"אנחנו כל הזמן מגייסים ויותר בנות שרוצות לעבוד, אבל אין איפה", אומרת רנא אלטורי (27) מרהט, מנהלת במפעל ההזנה 'נזיד'. אלטורי נפגשה עם יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, ח״כ עאידה תומא-סלימאן, בסיור שנערך  ברהט ובלקייה בנושא תעסוקת נשים בדואיות בנגב.

"הייתי רוצה שדברים שקשורים להתקדמות של האישה ובמיוחד האישה הערבייה, יהיו יותר בשיח״, אומרת אלטורי. ״עבודה ולימודים, יציאה לעולם, אלו הדברים הכי חשובים, כל הנשים שיושבות בבית חייבות לצאת ללמוד ולעבוד״.

תחנה ראשונה: מפעל הזנה ברהט

"העבודה פה נותנת לי הרבה", מספרת אלטורי שעובדת במפעל שמונה שנים, מגיל 19. "אני כבר יכולה להיות עצמאית שסומכת רק על עצמה. התחלתי כעובדת פשוטה והיום אני מנהלת".

עובדת במפעל 'נזיד'. "הייתי רוצה שדברים שקשורים להתקדמות של האישה, במיוחד האישה הערבייה, יהיו יותר בשיח" (צילום: הדס יום טוב)

"נזיד" הוקם לפני כעשור ועבר למפעל באזור התעשייה ברהט בסוף 2019. כיום מועסקים בו 170 עובדים, 120 מהם נשים. המפעל מספק 25 אלף מנות מזון ביום לילדים מאוכלוסיות מוחלשות בכל רחבי הארץ.

על פי נתוני זרוע העבודה במשרד הכלכלה, בספטמבר 2021 עבדו 41.4% בלבד מהנשים בחברה הערבית, לעומת 81.3% מהנשים היהודיות שאינן חרדיות. החסמים הבולטים בקרב נשים בדואיות ליציאה לעבודה הם העדר תשתית וחסמים ותרבותיים, לצד מחסור בתכניות תעסוקה מותאמות.

"כשרעבים אוכלים הכל"

"ברהט לא יאכלו אורז לבן, לכן להם מייצרים מג'דרה ואורז צהוב. לילדים באשקלון מייצרים אורז לבן", מסביר מנכ"ל תחום המזון במפעל, שי עמירה. אחת מעובדות פס הייצור מוסיפה, בצחוק מהול בעצב: "אבל כשרעבים אוכלים הכל".

רנא אלטורי (משמאל) וח"כ תומא-סלימאן. "התחלתי כעובדת פשוטה והיום אני מנהלת" (צילום: הדס יום טוב)

"אנחנו יודעות שהנגב סובל מהזנחה ואפליה", אמרה ח"כ תומא-סלימן. "אם בהנגשת מקומות עבודה ואם ברמת התשתיות שלא מאפשרות להגיע למקומות עבודה. אנחנו באות לפה על מנת ללמוד מה השתנה ומה יכול עוד להתפתח. הסיור מחבר בין שלושה גורמים: יזמות מקומית שמנסה לתת פתרונות, ארגוני נשים והנשים עצמן והרשויות".

אברהים נסאסרה, תושב לקייה, יזם, יו"ר ומייסד קבוצת 'תמאם' שמקימה מיזמים עסקיים וחברתיים בחברה הבדואית בנגב אמר שהיה רוצה לראות יותר נשים מהחברה הערבית בתעשיות עתירות הידע וההייטק, "אבל כוחה וחוסנה של מדינה נבחן בחוליות הכי מוחלשות ומודרות בה".

"הבעיה היא היעדר מקומות עבודה מותאמים"

"בשנת 2010 הייתי בכנס בחיפה, אלו היו השנתיים הראשונות של כניסת ישראל ל-OECD", סיפר נסארסה. "דיברו שם על תעסוקה של נשים בחברה הערבית בנגב, היו אז 82% אבטלה בקרב הנשים בנגב. יהודים חכמים קמו ודיברו על זה שזו בעיה תרבותית ולא יתנו לנשים בדואיות לצאת לעבוד. אבל גם אם נסתכל 20 שנה אחורנית, אמא שלי עבדה, הנשים הבדואיות תמיד עבדו ועמלו. ואת מה שאמרתי אז, אני אומר גם היום: הבעיה היא היעדר מקומות עבודה מותאמים".

עובדות במפעל נזיד. עובדות במפעל נזיד ברהט. מתוך 140 עובדים, 120 הן נשים (צילום: הדס יום טוב)

"כיזם, אני חושב שהממשלה צריכה להגדיל משמעותית את מסלולי התעסוקה שלה. המדינה משתתפת ב-30-25% משכר העובדים, צריך להכפיל את זה, לתת תמריצים, להתמודד עם הכשרות מקצועיות ולהשקיע בתעשייה המסורתית וגם בתעשייה הטכנולוגית", הוסיף.

איברהים נסאסרה: "לא יכול להיות שמערכת החינוך הערבית לא מתקדמת ולא נותנת לצעירים ולצעירות כלים לעולם המתקדם" (צילום: הדס יום טוב)

אבל בעיניו, ההשקעה האמיתית צריכה להיות במערכת החינוך. "ילד יוצא מבית הספר במגזר הערבי בלי עברית, בלי אנגלית ובלי מתמטיקה", אמר, "אם אנחנו רוצים לראות את החברה הבדואית מתקדמת, חייבים לטפל במערכת החינוך".

"אין תשתית ליציאת נשים לשוק העבודה"

"נשים בדואיות רוצות לעבוד", אמרה ספאא סולימאן ממרכז "תמר" (מרכז חינוכי לצעירים וצעירות בחברה הבדואית), "מי שמגיע לתכניות שלנו אלו בנות, הן הולכות למגמות המדעיות בבית הספר וממשיכות לאקדמיה, בקרב החברה הבדואית באקדמיה יש מעל ל-80% נשים".

"אבל אילו מסגרות יש לילדים אחר הצהריים? כמה אוטובוסים יוצאים מהישוב למקום העבודה? הנשים מתקדמות, אבל אין תשתית ליציאה לשוק העבודה", הו

ספאא סולימאן, מרכז תמר: "הנשים מתקדמות, אבל אין תשתית ליציאה לשוק העבודה" (צילום: הדס יום טוב)

ח"כ תומא-סלימאן הדגישה את תפקיד המדינה בפיתוח התשתיות לתעסוקת נשים בחברה הבדואית, בדומה לחברה החרדית. "כשהמדינה החליטה שהיא רוצה להוציא יותר נשים חרדיות לשוק העבודה היא הקימה להן מקומות עבודה מותאמים", טענה. "היום יש חברות שלמות, כולל הייטק, שמעסיקות רק נשים חרדיות. אני לא חושבת שזה צריך להיות שונה בחברה הערבית. יש הון אנושי, צריך לפתח מקומות עבודה שיקלוט אותו".

תחנה שנייה: מרכז לתעסוקה ברהט

תשעה מרכזי ריאן, מרכזי תעסוקה של זרוע העבודה והרווחה, פועלים היום בערים ערביות, ארבעה בצפון וחמישה בדרום. "אחד הדברים שעשינו השנה זה להוריד את גיל ההשתתפות בתכנית ל-17, להיכנס לתוך בתי הספר ולעבוד יחד עם המנהלים", אמרה גל יעקובי, ממנהל תעסוקת אוכלוסיות בזרוע העבודה.

המרכזים נתנו עד היום שירות לכ-13,300 משתתפים, מתוכם שולבו בתעסוקה 3,302. המרכז מעסיק בעצמו 110 עובדים מהחברה הערבית ומגיעים אליו מחפשי עבודה מהדרום באופן וולונטרי לקבל סיוע במציאת עבודה, הכוונה להכשרות מקצועיות, תכניות תעסוקתיות וקורסים לשיפור תעסוקה.

המרכזים בדרך כלל עומדים על כ-30% השמה, אבל רוב מקבלי השירות משתלבים בעבודות חלקיות שאינן מתגמלות.

גל יעקובי, זרוע העבודה: "שמנו לעצמנו יעדים מטורפים כדי לאתר את מחוסרי המעש בחברה הערבית" (צילום: הדס יום טוב)

יעקובי הציגה את "תכנית שנת המעבר" במסגרתה יינתנו כלים להכשרות מקצועיות בשילוב דמי קיום למשך 9 חודשים לצעירים ערביים בגילי 24-17. "נפתח את התכנית גם לעמותות ומכללות כדי להרחיב את התכנית כמה שיותר", הסבירה, "גם היום, בשנות המעבר, רוב המשתתפים הן משתתפות", אמרה.

בשנתיים האחרונות פנו למרכז ריאן במרחב דרום 6,110 איש, מתוכם 57% נשים. אבל רק  1,323 מהם, כ-21%, השתלבו בתעסוקה.

"אנחנו מנסים לתמרץ את מרכזי ריאן בדרום עם שיפוי כספי גבוה במיוחד להשמה של כל אישה, במיוחד אישה בדואית, ביד חופשית של המרכזים מבחינת דרכי ההשמה", הוסיפה יעקובי. "שמנו לעצמנו יעדים מטורפים כדי לאתר את מחוסרי המעש בחברה הערבית, ולהגיע ל-20% מהם, 9,500 מאותרים, עד 2024".

מוסא אבו מדיגם, מנהל מרכז ריאן ברהט, התייחס לדמי הקיום הניתנים על ידי זרוע העבודה: "אני הייתי צעיר שעבר את שנת המעבר הזה בין 70 בנות. אנשים בפעם הראשונה רואים ירוק בחשבון, פעם ראשונה מתפעלים חשבון בנק".

"גם אנחנו צריכים תחבורה, מרכזי תעסוקה ובית חולים"

מוסא אלקריני, מנהל מרחב דרום בריאן, הוסיף שהאתגר המשמעותי ביותר הוא איתור מקומות עבודה.

"אנחנו מדברים על הכשרה, אבל כשאני הולך לכסייפה אין לי מקומות תעסוקה להשמה, צריך לשכנע את המשפחות לתת לנשים לצאת לעבוד בבאר שבע", הסביר, "אין לי כתובת לחסרי המעש. יש לנו אלפי בוגרים, אקדמאיים שלא מצליחים להשתלב, כי אין עבודה".

מאג'אד כמלאת, סגן ראש עיריית רהט, חיזק את דבריו. "החברה שלנו עומדת מול אתגר מאוד משמעותי. בחברה הבדואית בדרום 70% הם מתחת לגיל 18, ובקורונה החבר'ה האלה לא היו בזום, בגלל חוסר בתשתיות, והלכו אחורה", טען.

"הגיע הזמן שהמדינה תצא מהמרכז, הן בחינוך, הן בתשתיות והן בתעסוקה", אמר כמלאת, "גם אנחנו צריכים תחבורה, מרכזי תעסוקה, תשתיות תקשורת, בית חולים. היום יש ברהט המון נשים עם תארים אקדמיים שאין להן תעסוקה. יש כוח אדם, אנחנו צריכים השקעה של המדינה".