"בישובים הערביים אין היערכות לשינויי אקלים, אז קודם כל רצינו ליצור מודעות לאופן שבו ניתן לעשות את זה", אומרת ל'דבר' אמירה עארף, מנהלת המרכז לצדק סביבתי שיחד עם אוניברסיטת חיפה ועיריית שפרעם החל לגבש פרויקט ליצירת החוסן האקלימי של הקהילה בעיר הצפונית. פרויקט ראשון מסוגו בחברה בחברה הערבית.
"שפרעם נמצאת באשכול סוציו-אקונומי 3, ואוכלוסיות מוחלשות תורמות פחות למשבר האקלים. בעיר הזאת גם אין תעשיה מזהמת", אומרת עארף, "אבל שינויי האקלים הם עובדה, והשאלה היא רק כמה האוכלוסייה ערוכה ומוכנה לזה".
לדבריה, למרות שהנושא לא נמצא בתכנית החומש לחברה הערבית, או בתכנית המתאר החדשה שתכפיל את אוכלוסיית שפרעם, "זה השיח שמתאים עכשיו. גם ברמת הפרט וגם ברמת התכנון העירוני".
"אנחנו בודקים פגיעוּת פיסית מבחינת תשתיות ופגיעוּת חברתית", היא מסבירה, "למשל, מי שיש לו מזגן יכול להפעיל אותו בגלי חום קיצוניים, מי שאין מזגן או אפילו חיבור לחשמל יסבול. זו פגיעות בגלל מצב סוציו-אקונומי. זו התמודדות ברמת הפרט עם שינוי האקלים".
דוגמה נוספת שעארף מציגה היא עד כמה התכנון העירוני מאפשר הליכה לתושבים, כדי להפחית את השימוש בתחבורה. "יש מגמה בעולם לבנות שכונות שניתן לעשות בהן הכל בהליכה", היא אומרת.
עארף מדגישה שהדרך לבנות וליישם תכנית כזאת היא לא דרך מומחים חיצוניים שיגיעו לשפרעם, וגם "לא מלמעלה כמו התוכניות הממשלתיות". לדבריה, "נעשה את זה בעבודה עם התושבים והגברת המודעות, עבודה עם אנשי מפתח, תלמידים, ארגונים מקומיים ופעילים. אנו עורכים הרצאות ומפגשים עם הקהילה המקומית. במקביל אנו עובדים עם מומחים ועם עובדי העיריה זה בערך שנה. הם יבנו את תכנית הפעולה יחד איתנו".
"בסוף תהיה תכנית פעולה. אבל התהליך לא פחות חשוב", היא מוסיפה, "אנחנו לא יכולים לעשות את זה בשביל התושבים".
התושבים מודעים למשבר, אבל לא מודאגים ממנו
"עשינו סקר כדי לבדוק מה התושבים יודעים על שינויי אקלים, מה מקור הידע שלהם, איך תופסים את הסכנה והאם לדעתם יש להם יכולת להתמודד איתם", מספרת מנהלת הפרויקט אלאא עביד.
לדבריה, 50% מהנשאלים השיבו שהם שהידע שלהם בנושא הוא ברמה גבוהה. עוד עלה מהסקר שמשבר האקלים אמנם נמצא בסדר העדיפויות. אבל רוב התושבים לא מודאגים ממנו.
"המתאם הקהילתי פנה לכל הארגונים בקהילה והצענו להם לעשות הרצאה בנושא", היא מוסיפה, "הגיעו 13 קבוצות, מאות אנשים שמעו את ההרצאה בשישה חודשים. יש לנו אישור להיכנס לבתי הספר. הופענו בתקשורת. ערכנו אירועים ציבוריים ו-120 איש הגיעו. זאת קהילה פעילה, לא קשה להגיע אליה".
השלב הבא, היא אומרת, היה להפוך את המשתתפים לפעילים. "אנחנו מגייסים את התושבים לקבוצות מיקוד, לסקר פגיעות חברתית והערכת הפגיעות", היא מספרת, "אנחנו רוצים להבין את נקודות החולשה ואת נקודות החוזק של הקהילה ולאמוד את מידת החשיפה ואת מידת החוסן".
לצד המידע מהקהילה עביד מתבססת גם על נתונים כמו הטמפרטורות בשכונות שונות בעיר ונתוני התשתית העירונית.
"אחרי הצגת הנתונים נערוך סדנת חזון עם העיריה והתושבים, מה ניתן לעשות", היא מסבירה על הצעדים הבאים, "ניצור סדר עדיפויות ותכנית עבודה. נשאל את העירייה מה היא צריכה כדי ליצור תכנית חירום טובה יותר".
"אנחנו רוצים להקים קבוצת פעולה בנושא, שנלווה אותה שלוש שנים, ויש לנו כבר 13 אנשים", היא מוסיפה, "בנוסף יש לנו קול קורא וחמישה מענקים של 9,000 אירו לפרויקט קהילתי. התושבים יציעו פרויקטים, נעבוד עם הזוכים כדי לשפר את ההצעה ונלמד אותם כיצד לממש אותה".
לדבריה, הפרויקט בשפרעם לא יהיה היחיד: "שלחנו שאלונים למועצות המקומיות ושאלנו אם יש להן תכניות היערכות לשינויי האקלים או אם יש להן עניין בתכניות כאלה".
"עשינו סדנות למועצות המקומיות, ורוב המשתתפים הצביע על הצורך בחינוך. זאת בעיה", היא מוסיפה. "הם עוסקים בחינוך סביבתי אבל בלי חלק מעשי. אין פרויקטים , אין יישום של הלקחים. אנו צריכים את שניהם כדי שנוכל ללמוד מהניסיון".
"האנשים שמעו על משבר האקלים, אני מדברת על זה שהם צריכים להיות מודאגים ממנו", היא מסבירה. "יש תנועה, אנשים רוצים לעשות משהו. אנו צריכים לדאוג לשגרה, כי השינוי לא מתבטא לא רק באסונות. ההתחממות תשפיע על העבודה, על הכלכלה. יש דבר כזה 'נרטיב אקלים', איך מדברים על שינויי האקלים, איך גורמים לאנשים להיות מעורבים. צריך להציג את הבעיות ולתת פתרונות אפשריים".
"השיתוף של הקהילה הוא החלק החשוב", מסכמת עביד, "זה תהליך ארוך ואני מקווה שנצליח".