"פה בגליל, נצרת היא העוגן", אומר ל'דבר' טארק שחאדה, מדריך ויועץ תיירות בנצרת. "מגיעים לפה המון צליינים ותיירים נוצרים. מדובר בכ-70% מנפח התיירות בישראל, שלא מגיעים לפה בשביל תל אביב, אלא לשלוש ערים קדושות מרכזיות: בית לחם, שכבר לא נמצאת בשטח ישראל, ירושלים ונצרת".
בעיר נצרת מתגוררים כ-78 אלף תושבים. החל מ-1980 נוצרים הם מיעוט בעיר, וכיום, רק כ-30% (כ-22 אלף) מתושביה נוצרים, ומספרם מתמעט מדי שנה עקב עזיבת צעירים. בקרב הנוצרים ישנה אוכלוסייה קתולית ואוכלוסייה יוונית-אורתודוקסית, ולכל אחת מהן כנסיות שונות בעיר.
בכנסייה הקתולית חג המולד יחול ב-25 בדצמבר, ובכנסייה האורתודוקסית טקסי חג המולד מתחילים רק ב-7 בינואר, אבל כבר עכשיו, הרחובות כבר מקושטים לחלוטין לקראת חג המולד. מאות נורות מנצנצות בשלל צורות וצבעים, עצים מעטרים את חלונות הראווה וזרי פרחים וכובעי סנטה קלאוס מקשטים את מנורות הרחוב. ובכל זאת, משהו חסר. הרחובות כמעט ריקים מאדם.
"האווירה קשה, המתווה היה תקווה קטנה"
שחאדה מספר שכבר שנתיים העיר כמו מתה. "בשנתיים האחרונות הכול ירד לאפס. האווירה בעיר נהייתה של חוסר תקווה, אבטלה. כל פעם שהייתה איזושהי רגיעה פתחו את המסעדות ובתי הקפה, אבל מהר מאוד חזרנו להגבלות והם נסגרו. המלונות קיבלו פיצויים, אבל הרבה מאוד עסקים קטנים לא שרדו את השנתיים האלה".
בתחילת נובמבר, כשהתחיל מתווה התיירות, נדלק איזה ניצוץ של תקווה. אבל המתווה חל ארבעה שבועות בלבד, והתיירים לא ממש הספיקו להגיע. "קיבלנו כבר מכה גדולה, והמתווה היה תקווה קטנה. מי שהצליח לעבוד במתווה של משרד התיירות התחיל להתכונן, והתחלנו שוב לראות קבוצות שמתארגנות לכיוון שלנו. בתי ההארחה והמלונות נפתחו, נפתחו המסעדות, הרחובות קושטו, חידשו את הציוד. חשבנו שתהיה סוף-סוף שנה טובה".
שחאדה מסביר שיהודים תמיד חושבים שנצרת מפוצצת בתיירים בחג המולד, מה שלא נכון. "אצלנו הנוצרים זה לא כמו אצל היהודים, לא הולכים לטייל בחגים. בחג עצמו נשארים בבית, עם המשפחה. תקופות השיא זה לפני ואחרי. מנובמבר עד תחילת דצמבר, ממש עכשיו".
תחנה ראשונה: כנסיית הבשורה. "עד אמצע שנות ה-90 לא היה פה כלום"
כנסיית הבשורה היא אחד האתרים הקדושים ביותר לנוצרים. פה מתחיל כל הסיפור. על פי האמונה, ממש כאן ניתנה למרים, אמו של ישו, הבשורה על התעברותה, וחל הנס הראשון בנצרות. עקב ויכוח, קיימות שתי כנסיות בשורה: אורתודוקסית, הקטנה, וקתולית, הגדולה, שנמצאות כ-500 מטרים אחת מהשנייה.
"האורתודוקסים מאמינים שמרים קיבלה את הבשורה כשהיא הגיעה לקחת מים מהמעיין, ולכן הכנסייה הוקמה פה", מסביר שחאדה. "הקתולים מאמינים שבמעיין הופיע המלאך גבריאל כדי לבשר לה את הבשורה, אבל מרים נבהלה וברחה לביתה, שהיה היכן שממוקמת הכנסייה הקתולית הגדולה. שם הופיע המלאך בפעם השנייה ובישר לה את הבשורה. מה יותר נכון? לא משנה. העיקר ששתיהן בנצרת, ואין לנו מתחרה מבחוץ", צוחק שחאדה, ומספר ששני הפלגים בעיר דווקא מסתדרים ממש טוב. ב-24 בחודש, ערב לפני החג, תתקיים אפילו תהלוכה גדולה שמשותפת לשני הפלגים ברחוב פאולוס השישי.
בתחתית הכנסייה הגדולה ישנו שוק מזכרות, אך רובו סגור. חנות המזכרות של סרי (50), אב לשניים, נמצאת שם כבר 30 שנה, והוא סוגר אותה כבר ב-15:00.
"לא השתנה כלום, המצב לא היה טוב גם מקודם", הוא אומר בכעס. "היו תקופות הרבה יותר טובות, אבל כבר התרגלנו שאין תיירים. לדעתי זה ייקח המון שנים. לא יחזרו לפה כל כך מהר. גם כשהתיירים מגיעים, המדריכים מחזיקים אותם קצר בגלל ההגבלות, רק מאטרקציה לאטרקציה. גם למי שבא אין חשק, לא להסתכל ולא לקנות, בכלל כל הפרוצדורה. הם באים לפה מותשים".
סרי מספר שהוא מחזיק את העסק רק בזכות המקומיים. "ישראלים באים בשישי-שבת, ויש קצת תנועה כי אין לאן ללכת. זה בקושי מצליח לשלם את השכירות, כל יום נכנסים כמה מאות שקלים, זה לא מספיק הביתה. עכשיו חייבתי 10 שקלים על כרטיס אשראי, אין מה לעשות. עובדים עם מה שיש".
בכל זאת, סרי מאמין שיבואו ימים טובים יותר. "שנתיים שאנחנו כל פעם מתחילים מחדש. שלושה סגרים ישבנו בבית, עדיף לבוא לפה גם אם אין אנשים. בכריסמס בטח יבואו ישראלים. יומיים-שלושה יהיה קצת בלאגן ופקקים, וזהו".
שחאדה מוסיף שתעשיית התיירות בעיר היא דבר חדש יחסית. "מדינת ישראל שכחה את נצרת עד אמצע שנות ה-90. לא היה פה כלום. היו פה כמובן הכנסיות אולי הכי קדושות לעולם הנוצרי, אבל היה מאוד מוזנח, כלום לא היה מוסדר, הבניינים התקלפו, הרחובות היו מלוכלכים, לא הייתה השקעה בתשתיות".
ב-1995, הוא מספר, נהגה בממשלה פרויקט 'נצרת 2000', לקראת ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס השני בארץ הקודש. במסגרת הפרויקט, הושקעו הרבה מאוד כספים בשיפור התשתיות וחזות העיר העתיקה, בעיקר סביב כנסיית הבשורה, מעיין מרים ורחוב פאולוס השישי המרכזי בעיר.
"התכנית גרמה לזירוז תהליכים, שזו ברכה, אבל היה בעיקר פלסטר אסטטי", אומר שחאדה. "זה לקח הרבה שנים, שיפצו את השוק ליד כנסיית הבשורה, הרבה רוכלים עזבו ורובו נשאר סגור. לא דאגו מספיק לתעסוקה בתחום הזה. לא חשבו על מלונות, חנויות, תעסוקה, דברים שמחזיקים עיר תיירות". למשל, במסגרת התכנית הוקצו 200 דונם למסחר ותעשייה בעיר, ונקבעה עתודה קרקעית לפיתוח של 1.1 קמ"ר בלבד. לשם השוואה, בנוף הגליל, שקטנה מנצרת בחצי, הוקצו השנה 4.9 קמ"ר לפיתוח ו-2,000 דונם למסחר ותעסוקה.
תחנה שנייה: שוק חג המולד. "אנשים רוצים לצאת, לשמח את הילדים"
1 בדצמבר. בקצה רחוב פאולוס השישי הנוצרים הקתוליים מתחילים את החגיגות, ונמצאים בשיא ההכנות לשוק חג המולד, שנפתח הערב. מלבד שלל דוכנים והפעלות מתוכנן גם מופע של אמנים, ילדי העיר ושיא הערב: הדלקת עץ חג המולד בכיכר המרכזית, שגובהו 10 מטרים. בשבוע הבא צפוי להידלק בכיכר הכנסייה היוונית-אורתודוקסית בשיתוף שני הפלגים עץ חג המולד הגדול במזרח התיכון, שגובהו 26 מטרים.
שוק חג המולד קטן אבל מרהיב. דוכנים קטנים של מזון, תכשיטים, אביזרי דת, ממתקים, סוודרים, צעצועים ושלל מוצרי החג נפתחים אט-אט בשדרה המתוחמת. כשמחשיך, גם נורות החג נדלקות, ויחד עם הגשם הדק שמתחיל לרדת, כל אחד יכול בקלות לטעות ולחשוב שהוא בפריז או בברלין.
כאן בשוק, שבשנה שעברה היה סגור בגלל הקורונה, האווירה הרבה יותר אופטימית. ג'ואן ביטאר (33), אם לשניים ויבואנית של מוצרי החג, כבר מסיימת להקים את הדוכן ומחכה למבקרים. "אני בעסק כבר 10 שנים, וכבר שנה רביעית אנחנו מקימים פה דוכן. יש לנו חנות גם ליד כנסיית הבשורה בשוק. לקראת סוף החודש, כשהאורתודוקסים יתחילו בחגיגות, נפתח גם אותה".
זן האומיקרון לא ממש מפחיד אותה. "השנה שעברה הייתה שנה מאתגרת, הכל היה סגור, והשנה, כל האנשים פשוט משתוקקים לצאת לחגוג. אני מניחה שהשנה תהיה אווירה מיוחדת, וגם אם אין תיירים מחו"ל, הרבה אנשים יבואו מכל הארץ, ויהיה יותר טוב".
גם מארי מאהלי (37), אם לשלושה, מורה לחינוך מיוחד וגם אמנית שמוכרת תכשיטים ייחודיים מפימו בעבודת יד בזמנה הפנוי, הקימה דוכן ביריד השנה, לאחר שבשנה שעברה הצליחה למכור רק באופן מקוון. "בכל שנה מגיעים הרבה תיירים מחו"ל, אבל השנה הבנתי שהם לא יגיעו. מאחר שבשנה שעברה לא היה שוק והיה פרסום טוב השנה, אני מצפה שיגיעו הרבה אנשים מכל הארץ ליריד. אנשים רוצים לצאת, לשמח את הילדים".
שחאדה מספר שגם השוק חדש יחסית, וקיים בסך הכול כמה שנים, אבל כל חג מגיעים אליו בדרך כלל המוני תיירים, גם לא מעט יהודים. "כשהקמנו את העמותה, הלכנו לשטרסבורג (צרפת, היער השחור) וראינו את שוק חג המולד. ב-2010 ייצרנו את שוק חג המולד הראשון במדינה, שהיה בכיכר כנסיית הבשורה היוונית אורתודוקסית ליד מעיין מרים. לקחנו את מה שהיה שם, והוספנו גם במה", מספר שחאדה. "ב-2019 בדקנו וראינו שבחודש של שוק חג המולד הגיעו אליו חצי מיליון תיירים. מתוכם, גם הרבה יהודים".
תחנה שלישית: מעיין מרים. "אני כבר לא זוכר מתי בפעם האחרונה היו פה הרבה אנשים, כמו פעם"
מעיין מרים נמצא כ-500 מטרים בעלייה מכנסיית הבשורה הקתולית, והאזור התיירותי בו בנוי סביב כנסיית הבשורה היוונית-אורתודוקסית. האזור מתאפיין במסעדות עם אוכל נצרתי-אותנטי, חנויות מזון ותבלינים ולא מעט בתי הארחה קטנים.
מיד לאחר ביקור האפיפיור, שחאדה, שעבד עד אז בעירייה, הקים יחד עם חברים נוספים את עמותת התיירות של נצרת, גוף פילנטרופי שמטרתו הייתה לקדם את התיירות ולהרחיב את התעסוקה בתחום בעיר. מאז, התחילו תושבים רבים בעיר לעסוק בתחום: לעבוד בבתי מלון, להקים בתי הארחה ולפתוח מסעדות ובתי קפה.
"שכנענו את משרד התיירות כדי לקדם את התיירות בעיר גם אחרי הפרויקט. הכשרות, הווי, הקמת מסעדות, 1,400 חדרים בבתי מלון. התחלנו גם אנחנו, המקומיים, להמליץ לאנשים על מסעדות. עבדנו קשה מאוד בשיווק".
לכן, בשנתיים האחרונות, מצב התעסוקה בעיר קשה. "הרבה מאוד אנשים בתחום התיירות פה. פעם, היו מגיעים לשוק נצרת אנשים מהמשולש עד קריית שמונה, והתיירות הייתה משנית. אז התחילו לקום קניונים בכל מקום, ופחות אנשים הגיעו לשוק. אז אנשים התבססו על התיירות שצמחה, ולמשל 90% מפעילות בתי המלון וההארחה פה היא על תיירות נכנסת".
נועמאן חמאתי (47), אב לשלוש, בעליה של מסעדת "אגדה", היה עד לא מזמן השף הראשי של בתי המלון היוקרתיים בארץ, כמו רויאל פלאזה, המלך שלמה ומלון רימונים, ואף לימד בבית הספר לבישול רימונים. בספטמבר האחרון, לפני חודשיים, הוא חזר לשכונה שבה גדל עם חלום להשיב את האוכל הנצרתי הערבי לרחובותיה.
"הבניין הזה בן מאות שנים. בעבר, פעל פה בית הספר שלמדתי בו", הוא מספר. מאז, הייתה בו מסעדה אחרת שנסגרה בקורונה. "לפני חודשיים פתחתי אני את המקום. רציתי להחזיר את האוכל הערבי האותנטי לנצרת, האוכל של אמא, אבל בסכום שיתאים לכל כיס", הוא מספר. גולת הכותרת תהיה בארוחה חגיגית בערב החג, בה יוגשו עשרות סלטים ותבשילים מקומיים, בהם פילה עגל וכתף כבש ממולאת בעלי גפן, שיבושלו בטאבון מסורתי.
אבל בינתיים, חוץ מזוג עפולאים שיושבים בשולחן אחד, המסעדה ריקה. "ציפיתי מאוד שיגיעו אנשים מחו"ל", הוא מספר. "ממש חיכיתי לזה, ואני מאוד חושש שלא יהיו מספיק אנשים. פה בנצרת התיירות נותנת לנו את האוויר לנשימה, את הסיבה לקום בבוקר, ובלי תיירים- מאוד עצוב פה. המסעדה הזו צריכה לפרנס משפחה בסוף, זה לא פשוט להסתדר שנתיים ככה. בשנתיים האחרונות האווירה בעיר קשה".
ממש מולו, עומד "בוסתן מרים", בית ההארחה הקטן של ג'ורג'י (62) וסלאם (57) קעואר, שמכיל ארבעה חדרי שנה, 10 מיטות בסך הכל. מתחתיו, יש להם גם חנות קטנה של מזון טבעוני, הראשונה בעיר, שהחזיקה את המשפחה בשנתיים האחרונות.
"זו כבר השנה החמישית שהגסטהאוס פתוח. בשנה רגילה, כל העונה הכל פה מלא, מגיעים תיירים, ומגיעות גם מתנדבות מארצות הברית שמלמדות אנגלית בבית הספר", אומר ג'ורג'י. "השנתיים האחרונות קשות. אין תיירים, אין עבודה, אין כלום. כמעט ולא הייתה שום הזמנה בשנתיים האחרונות".
"מאוד קיווינו שעכשיו התיירים יחזרו", מוסיפה סלאם. "אבל עכשיו סגרו את השמיים שוב, וגם תיירי הפנים לא ממש הגיעו לבלות פה את תקופת החגים". היא מוסיפה שפיצויים הם לא קיבלו, בעיקר כי לא ממש ידעו איך לבקש אותם. "הרבה דברים לא ידענו. אף אחד לא בא אלינו ואמר שיש פיצוי. שמענו מדי פעם ברדיו, אבל לא ממש ידענו איך לבקש אותם. גם כשביקשנו בסוף הקלה בארנונה, לא הצלחנו להשיג".
"בנתיים אנחנו מחפשים דברים אחרים", מסבירה סלאם, ומספרת שהתחילו למכור בחנות שלהם גם מוצרי פארם, וכל הזמן הם מנסים למצוא עוד דברים. "אבל עכשיו הקימו אתר תיירות חדש בנצרת, אני מקווה שאולי יהיה יותר טוב, ונצליח להקים שוב גם את הגסטהאוס".
"אנחנו ממש במרכז העיר, ופשוט אין אנשים ברחובות. עד עכשיו", מוסיף ג'ורג'י. "יש בזה משהו נורא עצוב. אני כבר לא זוכר מתי בפעם האחרונה היו פה הרבה אנשים, כמו פעם".
"המדינה חייבת לפצות את ענף התיירות", אומר שחאדה. "הוא הענף הראשון שנפגע, האחרון שיחזור, ולא קיבל את מה שמגיע לו. פה בנצרת, אנשים חיים על זה. תיירות היא תעשייה, תעשייה מייצאת, שמכניסה המון כסף במטבע זר למדינה".
"פה בנצרת אנשים הם מורי דרך, נהגי אוטובוסים, בעלי גסטהאוס, מסעדות, עובדי מלונות, עובדי תיירות. כולם, שוב, אכלו אותה. אם רוצים להחזיק את הענף הזה הלאה, ושבעיר הזו אנשים יעמדו על הרגליים, חייבים להשקיע ולהחזיק פה את ענף התיירות. המדינה חייבת לחשוב על העתיד, מישהו חייב להסתכל על העיר הזאת".
