיגיינת הפה ובטיפול מונע. המקצוע אינו אקדמי והוא נלמד בארץ בארבעה מוסדות. הלימודים נמשכים כשנתיים, ב-2,000 שעות לימוד עיוניות ומעשיות, הכוללות הכשרה במרפאות. בסוף הלימודים נדרשת הגשה של עבודה סמינריונית.
בישראל 2,823 שינניות בעלות רישיון במשרד הבריאות (כולל כאלה שלא עוסקות במקצוע או שיצאו לגמלאות), מתוך כ-2,000 השינניות הפעילות, רק שמונה גברים.
"המרפאות הציבוריות משלמות הרבה פחות"
חישוב שכרן של השינניות מסובך. השכר שמשלמות קופות החולים נגזר מהמחיר שמשלם המטופל, והמחיר שמשלם המטופל נגזר מסוג הביטוח הפרטי שיש לו, אם יש לו. כלומר, השכר לשעת טיפול של שיננית משתנה.
"המקצוע שלנו מאוד ברור", אומרת הדס אברהם, יו"ר אש"י ושיננית וותיקה במרפאה פרטית, "אבל בפועל, בתעסוקה, יש הבדלים מאוד גדולים. במרפאות הציבוריות, הרבה מהעבודה היא במשמרות, בדרך כלל של שמונה שעות, אבל יש גם משמרות כפולות. במרפאות פרטיות זה בדרך כלל יותר גמיש.
"במגזר הפרטי במיוחד", היא מוסיפה, "יש פערים גדולים, גם בין המרכז לפריפריה, ואפילו בתוך הערים ולפי המוניטין של הרופא שהשיננית עובדת אצלו. מה שברור זה שהמרפאות הציבוריות משלמות הרבה פחות, וגם שם זה תלוי בהסדר עם ביטוחים, חלקיוּת משרה ושילובים בין משרות, שרוב השינניות עושות".
השכר ההתחלתי הממוצע של שיננית, מיד לאחר סיום לימודיה, נע בין 5,000 ל-7,000 שקלים ברוטו בחודש. לאחר כמה שנות עבודה, מגיעות מרבית השינניות, העובדות במשרה מלאה, לשכר של כ-10,000 שקלים ברוטו בחודש.
אבל גם במרפאות פרטיות הסדרי העבודה מגוונים. שינניות שעובדות כשכירות אצל רופא בעל המרפאה, או כפרילנסריות מולו, מקבלות בין 30% ל-50% מהתשלום שמשלם המטופל. במרפאות יוקרתיות שיננית פרילנסרית יכולה אמנם לקבל כ-100 שקלים ברוטו ויותר לטיפול, אבל היא צריכה להפריש לעצמה את הזכויות הסוציאליות.
"זה בלאגן מאוד גדול", אומרת אברהם, "למשל, עכשיו, כשיש חוק פנסיה חובה, נהייתה נורמה בשוק הפרטי שרופאים דורשים שיננית פרילנסרית, כדי שיוכלו לגלגל עליה את ההוצאות. ואם הן בכל זאת שכירות, אז יש כאלה שמתחכמים וקוראים לשכר 'עלות מעביד'. אז זה כאילו שכירות, אבל לא באמת, כי מרבית הרכיבים מגולגלים על השיננית. משפטית, אפשר ללכת על זה לבית הדין, אבל זה לא פשוט לשקול אם להפסיד את מקום העבודה בשביל זה".
"הביקוש הוא אליה וקוץ בה"
אם לא די בכל אלה, הרפורמה לטיפולי שיניים חינם לילדים מ-2017, והרפורמה המוזילה בכלל את טיפולי השיניים ממרץ 2020, מסבכות את המצב. ההוזלות חשובות. הן מאפשרת ליותר אנשים לקבל טיפולים משלימים בחינם, או במחיר לכל כיס, אך השינניות הן אלה שסופגות במקרים רבים את המחיר.
"בעבר, לא הייתה מודעות מאוד גבוהה לכל העניין של מניעה ברפואת שיניים", אומרת פרידמן-יניב, עד לפני עשור, כשהייתי אומרת לאנשים שאני שיננית הם לא בדיוק הבינו, ושאלו אם זו דרך יפה להגיד 'אסיסטנטית לרופא שיניים'. לכן גם כשרופא היה מפנה לשיננית, אנשים לא ממש הבינו מה זה ולמה זה טוב. בהתאם לכך גם היה נראה לוח העבודה. כיום, לשמחתנו הרבה, יש יותר מודעות, גם במדינה וגם בקופות, להמליץ ללכת פעם בחצי שנה או שנה, ולתת את ההטבה של טיפול חינם בשנה. יש יותר ביקוש, אבל זו אליה וקוץ בה".
לא בשל העומס, אלא מפני ששינניות מקבלות, בדרך כלל, גמול נמוך יותר עבור טיפול שניתן לילד בחינם או למבוגר במסגרת הטבה ביטוחית. "כל העניין של טיפולי שיניים חינם, או מוזלים, הם דבר נפלא ומבורך לציבור", אומרת פרידמן-יניב, "מצד שני, מי שמבצעת את הטיפולים האלה נפגעת, כי הקופה לא רוצה לצאת מופסדת והתגמול נמוך הרבה יותר".
אחרי כל ההסברים באים המספרים: שכרה של שיננית בשירות הציבורי נע בין 30 ל-40 שקלים לטיפול של כחצי שעה, ובין 15 ל-20 שקלים לטיפול שניתן למטופל בחינם. במידה ומטופל לא הגיע לתור שנקבע לו, השיננית לא מקבלת תשלום.
"צריכים לשאוף להון אנושי איכותי"
לדעת שתיהן, קידום המקצוע יביא תועלת לציבור ולקופת המדינה. "צריכה להיות הבנה", אומרת אברהם, "שטובת הציבור היא שיהיו שינניות שישתכרו היטב וירגישו משמעותיות, כי התפקיד שלהן מאוד חשוב. כמו בסוכרת, גם בתחום רפואת השיניים, מניעה מקלה בסופו של דבר על הסל. אם לא יהיו מניעה ושימור בגילאים צעירים, אנשים יצטרכו בהמשך טיפולים, ואפשר למנוע את זה. המניעה זולה ופשוטה לעומת טיפולים כואבים, יקרים וארוכים, שנופלים בסוף על הסל של המדינה. האינטרס פה כפול: גם טובת הציבור וגם קופת המדינה. להשקיע במניעה זה להשקיע בשינניות, להרים הן את התחום המקצועי והן את רמות השכר".
"אנחנו צריכים לשאוף כל הזמן להון אנושי איכותי, בטח בעולם הרפואה ובפרא-רפואה", מוסיפה פרידמן-יניב. "חלק מהעניין זה לקדם את המקצוע. אקדמיזציה של המקצוע תאפשר גם לימודים זולים יותר (לימודי שיננות עולים כ-50 אלף שקלים), וגם עוד מחקר והכרה".