דייריו של בניין בבית שמש מחפשים מזכה כחודש, פתרון לחייהם לאחר שהוצא צו הריסה לבניין. בלי מענה כלכלי או סיוע, הם מתקשים להבין מדוע העירייה והמדינה מסרבות לקחת אחריות.

כמו ים סוף, מהקרקע דרך העמודים התומכים עד הגג, בקע ברוחב חמישה עשר סנטימטר חוצה את בניינה של מירי שגב לשניים. היא יושבת במרפסת דירתה שבקומה השנייה ברחוב ביאליק 6 בבית שמש, מאז שהבניין בו חיה מעל לעשור, הוכרז כמסוכן למחייה על ידי המהנדס העירוני לפני חודש, שני שליש של הבניין פונו מיידית ולשליש שלה נותרו עשרה ימים להתפנות והיא שוקלת את צעדיה.

סדק בבניין ברחוב ביאליק 6 בבית שמש (צילום: דוד טברסקי)

"הייתי בעבודה, שכן התקשר אלי ואמר 'תגיעי לפה מהר, אנחנו מפונים מהבניין'", מספרת שגב. "הגעתי במהירות; בחוץ מכבי אש, אמבולנסים, כוחות הצלה ועובדי עירייה – מפנים אנשים". בדירתה הצנועה, הממוקמת בניין שיכון של עמידר שנבנתה בשנות ה-60, היא גרה עם בעלה ושלושת ילדיהם. את הדירה היא קיבלה מעמידר והספיקה לרכוש אותה. "בהתחלה אמרו לנו שכולנו חייבים לפנות במיידי, נציגים מקצועיים שהעירייה שבאו אמרו שאין מה לשפץ פה, אחר כך אמרו לחלק מהאנשים, ביניהם אני, שמעכבים את הפינוי אבל השהות בבניין על אחריותי".

"מה עושים בכזה מצב? כל הציוד, כל הרהיטים בבית ואסור להיכנס"

בחדשות של אותו יום סיפרו שהעירייה פתחה את המתנ"ס העירוני כדי לאפשר לתושבים מקום ללון בו במשך כמה ימים, אך לטענתם מדובר בפרסום שקרי. "ביקשנו ללכת למתנ"ס, אבל מנהל המתנ"סים בעיר אמר שלא נחלום על זה אפילו", אומרת שגב. "אני שאלתי אותו 'למה אמרתם לתקשורת שתפתחו? ענו שזה נאמר בשביל העיתונאים".

הבניין של שגב פונה פעמיים, בספטמבר ובאוקטובר. פעם ראשונה הפינוי נעשה בחופזה בבוקר, עם התרעה מיידית לסכנת התמוטטות ופינוי מלא, אך לקראת הערב המהנדס העירוני הורה לתושבים לשוב לאחר שמצא את הבניין תקין. ב-18 באוקטובר, לאחר שנמצאו מספר סדקים חמורים בבניין הוא פונה בשנית, הפעם סופית.

"הייתי בעבודה, קיבלתי טלפון מאשתי שהייתה בבית נסערת", אומר איתי שמואלי (36), אב לחמישה וביניהם תינוק בן שנה וחצי. שמואלי משלם החזרי משכנתא של 3,000 שקלים בחודש על הדירה ועבר לגור בבניין לפני שש שנים. "היא אמרה לי שקיבלנו מכתב שחייבים מידית לפנות את הבית, שוטרים הגיעו לבניין דפקו בכל הדלתות ואמרו לאנשים לצאת. מה עושים בכלל בכזה מצב? כל הציוד כל הרהיטים, הכל בבית – ואסור להיכנס".

איתי שמואלי (מימין) וניסים מסיקה. הקירות אכולים, עמודי הטווח מפורקים ועומדים להתמוטט" (צילום: דוד טברסקי)

שמואלי התלבט במשך כמה ימים, בזמן שהמשפחה עברה לגור אצל משפחתה של אשתו, והבין שהוא חייב להשכיר. "התחלתי לעבוד שעות נוספות ומצאתי דירה ב-4,000 שקלים, זה הכי זול שיכולתי למצוא באזור – עכשיו אני משלם גם שכירות וגם משכנתא".

"אמרתי לשוטר שאשתי צריכה את הזריקות שלה אני חייב להיכנס, אמר לי שאני לא נכנס", מספר ניסים מסיקה (78) שגר בדירתו בבניין יחד עם אשתו אסתר (73) מעל לארבעים שנה. "אמרתי לו שאני אכנס על אפו וחמתו ונכנסתי בסוף".

הזוג מסיקה עדיין לא מעכלים את מה שקרה להם, ניסים כבר התכונן לישון במתנ"ס ליד טרם אמרו לו שיש עוד זמן שהוא חייב לפנות, ובינתיים הוא ואשתו ממשיכים לגור בדירה כהרגלם, מקווים שתהיה בשורה.

"המנכ"ל מוכן לקחת סיכון על חייו? בבקשה, שיבוא לגור פה עם ילדיו"

"היה פה יום אחד שהיו הרבה נציגים מהמדינה מהעירייה אבל אחרי זה כלום, כולם נעלמו". אומרת אסתר ומספרת ששני קבלנים התחילו להחתים את התושבים על פינוי-בינוי מספר ימים לאחר הצו, בעירייה מסרו להם שזה הפתרון הכי טוב שיכול להיות עבורם אך כלל לא בטוח מתי הם יקבלו כסף לשכירות מהקבלן. "אני לא יודעת לאן נלך, אנחנו מחכים שיגידו אם יוצאים או לא יוצאים סופית ואז צריך לחפש".

אסתר וניסים מסיקה. "אנחנו מחכים שיגידו אם יוצאים או לא יוצאים" (צילום: דוד טברסקי)

לאחר תלונות על היחס המזלזל בתושבים, כולל הגעת הדיירים לבניין מועצת העיריה לדרוש תשובות; מנכ"ל העיריה, איתמר ברטוב, אמר להם שהוא ייקח אחריות על כך שיישארו בבית למרות מצבו וצו המהנדס המורה על הריסה. "המנכ"ל מוכן לקחת סיכון על חייו? בבקשה שיבוא לגור פה עם ילדיו", אומר שמואלי בכעס. "אתה רואה רקב ביסודות, אין מה לעשות עם הבניין; הקירות אכולים, עמודי התווך מפורקים ועומדים להתמוטט".

בעוד פתרון מערכתי מהמדינה אינו בנמצא, דיירי הבניינים הקורסים פונים לכתובת המיידית לעזרה – העיריות, אך קשה להגיד ששם ימצא מזור. החוק במדינת ישראל מטיל אחריות על דייריי בניינים לדאוג לחזות ושלמות הנכסים שלהם, העיריות נתפסות כגורם אוכף בלבד שיכול להטיל קנסות או להבדיל – להורות על פינוי והרס. במכתב הראשוני שקיבלו דיירי הבניין מהעירייה אחרי הפינוי הראשון, האשמה למצב גולגלה לידי הדיירים שנדרשו לשפץ אותו על חשבונם, במחיר משוער של כמאה אלף ש"ח, תוך 45 יום.

"אף אחד לא ישב איתנו כמו שצריך, פשוט זרקו עלינו הוראה", אומר שמואלי. "כשהגענו בסוף לישיבה בעירייה, אז אמרו לנו שהצו מבוטל , ודרשו פינוי מיידי כי הבניין בקריסה מיידית. ראשת העיר, עליזה בלוך, אמרה לנו שהיא לא יכולה לתת לנו שקל כי היא תלויה בתקציב משרד השיכון".

הסיפור אותו מתאר שמואלי דומה למקרים נוספים בערים אחרות, עיריית חולון הצליחה לפצות את תושביה שנשארו ללא בניין רק בגיבוי תקציבי משרד השיכון. הפיצוי הוקצה באופן ייחודי והספיק לכמה חודשי שכירות בלבד. דיירי הבניינים בקרית שמונה, בני ברק ובת ים נשארו בלי כלום.

רוב הבניין, תשעה משפחות סך הכל, פונו מיידית. דיירי עמידר עברו לדירות עמידר אחרות, תושבים מבוגרים הועברו לבתי אבות על ידי קרוביהם. שכן אחד עבר לבניין אחר, צמוד למקום עבודתו. רק משפחה אחת, שביקשה לא להתראיין בשמה, התייאשה והחליטה לעזור "זה זוג עם חמישה ילדים לא נתנו להם שום מענה", אומרת שגב.

"הציוד שלהם יושב בבית הכנסת פה ליד, הם עברו לגור בדירת חדר אחת עם סבתא שגרה בחלק של הבניין שלא פונה; זה זוג צעיר ועוד חמישה ילדים שלא נותנים לסבתא לישון. אחרי כמה ימים פגשתי את האם עומדת בוכה עם התינוקת ביד – היא לא יכולה להמשיך עם המצב. התחלנו להתקשר לרווחה או לכל מקום אפשרי – אין מענה, אין עזרה. בסוף האמא החליטה לחזור לדירה ולסכן את עצמה ואת הילדים שלה. היא אמרה לי: 'עדיף שהילדים שלי יהיו בסכנת מוות אבל לפחות שיהיו לידי'".

"זה אנחנו לבד מול הבניין והעולם", אומר שמואלי, לאחר שבועות של ניסיון לרתום למאבק את הדיירים לצד החזרת חייו המשפחתיים למסלול, ככל הניתן, הוא מתכונן לקראת מאבק בסדר גודל ארצי. "חייבים להבין אין פה לאנשים עוד 3,000-4,000 שקלים לשכור דירה. הממשלה חייבת לחוקק חוק שידע להתייחס בכבוד לאזרחים שמועדים לפינוי ממבנים מסוכנים. איך יכול להיות שאין שום חוק שמגבה אותם? אזרחים מפונים צריכים לקבל טיפול הולם על ידי המדינה".

תגובה משרד הבינוי והשיכון: "המשרד נושא באחריות לתיקון ותחזוקת הנכסים בבעלותו, דירות הדיור הציבורי, ככל בעל נכס. בנוסף, המשרד לוקח חלק בעבודה הממשלתית בנושא המבנים המסוכנים ואף הציע שמפ״י יערכו את סקר המבנים הראשוני שיעיד על מספר המבנים מעל שלוש קומות שנבנו לפני שנת 1984".

"כמו כן, המשרד מקדם במגוון דרכים התחדשות עירונית, בהם צעד לתיקון החוק להתחדשות עירונית שאושר בחוק ההסדרים להוריד את רף הסכמה להתחדשות עירונית במבנים מסוכנים ל-51% מהדיירים. וזאת בניגוד לרוב הנדרש כיום בכל פרויקט של 80% בלי קשר למסוכנות המבנה. בנוסף במסגרת חוק ההסדרים התעדכן שיעור האחוזים ל- 66% בכל המבנים".

מעיריית בית שמש לא התקבלה תגובה.