דאגלס אמהוף ניגש ביום רביעי האחרון להדליק את הנר הרביעי בחנוכיה באירוע חנוכה השנתי רשמי של הבית הלבן. אמהוף הוא 'האדון השני' הראשון בהיסטוריה של ארה"ב, כלומר בעלה של סגנית הנשיא. אבל בהקשר של האירוע הזה, אמהוף הוא גם בן הזוג היהודי הראשון בבית הלבן.

האירוע המסורתי במסגרתו מארח נשיא ארה"ב טקס הדלקת נרות חנוכה הוא אחד המעמדים החשובים ביחסים הישירים בין יהדות ארה"ב לבין מוסד הנשיאות. לרוב הוא נערך באווירה כמעט בלתי פורמלית וכולל נאומים קצרים, אירוח דמויות בכירות מהקהילה וטקס הדלקת נרות שנבחר בקפידה כך שישקף את המסרים השנתיים של הבית הלבן.

הנשיא ג'ון ביידן ורעייתו ג'יל ביידן (משמאל) צופים בסוסן סטרן, ממנהיגי הקהילה היהודית בארה"ב, מדליקים חנוכיה בחדר המזרחי בבית הלבן בוושינגון, במהלך מסיבת חנוכה בבית הלבן, 2021. באירוע השתתפו גם סגנית הנשיא קמלה האריס, הרב לורן הולצבלט, הרב ד"ר אהרון גלאט, מנהיג הרוב בסנאט צ'אק שומר ו'האדון השני' (בן זוגה של סגנית הנשיא האריס) דוג אמהוף (AP Photo/Susan Walsh)

חנוכה, חג יחסית שולי במסורת היהודית, הפך למעשה לחג המרכזי של הקהילה היהודית בארה"ב, במידה רבה בגלל הסמיכות לחג המולד. למרות שהקהילה היהודית היא חלק מארה"ב כמעט מיום הקמתה, ומהווה את המיעוט המשפיע ביותר, הבית הלבן התחיל לציין את חנוכה בשלב מאוחר יחסית. ג'ימי קרטר היה הנשיא הראשון שציין את החג באופן רשמי כשהדליק חנוכייה על הדשא של הבית הלבן.

רונלד רייגן, שהחליף את קרטר בתפקיד, שמר על קשר הדוק עם הרבי מלובביץ' וקיבל חנוכייה במתנה מנציגיו. בוש האב, הנשיא הבא, היה הראשון לארח ילדים יהודים למשחק סביבון בשנת 1990, מסורת שהמחליף שלו ביל קלינטון המשיך. למעשה, רק בשנת 2001, התקיימה מסיבת החנוכה הרשמית הראשונה בבית הלבן, באירוחו של הנשיא ג'ורג' בוש הבן. בוש היה גם הראשון שהורה להכשיר את מטבח הבית הלבן במיוחד לכבוד המאורע.

אבל אין ספק שהנשיא ברק אובמה לקח את זה לשלב הבא. בתקופתו המסיבה הפכה להיות כל כך גדולה ומרכזית, שהיא פוצלה לשני אירועים זהים לחלוטין, אחד בצהריים ואחד נוסף בערב.

ההתעצמות של חגיגת החנוכה הנשיאותית לאורך השנים יכול ללמד אותנו על הכוח הגובר של הקהילה היהודית בארה"ב, ועל הקשר הקרוב בינה לבין הבית הלבן. אך בנוסף, היא מלמדת גם על השינויים הדמוגרפיים והתרבותיים שעוברת ארה"ב. לאורך כל שנותיה הלבנים הנוצרים היוו את הקבוצה הדתית-האתנית הגדולה בארה"ב בפער משמעותי. עד שנת 2000, הלבנים היוו מעל ל-75% מהחברה האמריקאית. מאז תחילת האלף החדש, מספרם היחסי נמצא בצניחה ולפי רוב התחזיות, מספרם צפוי לרדת מ-50% עד שנת 2040. כך אפשר לראות, שלאורך שני העשורים האחרונים, הבית הלבן מכניס לתוך סדר היום שלו, יותר ויותר ביטויים לרב גוניות דתית ותרבותית.

מעל הכל, כמו כל פעולה של הבית הלבן, תפקידה של מסיבת החנוכה היא להעביר מסרים לחברה האמריקאית, לקהל הבוחרים היהודי אך גם לציבור הכללי. אז מה אפשר ללמוד על מדיניות הבית הלבן לפי באופן שבו כל נשיא בחר לציין את מסיבת החג?

חנוכה של אובמה: דמוקרטיה, חופש ואחווה

אובמה נהג כהרגלו לערוך מסיבות מושקעות מאד שלוו באווירה בלתי-פורמלית וקלילה, הכל בחסות הקריזמה יוצאת הדופן שלו. נאומיו המוקפדים ומלאי הפאתוס בחרו להדגיש תכנים אוניברסליים של תקווה ושלום, אור מול חושך, אהבה מעל שנאה. במסיבת החג שלו הוא אכן היה מתייחס גם ספציפית למדינת ישראל, אך כמעט בדרך אגב. המסרים שלו התמקדו בדמוקרטיה, חופש ואחווה. למשל, ב-2014, הוא בחר לשים את הסיפור של בית ספר "יד ביד" במרכז הערב, בית ספר דו-לשוני בירושלים שהוצת. בבחירתו להביא שתי תלמידות להדליק את החנוכייה הוא מדגיש מסר של שלום ובנייה אל מול השנאה.

נשיא ארה"ב ברק אובמה (מימין) במסיבת חנוכה בבית הלבן, 2016. מסר של שלום ובנייה אל מול השנאה (AP Photo/Manuel Balce Ceneta)

באירועים שערך אובמה הוא לא התייחס לישראל באופן ספציפי, אלא כסמל למשהו אוניברסלי. הוא שזר את הסיפור היהודי בסיפור הערבי ובסיפור הפלסטיני. ניצחון המכבים התפרש אצלו כסמל לנחישות ואמונה בטוב. לדוגמא, שנתיים קודם לכן, הוא בחר להציג חנוכייה ששרדה את הוריקן סנדי, ובאירוע אחר חנוכייה ששרדה את הוריקן קטרינה. בכל המקרים הוא בוחר להראות יחידים וקבוצות שמתעלים על הרס וחורבן ובוחרים להמשיך לבנות. ניכר שהמסרים שלו כוונו לקהלים צעירים ופרוגרסיביים בקרב הקהילה היהודית.

חנוכה על פי טראמפ: ישראל כביטוי לנצחון האור על החושך

לעומת אובמה, טראמפ הלך בכיוון כמעט הפוך. בחנוכה של טראמפ, המכבים הם פטריוטים יהודים שנלחמים ברודן אכזר, והמסר של סיפור חנוכה אינו אוניברסלי אלא יהודי-פרטיקולרי מובהק. הוא רואה את המכבים כסמל לנחישות יהודית, וקושר בין סיפור חנוכה לבין האלימות ממנה סבלו היהודים לאורך כל ההיסטוריה. לפי טראמפ, עצם קיומה של מדינת ישראל הוא הביטוי העליון לניצחון הטוב על הרע, ומכאן המחויבות האיתנה של הממשל האמריקני לעמוד לצידה: ביטול הסכם הגרעין עם אירן, הכרה בירושלים כבירת ישראל, העברת השגרירות אליה ועוד.

נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ, ורעייתו מלאניה במסיבת חנוכה בבית הלבן, 2019. לפי טראמפ, עצם קיומה של מדינת ישראל הוא הביטוי העליון לניצחון הטוב על הרע, ומכאן המחויבות האיתנה של הממשל האמריקני לעמוד לצידה (AP Photo/Manuel Balce Ceneta)

טראמפ הרחיק לכת עוד יותר ואף הביא קבוצה של שמונה ניצולי שואה להשתתף באירוע, כמספר ימי החנוכה, תוך כדי חזרה על ההצהרה "לעולם לא עוד!". אירועי החנוכה של טראמפ לא סימלו תקווה אוניברסלית, אלא את הברית בין ארה"ב לעם היהודי, ובעיקר למדינת ישראל. טראמפ בחר להדגיש בחג את המלחמה באנטישמיות, נושא שנעדר באופן כמעט מוחלט מהאירועים של אובמה.

החזון של ביידן: גיוון, תיקון חברתי והתמודדות עם האנטישמיות בתוך ארה"ב

אז מה ניתן ללמוד על הכיוון של ביידן מתוך האופן שבו ציין את מסיבת החג הראשונה במהלך כהונתו? השנה התקיים אירוע אחד יחסית מצומצם ו"משפחתי" עם 150 מוזמנים בלבד בגלל נסיבות הקורונה. לעיניהם של מוזמנים מהקהילה היהודית, מחוקקים והשגריר החדש של ישראל בארה"ב, מייקל הרצוג, ביידן ביקש במובן מסוים להשוות בין חנוכת בית המקדש ע"י המכבים לבין תחילת כהונתו כנשיא. "בין אם זה במקדש בירושלים או במקדש הדמוקרטיה שלנו, אין דבר שבור או מחולל שאינו ניתן לתיקון, שום דבר. אנחנו תמיד יכולים לבנות בחזרה טוב יותר, אולי אפילו להאיר יותר".

אך המסר המרכזי של ביידן הוא ללא ספק נושא הגיוון (Diversity) והסובלנות כלפי השונה והאחר בתוך החברה האמריקאית. בניגוד לנשיא הדמוקרטי שלפניו, ממשל ביידן נותן במה מרכזית למלחמה באנטישמיות בתוך ארה"ב. באירוע הוא הציג את פרופ' דבורה ליפשטדט, המינוי החדש שלו לשליחה מיוחדת של הממשל האמריקני לניטור ומאבק באנטישמיות, ואמר: "עלינו לעמוד מול התחדשות הגל הזה של אנטישמיות וצורות אחרות של חוסר סובלנות ושנאה כאן בבית וברחבי העולם."

לפי דו"ח עדכני של ה-FBI, היהודים הם הקבוצה הדתית שסובלת הכי הרבה מפשעי שנאה (כמעט 60% מכלל פשעי השנאה מכוונים כלפי יהודים, רק 2% מהאוכלוסייה). גם סגנית הנשיאה האריס התייחסה לאנטישמיות כאשר סיפרה על איך עירייה שלמה במונטנה הציבה חנוכיות בחלונות שלהם, לאחר מקרה שבו הושלך לבנת בניין לחלון של בית יהודי.

חברות וחברי הקהילה היהודית מדליקים נרות בסמוך למקום אירוע הירי בבית הכנסת "עץ חיים" בפיטסבורג, שבת, 27 באוקטובר 2018 (AP Photo/Matt Rourke)

ביידן, כמו אובמה, ממשיך את הקו האוניברסליסטי של אובמה דרך המלחמה בין הרע לטוב, לבין האור לחושך, אך הוא ממקד את מסריו לתוך ארה"ב אוניברליסטית באופן פנימי. ביידן הדגיש באירוע את הפערים בינו לבין טראמפ, בעיקר בבחירתו לקיים אירוע יותר פתוח ומגוון מבחינה זהותית ואפילו פוליטית.

החלק הסמלי ביותר האירוע היה אירוע הדלקת הנרות ע"י דאגלאס אמהוף עצמו. אמהוף הדליק חנוכייה מיוחדת שעיצב ניצול השואה, מנפרד אנסון, בשם "חנוכיית פעמון החרות". החנוכייה הושאלה לבית הלבן על ידי המוזיאון הלאומי להיסטוריה יהודית אמריקאית, ובאה לסמל את החיבור הבלתי נפרד בין היהודים לבין הממשל האמריקאי, או כפי שאמר אמהוף בעת הדלקת הנרות, "ערכים יהודים הם ערכים אמריקאיים."

מסרים אוניברסליים, התמקדות בתיקון פנימי

מהחג הראשון של ביידן אפשר להבין כי ארה"ב נכנסת לתקופה של תיקון פנימי, שיעבור דרך התמודדות עם השינויים הדמוגרפיים שלה, והקיטוב הפוליטי ההולך והגובר בין הצדדים השונים. ארה"ב של ביידן רוצה להיות מגוונת וסבלנית, אך גם מרוכזת בעצמה ופחות בעולם.

לאורך כל ההיסטוריה שלה, ארה"ב נדדה בין תקופות של מעורבות יתר בעולם, לבין תקופות של בידוד והסתגרות. לרוב תקופת ההסתגרות לוותה גם ברטוריקה של פטריוטיות מופרזת. כיום ניתן לזהות את אותה בחירה בהתכנסות והתמקדות פנימית, על חשבון מעורבות ואחריות על קונפליקטים בינלאומיים. המנגינה היא אוניברסליסטית, אך המדיניות תהיה פרטיקלורית.

* * *

ברק סלע הוא סמנכ"ל מכון ראות ומוביל את קואליציית העמיות היהודית בישראל