יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן מסר היום (ראשון) כי הודיע לשר האוצר משה כחלון שמסקנות הדו"ח להעלאת גיל הפרישה לנשים שיוגשו בקרוב למשרד האוצר אינן מקובלות עליו, וכי הוא קורא לשר שלא לאמץ אותן. יו"ר ההסתדרות אמר כי הדו"ח לא מייצר איזונים נכונים להגנה על ציבור עובדות מוחלשות וכי עמדה זו נמסרה גם על-ידי פרופ' רות בן ישראל, אשר ייצגה את ההסתדרות בוועדה. עוד הוסיף ניסנקורן כי לא ייתן יד להעלאת גיל הפרישה כל עוד לא השתכנע שציבור נשים גדול לא מושלך לעת זקנה ללא פתרון ראוי.
מלבד ההסתדרות, תיתכן התנגדות להמלצות הוועדה גם מכיוונו של שר הרווחה והעבודה, חיים כץ. זאת מאחר ומשרדו לא שותף בדיוני הוועדה על אף שהנושא נמצא בתחום הטיפול של המשרד.
הוועדה צפויה להגיש בקרוב את המלצותיה לפיהן יעלה גיל הפרישה לנשים ל-64 באופן הדרגתי עד שנת 2028. בהמשך יעלה גיל הפרישה בשני שלבים נוספים, עד גיל 65 ולאחר מכן במנגנון הצמדה לתוחלת החיים. במקביל יותקנו מנגנוני סיוע להשמת נשים מבוגרות בעבודה. נציגת ההסתדרות בוועדה, פרופ' רות בן ישראל התנגדה, כאמור למסקנות אלו בטענה כי אינן כוללות התמודדות הולמת עם הפגיעה הצפויה בנשים עקב ההחלטה.
את הוועדה מינה בחודש מרץ האחרון שר האוצר משה כחלון. היא הייתה אמורה להגיש את מסקנותיה לשר האוצר עד חודש יוני על מנת לאפשר לשר להגיש את המלצותיו לכנסת ולאפשר את תיקון החוק עד לסוף השנה. זאת בהתאם להוראות חוק גיל הפרישה.
עם העלייה בתוחלת החיים הלך וקטן היחס שבין שנות העבודה לבין שנות הפרישה. עקב כך נוצרו שתי בעיות מרכזיות: הראשונה, בתחומו של המוסד לביטוח לאומי, שנאלץ לשלם קצבאות זקנה לאוכלוסיית הקשישים ששיעורה בקרב האוכלוסייה הכללית גדל. זאת על בסיס הכנסות הנסמכות על תשלומי הביטוח הלאומי של האוכלוסייה העובדת שגדלה בקצב נמוך בהרבה; הבעיה השנייה נמצאת בתחומן של קרנות הפנסיה שגוזרות את הקצבה הפנסיונית החודשית מתקופת תשלום הקצבה המוערכת על בסיס גיל הפרישה ותוחלת החיים. העובדה שתוחלת החיים בקרב נשים גבוהה משל גברים ושגיל הפרישה שלהן נמוך יותר מייצרת מצב בו קצבת הפנסיה המחושבת לנשים נמוכה משמעותית מזו של הגברים.
מסקנות הועדה
הועדה, בה היו שותפים נציגי משרד האוצר, הביטוח הלאומי, המועצה הלאומית לכלכלה ונציגי ציבור החליטה לרכך מעט את החלטות של ועדת ניסן מ-2011, שהמלצותיה לא קיבלו את אישור הכנסת, ולקבוע כי גיל הפרישה יעלה בקצב אטי יותר של שלושה חודשים בשנה, כך שיגיע לגיל 64 תוך שמונה שנים.
לגבי המלצה להעלאת גיל הפרישה אל מעבר ל-64 הדעות בוועדה היו חלוקות. דעת הרוב גרסה כי יש להעלות את גיל הפרישה עד ל-65 ומשם להמשיך בהעלאתו בצמוד לעלייה בתוחלת החיים ביחס של 66% – כך שכל עלייה של שנה בתוחלת החיים תעלה את גיל הפרישה בשמונה חודשים. דעת המיעוט סברה כי העלאת גיל הפרישה לא יכולה להיות מוסדרת במנגנון אוטומטי ודורשת דיון ציבורי וקבלת החלטות ועל כן המשך העלאת גיל הפרישה מעבר ל-64 צריכה להיבחן מחדש בעוד שמונה שנים.
ביחס לכלים המשלימים שנועדו לסייע לנשים שייפגעו מההחלטה מיקדה הוועדה את המלצותיה בנשים העובדות בשכר נמוך ובנשים שלא עובדות ומתקיימות מקצבאות הביטוח הלאומי. הועדה המליצה על הקצאת 425 מליון ש"ח לתקופה של עשר שנים שייועדו לתכניות הכשרה מקצועית ויזמות בקרב נשים מבוגרות.
בנוסף המליצה הוועדה להגדיל את הזכאות למס הכנסה שלילי לנשים בגילאי 63-62 כך שהזכאות תחל מהכנסה מעבודה של 1,250 ש"ח בחודש במקום 2,060 ש"ח כיום. כמו כן, סכום המענק למקבלות שכר נמוך יגדל בסכום של 430-100 ש"ח בחודש בהתאם להכנסה מעבודה.
כמו כן, הוועדה המליצה על הארכת תקופת הזכאות לדמי אבטלה להן זכאיות נשים בגילאי 60+ ל-250 במקום 175 ימים הנהוגים היום.
עוד כללו ההמלצות צעדים לתמיכה בנשים שייפגעו מהעלאת גיל הפרישה, כדוגמת קמפיין ציבורי לעידוד העסקת בני 60+.
פרופ' רות בן ישראל שהייתה נציגת ההסתדרות בדיונים התנגדה, כאמור, להמלצות וטענה כי הן לא כוללות ארגז כלים הנותן מענה להשלכות החמורות של העלאת גיל הפרישה על נשים רבות. בנספח דעת המיעוט שחיברה, כתבה בן ישראל הכלים עליהם המליצה הוועדה "אינם נותנים מענה להיעדר אפשרויות תעסוקה הולמות לאוכלוסייה הנפגעת, אינם נותנים מענה הולם לנשים בפריפריה הגאוגרפית, אינם מבטיחים הקצאת משאבים מספקת להכשרה מקצועית, ובכל מקרה, המשאבים המוקצים הם לזמן מוגבל, בעוד שהפגיעה המוצעת היא פרמננטית".
לסוגיית שיעורן הגבוה של נשים במקצועות שוחקים (משק בית, הוראה וסיעוד) נתנה הוועדה מענה חלקי בלבד באמצעות תיקונים בקרן מעגלים – הקרן למקצועות שוחקים שהוקמה ב 2011.
במסמך ההמלצות, לא נתנה הוועדה את דעתה למחסור במסגרות מסובסדות לגיל הרך. שכן נשים רבות לאחר גיל הפרישה לוקחות חלק בגידול הנכדים ותומכות ביציאתם לעבודה של הורים צעירים ובעיקר נשים צעירות.
