האם המענה לחוסר במאות פיזיותרפיסטים, מרפאות בעיסוק וקלינאיות תקשורת בשירות הציבורי טמון בהכשרה של בעלי מקצוע נוספים, או בהעלאת השכר המשולם להם? בדיונים של ועדות החינוך והבריאות בכנסת שהתקיימו בשבועיים האחרונים על המחסור בעובדי מקצועות הבריאות נחשפה מחלוקת בנושא בין חברי הכנסת ונציגי הממשלה לבין נציגות בעלות המקצוע.
המחסור בעובדי מקצועות הבריאות עלה לאחרונה לשיח הציבורי, בין היתר בעקבות דו"ח שערך משרד ראש הממשלה שמיפה את החוסרים הקיימים, וצפה שהם יתרחבו בעתיד.
לפי נתונים שהציג משרד החינוך בוועדת החינוך, חסרים לו נכון להיום כ-1,080 מטפלים במקצועות הבריאות – טיפול באמנות, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת, שהם קרוב ל-12% מסך המשרות הנדרשות בתחום. המשמעות של כל מטפלת חסרה היא עשרות תלמידים שאינם מקבלים טיפול שהם זכאים לו.
בשתי הישיבות, חברי הכנסת ונציגי הממשלה טענו שיש צורך בהגדלת המשתתפים במסלולי ההכשרה ובהנגשתם לקהלים רחבים יותר. אך נציגות האגודות של הקלינאיות, המטפלות באמנות, התזונאיות ועוד אמרו שהבעיה המרכזית טמונה בשכר הנמוך, ובפערים הגדולים בינו לבין ההכנסות מעבודה במגזר הפרטי. רחלי כהן, קלינאית תקשורת, סיפרה בוועדת החינוך שהפער בשכר לשעה יכול להגיע לפי 6 ויותר: "קלינאית תקשורת צעירה מרוויחה כ-40 שקלים לשעה, בעוד שבשוק הפרטי היא יכולה להשתכר 300 שקלים לטיפול". התוצאה לדבריה ולדברי בעלות מקצוע אחרות, היא סירוב לעבוד במגזר הציבורי.
רועי דרור, מ"מ סמנכ"ל ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה שהוביל את כתיבת הדו"ח, אמר ש"הנתונים שאספנו אכן מראים על מחסור ברור בהון אנושי במקצועות הבריאות וזה נובע מהרבה מאוד דברים. על פי התחזיות הפער ילך ויחריף בכל אחד מהמקצועות. הממשלה נדרשת להתערב פה בצורה משמעותית כדי לצמצמם את המגמות". חלק נוסף בדו"ח שיכלול המלצות לפועלה עדיין לא התפרסם, אך בישיבה הצביע דרור על הצורך להגדיל את מספר הסטודנטים במקצועות.
"מנסים לדחוף להכשרת עוד קלינאיות תקשורת, כדי שבלית ברירה יעבדו בשירות הציבורי"
אסנת סגל, יו"ר האגודה הישראלית לקלינאות תקשורת, מזהירה מהרחבת ההכשרה, וטוענת שמדובר בנסיון לעקוף את הבעייה האמיתית, שהיא השכר ותנאי העבודה. בשיחה עם 'דבר' היא מסבירה ש"לעניות דעתי הדו"ח מנסה לדחוף למסקנה של פתיחת תוכניות הכשרה נוספות לקלינאיות תקשורת, כך שבסופו של דבר הן יעבדו בלית ברירה בשירות הציבורי. אבל זו תפיסה מעוותת, כי ראשית למה שנרצה עובדות שעובדות בשירות הציבורי בלית ברירה? שנית, לא בטוח כלל וכלל שהן לא ינסו עדיין לפנות לפרטי או פשוט לא לעסוק במקצוע. עוד כיוון שאני חושבת שמקבלי ההחלטות מכוונים אליו, הוא שלהיות קלינאית תקשורת לא ידרוש את ההכשרה הנדרשת כרגע, וזה רע מאוד."
סגל מצביעה על מספר צעדים מיידים שנדרשים כדי להתמודד עם המחסור בקלינאיות תקשורת בשירות הציבורי: "ברמה התקציבית צריך 'לצבוע' את התקציבים למשכורות של קלינאיות התקשורת, כי עכשיו עוברים תקציבים כלליים שאין פיקוח עליהם. מלבד זאת צריך לשפר את תנאי העבודה: הגדלת המשרות, שיפור תנאי הטיפול, וכמובן הגדלת המשכורת. קלינאיות תקשורת הן בעלות תואר שני ומגיע להן תנאי העסקה שמכבדים את המאמץ שהן עשו בשביל זה."
אין תשתיות פיזיות ואנושיות לקלוט עוד סטודנטים
סוגיה נוספת שעלתה בדיונים היא עד כמה הרחבת ההכשרה היא בכלל ריאלית? נציגי האקדמיה שהשתתפו בוועדת הבריאות השבוע טענו שהמחסור בכח האדם מורגש גם בקרב הסגל האקדמי. "בכל הארץ יש שש סטודנטיות לתואר שני בפיזיותרפיה. אי אפשר לפתוח עוד מסלולי הכשרה עם מספר כזה", אמרה מיכל נוימן, מ"מ המנכ"ל של המועצה להשכלה גבוהה. פרופ' נאווה רצון, ראש בית הספר למקצועות הבריאות באוניברסיטת תל אביב, אמרה ש"היחס אצלנו הוא אשת סגל אחת על 42 סטודנטיות. אין לנו את התשתיות הפיזיות והאנושיות לקלוט עוד סטודנטים."
"אף אחד לא היה רוצה שהילד שלו יטופל על ידי מי שעבר הכשרה חלקית"
טענה נוספת שהעלה ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה) היתה שהדרישה לתואר שני היא חסם בפני הציבור החרדי להשתלבות במקצועות, מאחר שבמסלולים אקדמיים ייעודיים לציבור החרדי ניתן ללמוד רק לתואר ראשון. זה בא מרצון טוב אבל זה אומר שמהמגזר החרדי לא יהיו קלינאיות תקשורת בכלל. אני חסיד גדול של 'להתאים את הכפפה ליד'. חשוב מאוד שלא תרד הרמה אבל כן מאידך שייפתח ההיצע, לפתוח אפשרות כל המגזרים לעסוק בתחום, אפשר לעשות זאת בלי להכניס אנשים שאינם כשירים".
עם זאת, פרופ' רצון אמרה ש"הקריטריונים של כמה שעות קליניקה ואיזה סוג קליניקה ידרשו לכל מקצוע הם פועל יוצא של ארגון הבריאות העולמי. בלי זה לא תהיה הכרה למקצועות הבריאות בכל העולם ולכן אין אפשרות להפחית בדרישות."
