למרות הצורך, רק מיעוט (18%) מהילדים בגיל הרך בחברה הערבית מטופלים במסגרות המפוקחות, בפערים גדולים מהחברה היהודית – כך עולה ממחקר שערך מרכז טאוב ומתפרסם היום (רביעי).

החוקרים שביט מדהלה, ד"ר לביב שאמי, פרופ' ג'וני גל ואלון סלע מיפו שורה של חסמים מערכתיים, חסמים כלכליים וחסמי נגישות של החברה הערבית להשתתפות הילדים במסגרות, ומציעים לממשלה שורה של חלופות מדיניות, ביניהן הגדלה משמעותית של תקציב הסבסוד למעונות, בחינה מחודשת של מודל הסבסוד למסגרות שכיום מותנה בתעסוקת האם, מתן אפשרות ליום קצר במעון, הקצאת תקני מומחים לפיתוח מערכי חינוך לגיל הרך לרשויות המקומיות הערביות ועוד.

המחקר מתפרסם לקראת העברת האחריות על מעונות היום למשרד החינוך, שצפויה בינואר הקרוב. עד כה, הממשלה לא הציגה תכנית למעבר המעונות למשרד ויעדים לפעולה. הארגונים המפעילים את המעונות המפוקחים, שבהם משתתפים כרבע מהילדים בגיל לידה עד שלוש, השביתו באוקטובר השנה את המעונות בדרישה להעלות את שכר המטפלות ולשנות את מודל התמחור, שלא עודכן מאז 2012. בתום המאבק סוכם שבמהלך השנה הקרובה תתכנס ועדת המחירים, המשותפת למשרדי האוצר והכלכלה לדיונים על מודל תמחור מחודש.

58% מהילדים חיים בעוני, רק 18% מטופלים במעון מסובסד

בעשור האחרון חל גידול של 34% בכלל הילדים המשתתפים במסגרות המפוקחות, אולם לאורך השנים נותרו פערים גדולים בין קבוצות אוכלוסייה שונות בישראל, ובעיקר בין ילדים בחברה הערבית לבין שאר האוכלוסייה.

לפי המחקר, אף ש-58% מהילדים בחברה הערבית חיים במשפחות עניות, בשנת 2019 רק 18% מהילדים הערבים בגילי לידה עד שלוש השתתפו במסגרות המפוקחות והמסובסדות – שיעור נמוך לעומת החברה החרדית והחברה היהודית שאינה חרדית (39% ו-26% בהתאמה). נתון חריג נוסף בחברה הערבית הוא שחלק גדול מהילדים שכן משתתפים במסגרות המפוקחות נכנסו אליהן מתוקף חוק פעוטות בסיכון – כ-41% ברשויות ערביות, לעומת 11% ברשויות יהודיות לא חרדיות ו-8% ברשויות חרדיות.

הבדלים חשובים נצפו גם בסוג המסגרת המפוקחת שהילדים משתתפים בה – מעון יום או משפחתון. כמחצית (46%) מן הילדים בחברה הערבית נמצאים במסגרות מסוג משפחתונים, לעומת שיעורים של כ-6% וכ-21% בחברה היהודית הלא-חרדית ובחברה החרדית, בהתאמה.

בדיקת נתוני הפרט של כלל הילדים להורים עובדים במסגרות מפוקחות (ללא ילדים המשתתפים בהן מתוקף חוק פעוטות בסיכון) מצביעה על פערים גדולים אף יותר בשיעורי ההשתתפות– שיעורם של הילדים הערבים הוא כ-8% בלבד, בעוד שיעורם באוכלוסיית הגיל הרלוונטית עומד על 22% – פער של כמעט פי 3.

54% מהילדים הערבים קיבלו סבסוד גבוה, לעומת 89% מהחרדים

בשנת הלימודים 2018/2019 השתתפו במסגרות המפוקחות כ-130 אלף ילדים, שהם כ-24% מכלל הילדים בגילי לידה עד שלוש בישראל. מתוכם כ-113,000 הם ילדים להורים עובדים. זרוע העבודה במשרד הכלכלה מעניקה סבסוד להורים עובדים או לומדים, המחושב בעיקרו לפי רמת ההכנסה לנפש ומספר שעות העבודה או הלימודים של האם. הסבסוד נע בין כ-240 לכ-2,200 שקלים לילד בחודש, בהתאם לדרגת הזכאות, בעוד משפחות בעלות הכנסה גבוהה משלמות את הסכום המלא שנע בין כ-1,900 לכ-2,850 שקלים לילד.

החוקרים מציינים שבעשור האחרון כמעט הוכפלה ההוצאה הממשלתית על סבסוד ילדים להורים עובדים, מ-660 מיליון שקלים לכ-1.3 מיליארד שקלים. הילדים להורים עובדים הם כ-85% מכלל הילדים במסגרות המפוקחות. השאר, כ-19,400 ילדים, הושמו במסגרות מתוקף חוק פעוטות בסיכון על ידי השירות לילד ולנוער במשרד הרווחה והביטחון החברתי. ילדים אלו זכאים לסבסוד גבוה יותר, כך שהוריהם צריכים לשלם בין 460 ל-750 שקלים לחודש בלבד. ב-2019 עמד סך ההוצאה המוקדשת לסבסוד ילדים אלו על כ-416 מיליון שקלים.

לפי המחקר, הפערים בין קבוצות האוכלוסייה ניכרים גם ברמות הסבסוד: 89% מהילדים החרדים להורים עובדים או לומדים זכאים לדרגות סבסוד גבוהות, לעומת 54% בקרב ערבים וכ-30% בקרב יהודים לא חרדים.

חלק מן הפערים בסבסוד יכולים להיות מוסברים בעובדה שחישוב הזכאות מתבסס בעיקר על רמת ההכנסה לנפש במשק הבית, ובמשקי בית ערביים וחרדיים ההכנסה נמוכה על פי רוב. את הפער בין חרדים לערבים ניתן להסביר במספר הילדים הגדול יותר בממוצע במשפחות החרדיות. נוסף על כך, ככל שיותר ילדים מאותו משק בית רשומים למסגרות המפוקחות, כך גדל הסבסוד. בשנת הלימודים 2019/2020 עמד שיעור המשפחות החרדיות שבהן רשום יותר מילד אחד למסגרות המפוקחות על 23% – כמעט כפול מהשיעור בקרב משפחות ערביות.

מקשים על החלשים: הרשויות הערביות מתקשות לבנות מעונות, המשפחות מתקשות במימוש זכאותן

במקרים רבים, תוכניות ההשקעה החברתית משרתות בפועל גם את מי שאינם נמנים עם אוכלוסיות היעד. כך גם בכל הנוגע לחינוך וטיפול בגיל הרך בישראל, כפי שניכר בפער בין שיעור הילדים במסגרות המפוקחות בחברה הערבית לשיעורם בקבוצות אוכלוסייה אחרות. יש לכך מספר הסברים אפשריים:

חסמים מערכתיים – בשנה"ל 2019/2020 מספר מעונות היום לילדים בגיל הרך להורים עובדים ביישובים הערביים היה נמוך משמעותית בהשוואה ליישובים אחרים. אמנם לרשויות הערביות ניתנת ההקצאה הגבוהה ביותר לילד עבור בניית מעונות יום לגיל הרך, אולם שיעור הביצוע בפועל הוא הנמוך ביותר – 50% בלבד (לעומת 79% ברשויות חרדיות ו-61% ברשויות יהודיות לא חרדיות).

במחקר נמצאו גורמים שונים שיכולים להסביר את שיעורי המימוש הנמוכים של התקציב המיועד להקמת מעונות, בהם הקושי בהנפקת אישורי בנייה בשל היעדר תוכניות מתאר ומחסור בעתודות קרקע מתאימות ברשויות הערביות; עלויות הציוד למעונות שאינן כלולות בתקציב הבנייה ואשר לרשויות רבות בחברה הערבית אין יכולת לממן; קושי להתמודד עם הבירוקרטיה המורכבת כדי לזכות בתמיכה ממשלתית להקמת מעונות יום; ומחסור בכוח אדם מקצועי בתחום הגיל הרך שיוביל וילווה את תהליך התכנון וההקמה.

חסמי נגישות – שיעורי התעסוקה הנמוכים של אימהות ערביות מצמצמים מראש את הסיכוי של ילדים ערבים בגיל הרך להתקבל למסגרות מפוקחות ואת שיעור המשפחות שיכולות להיות זכאיות לסבסוד. גם חסמים פיזיים משפיעים מאוד – למשל, היעדר תשתיות תחבורה ציבורית וקשיי ניידות של האימהות המקשים להביא את הילדים למסגרות. בסקר שערך מרכז טאוב בקרב הורים לילדים בגיל הרך העידו הורים ערבים רבים שלא רשמו את ילדיהם הפעוטים למסגרת חינוכית משום שלא מצאו מסגרת מתאימה בסביבת מגוריהם. חסם נגישות נוסף הוא בירוקרטיה – מנהלות משפחתונים ומעונות יום מעידות כי חלק ניכר מזמנן מוקדש לסיוע להורים למלא את הטפסים הדרושים להרשמה ולמימוש הזכאות לסבסוד.

חסם כלכלי – גם לאחר סבסוד, עלות ההשתתפות גבוהה ביחס להכנסות המשפחה. שכרן הנמוך יחסית של אימהות רבות בחברה הערבית מונע מהן להגיע לרמת המס שתאפשר מימוש נקודות זיכוי במס המיועדות להקטנת עלות מעונות היום. כך, כמעט שני שלישים מהנשים הערביות העובדות אינן זכאיות להטבה. נוסף על כך, הורים רבים בחברה הערבית מעדיפים לרשום את ילדיהם למסגרות פרטיות, שעלותן נמוכה בהשוואה לחברה היהודית ונעה סביב 1,000–1,700 שקלים לחודש ליום מלא – תעריף הנמוך אף מן העלות לאחר סבסוד במעונות המפוקחים בחלק מדרגות הזכאות.

ההמלצות: הוזלת העלות להורים ל-1,000 ש"ח לחודש, הקלה על תכנון מעונות חדשים

נתוני המחקר מצביעים על התרחבות השימוש במסגרות המפוקחות לגיל הרך בחברה הערבית בעשור האחרון, אולם שיעור הילדים הערבים המשתתפים במסגרות אלו עדיין נמוך בהשוואה לקבוצות אחרות בחברה, והיעדים רחוקים מהשגה. חוקרי מרכז טאוב ממליצים על כמה חלופות מדיניות להתמודדות עם החסמים שהוצגו לעיל:

• טיפול בחסמים לתכנון מעונות חדשים: התאמה של כללי התכנון לבינוי מעונות יום למציאות המורכבת ביישובים הערביים והגדלה של המשאבים שמקצה המדינה לשלבי התכנון והאישור.
• אנשי מקצוע לרשויות: הוספת תקנים וגיוס והכשרה של אנשי מקצוע בתחום פיתוח מערך הגיל הרך לרשויות המקומיות הערביות. מוצע להפעיל תוכנית הכשרה ייעודית ואף לממן את המשרות ביישובים הערביים. התוכנית יכולה להיות מיזם ממשלתי בשיתוף גורמים מהחברה האזרחית. העלות המוערכת של צעד זה היא כ-15 מיליון שקלים בשנה.
• בחינה מחודשת של התניית הסבסוד בתעסוקת האם: הענקת סבסוד ללא תלות בתעסוקת האם תרחיב את הנגישות לשימוש במסגרות המפוקחות ועשויה אף לעודד השתתפותן של נשים ערביות בשוק העבודה, כפי שנצפה בעבר עם החלת חוק חינוך חינם מגיל 3.
• בחינה ושיפור של תהליך הרישום למסגרות ומימוש הזכאות, שכיום כרוך במילוי טפסים רבים ונדרש להשלימו בפרק זמן מוגבל ובאופן מקוון בלבד, ואף ללא הנגשה מלאה של המידע בשפה הערבית. העלות של צעד זה למדינה היא זניחה.
• פיתוח מערך תחבורה ציבורית גמיש, לרבות שימוש באוטובוסים קטנים שיוכלו לעבור ברחובות צרים, לצד הרחבת פריסתן של המסגרות המפוקחות ביישובים הערביים.
• הגדלת היקף הסבסוד למסגרות לגיל הרך כך שעלות ההשתתפות בהן לא תעלה על 1,000 שקלים, בעלות משוערת של כ-4.5 מיליארד שקלים בשנה.
• מתן אפשרות ליום קצר במסגרות המפוקחות, שיתאים לצורכי האימהות הערביות.
• שינוי אופן הענקת הטבת המס להורים לילדים בגיל הרך, כך שהסכום שאינו מנוצל ישמש להגדלת הסבסוד הישיר של שכר הלימוד לילדים לאימהות עובדות שאינן מגיעות למדרגת המס הראשונה לצורך זכאות. העלות המוערכת של צעד זה נעה בין 151 ל-314 מיליון שקלים בשנה.
• הטבות מס למעסיקים שיממנו לעובדיהם (באופן חלקי או מלא) שירותי טיפול לילדים בגיל הרך במסגרות בפיקוח, כפי שמקובל במדינות מסוימות, דבר שעשוי לעודד השתתפות של נשים בשוק העבודה. הירידה הצפויה בהכנסות המדינה בגין הטבת המס למעסיקים עשויה להתמתן בעקבות העלייה הצפויה בשיעורי ההשתתפות של נשים בכוח העבודה.

המחקר התבסס על נתונים ממשרדי ממשלה שונים, סקר אינטרנטי שערך מרכז טאוב וראיונות טלפוניים שערכו החוקרים עם נשות מקצוע ועם אימהות לילדים בגיל הרך בחברה הערבית.

"החברה הערבית, שזקוקה למסגרות יותר מכל, אינה נהנית מהן כמעט"

"בעבר, המטרה העיקרית של המסגרות לגיל הרך הייתה לאפשר לאימהות להשתתף בשוק העבודה, ולכן הונהג תעדוף במתן סבסוד לילדים לאימהות עובדות, שנמשך עד היום", אומרת החוקרת שביט מדהלה, "בעשורים האחרונים גוברת ההבנה שאין לקשור בין נחיצותן של מסגרות חינוך איכותיות בגיל הרך לבין עידוד הורים להשתלב בשוק העבודה, אלא יש להבטיח שכל הפעוטות ייקלטו במסגרות איכותיות. קובעי המדיניות בתחום מייחסים חשיבות רבה למסגרות, שכן הם מכירים ביכולתן לסייע בהתמודדות עם עוני ועם אי שוויון. אולם על אף הצעדים שננקטו ליישום תפיסה זו, החברה הערבית, הזקוקה לכך יותר מכול, אינה נהנית מהם כמעט".

נשיא מרכז טאוב, פרופ' אבי וייס, אמר עם פרסום המחקר: "מרכז טאוב מוביל זה כמה שנים את המחקר בתחום הגיל הרך בישראל, וככל שמצטברים הנתונים הולך ומתברר כמה השקעה דרושה בקבוצת גיל זו בישראל, מדינה ברוכת ילדים, אשר רבים מהם חיים בעוני. השקעה בגיל הרך כיום היא המפתח לצמיחה כלכלית בעשורים הבאים".