תכנית החומש החדשה לחברה הערבית אושרה בממשלה לפני חודש, אבל לצד הברכות והתחזיות האופטימיות, נחשפות המחלוקות בין הגורמים השונים שאחראים ליישם אותה. שאלות כמו האם תנופת הבנייה צריכה להתבסס על המגזר הפרטי או גם הציבורי, וחששות מחסמים בהוצאת הכסף ליוו כנס בנושא שהתקיים בכפר קאסם לפני כשבועיים.

התכנית החדשה, "תַקַדֻּם" מתוקצבת בכ-30 מיליארד שקלים, מתוכם 21.8 מיליארד לחברה הערבית והבדואית בצפון, 5.2 מיליארד לחברה הבדואית בדרום ו-3 מיליארד לחברה הדרוזית. רוב התכנית מתוקצבת בתקציבים תוספתיים וחלקה מהסטת תקציבים. התכנית ממשיכה תכנית חומש קודמת, שהחלה ב-2017 והסתיימה השנה (2021), תקופה שבה במשך שנתיים לא היה תקציב מדינה מאושר. מאחר שמדובר בתכנית בין משרדית, היישום שלה תלוי בתיאום והסכמה בין משרדים שונים, וביכולת מעקב ותכלול על כלל הפעולות שמתבצעות.

סוגיית הדיור: מגזר פרטי או ציבורי

צחי דוד, סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר, אמר שהסכמי הגג הם הכלי המרכזי של המדינה לשווק דירות, וכי ישנם 600 מיליון שקלים לפיתוח הקרקעות הפרטיות. הוא הוסיף כי אחד הכלים בתכנית הוא חילופי קרקעות, וניוד זכויות מהשטח הוותיק בישוב לאזור החדש על מנת ליצור שטח למבני ציבור במרקם הוותיק של הישובים.

אך סוגיית חילופי הקרקעות מעלה גם מחלוקת: כרמית יולס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אמרה שהחזון שלה הוא ש"בסוף תהליך האיחוד והחלוקה תירשם הקרקע על שם המחזיקים הממשיים שלה". זאת למרות התנגדות מצד גורמים בממשלה, לדבריה.

המצב הקיים בנושא רישום הקרקעות, על עמימותות, מאפשר לבעלי אינטרס כר פעולה נרחב. מחד, אי הסדרת הרישום מאפשרת חופש פעולה ואי תשלום מיסי הרקע ומאידך היא מאפשרת גם אי הכרה בזכויות הקניין של היושבים על הקרקע ושל בעליה.

מחלוקת נוספת היא מעורבות המגזר הפרטי בבנייה: עלאא רנטוס, היועץ הכלכלי לוועד ראשי הרשויות הערביות, אמר שכדי לטפל בשוק הדיור בחברה הערבית יש צורך בשיתוף פעולה של הממשלה, המערכת הבנקאית והמגזר הפרטי. לדבריו, המגזר הפרטי יספק קרקעות וכסף ויש לשמור הזדמנויות השקעה למגזר הפרטי בפיתוח העירוני. זאת לעומת דוברים אחרים, שהדגישו את תפקידה של הממשלה והרשויות המקומיות במימוש התכנית.

סוגיה נוספת ששנויה במחלוקת בחברה הערבית היא חוק קמיניץ, שהחמיר את האכיפה על עבירות בנייה, בזמן שקרקעות רבות בחברה הערבית אינן מוסדרות כחוק. השר לפיתוח אזורי, עיסאווי פריג', אמר בכנס שהחוק מהווה חסם בפני מימוש תכנית הבינוי והדיור בעלות של כ-3 מיליארד ש"ח "שתליתי פה על הקיר, בואו תיקחו".

מי הבוס: הרשויות המקומיות או השלטון המרכזי

מתח נוסף עולה מהדיאלוג בין הממשלה לרשויות המקומיות. נציגי הממשלה רמזו שהם חוו אותו, ושידרו שמבחינתם, הקול הדומיננטי צריך להיות של ראשי הרשויות. "החכמה נמצאת גם בשטח, לא רק בירושלים", אמרה יעל מבורך, מנכ"לית המשרד לשוויון חברתי. מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, אביעד פרידמן, האיץ בראשי הרשויות "להעיר לנו ולבעוט בנו כשצריך".

הדואליות של האוצר: יזם את התכנית, אך הקשה על מימושה

וברקע, יש גם חששות שמשרד האוצר יקשה על הוצאת כספים. בסיום הכנס בכפר קאסם פנה השר עיסאווי פריג' בנימה מחויכת לסגן הממונה על התקציבים ואמר: "אתם (אגף התקציבים) תהיו החסם הרציני. הגמישות תלויה בכם".

לדברי פריג', "אתם אומרים, אני הולך על רפורמות מבניות, זה חסם ענק". הוא התכוון לדרישות ונהלים שונים שהציבו אנשי האוצר להעברת כספי תכנית החומש הקודמת לרשויות המקומיות ולגופים אחרים, למשל דרישה להקמת תאגידים אזוריים ייעודיים שיוציאו את הכסף במקום הרשויות המקומיות, שלא יצאה לפועל בסופו של דבר. דרישה אחרת היתה שתקצוב פרויקטים מסוימים ברשויות המקומיות ייעשה בכפוף למאצ'ינג, כלומר, כספים נוספים שתגייס הרשות, על אף שמצבן הכלכלי של הרשויות הערביות מקשה עליהן לעשות זאת

מקומו של משרד האוצר בתכנית החומש מורכב. מצד אחד, תכנית החומש הקודמת נוצרה ביוזמת אגף התקציבים ומי שעמד בראשו דאז, אמיר לוי, מתוך ראיית החשיבות של פיתוח היישובים הערביים. מנגד, הגישה ה'אוצרית' והדרישות לנהלים קפדניים, שהוסברו ברצון לשמור על החוק ולדאוג שהכספים יגיעו לייעודם, הקשו על הוצאת חלק מהכספים. בתכנית החדשה, המצב שונה: את היישום והתכלול מוביל המשרד לשוויון חברתי בראשות השרה מירב כהן, אך אגף התקציבים עדיין שולט בברז הכלכלי.

"אתם הגורם החשוב ביותר במימוש התכנית", אמר פריג' לאנשי אגף התקציבים, "אנו מצפים לגמישות, ולא לקשיחות. במקום לסגור פערים מאוחר יותר, החכמה היא לא לפתוח פערים מלכתחילה".