ועדת הבריאות תדון מחר (חמישי) בהכנסת מחיר הלחם המלא לפיקוח. בשבוע שעבר דנה בנושא ועדת המחירים, המשותפת למשרדי האוצר והכלכלה, שמוסמכת להחליט על פיקוח למוצרים ולשירותים. כיום, רק מוצרי לחם מקמח לבן נמצאים בפיקוח.
הדרישה להוזיל את מחירי הלחם המלא עלתה לאחר שהממשלה החליטה להטיל מס על משקאות ממותקים, במטרה להפחית את הסיכון לחלות בסוכרת. בדיונים על הטלת המס בוועדת הכספים דרשו חברי כנסת וכן ארגוני בריאות וארגונים חברתיים שלצד ייקור המוצר הלא בריא (שתייה מתוקה) תפעל הממשלה להנגשת מוצרי מזון בריא, ביניהם לחם מלא. ועדת המחירים התכנסה לראשונה בשבוע שעבר ושמעה עמדות של גופים וחוקרים שונים. עם זאת, הוועדה אינה כוללת נציג ממשרד הבריאות.
על פי נתונים שהובאו בפני ועדת המחירים ויידונו גם מחר, אין הבדל מהותי במחירי הקמח הלבן והמלא, אבל במחירי הלחם, לחם מקמח מלא עולה פי שלושה מלחם לבן שנמצא בפיקוח. על פי חישוב שערך פרופ' אהרון טרואן מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית, בחישוב אחוז הקמח בלחם עולה שאין כמעט הבדל בין עלות קמח לבן לקמח מלא.
לדוגמה, בלחם אחיד פרוס אנג'ל, 9% ממחיר הלחם הוא רכיב הקמח. מחיר הלחם הזה נמצא בפיקוח והוא עולה 6.60 שקלים. כלומר עלות הקמח מתוך מחיר הלחם היא 0.594 שקלים. לעומת זאת, בלחם שבעה דגנים אנג'ל, 3% ממחיר הלחם הוא רכיב הקמח (קמח מלא). מחיר הלחם אינו בפיקוח ועולה 13.90 שקלים. עלות רכיב הקמח בלחם זה היא 0.417 שקלים, כלומר עלות הקמח המלא פחותה מעלות הקמח הלבן.
מלבד ההיבט הכספי, יש לקמח מלא יתרונות בריאותיים על פני הקמח הלבן. "ועדת המחירים טוענת שאין הבדלים מהותיים בין מחירי הקמח הלבן לקמח המלא", אומר טרואן ל'דבר'. "מחשבים באופן גס שחצי ממשקל הלחם הוא קמח, ואם זה החישוב, זה מאוד פשוט לעשות את החשבון כמה גרושים הקמח עולה לעומת המחיר שמשלמים על לחם.
"זה מה שעשיתי, נכנסתי לראות מה המחירים. יש פער משמעותי בין מחיר הלחם לבין עלות הקמח. לכן עלות הקמח היא לא זאת שצריכה להשפיע על המחירים. זה נוגע לשאלת החלופות של ועדת המחירים. אחד הדברים שמשפיעים על מחיר של מוצר זה החלופות שלו.
"המחיר ל-100 גרם בפיקוח נמוך מאוד ביחס לשאר המוצרים, ומוצרים של קמח מלא הם לאו דווקא יקרים ממוצרים אחרים שאנשים קונים באופן שגרתי. ההבדלים יחסית מינוריים. אפשר להסיק מזה שאם רוצים לפקח, ניתן לפקח על הקמח המלא בלי לעשות מהפכה גדולה מבחינת העלויות.
"כשמתחילים לראות את ההתפלגות של צריכת לחם, החמישון התחתון צורך הרבה יותר פיתות ולחמים מפוקחים, והאחרים יכולים להרשות לעצמם לקנות את הקמח המלא, וזה יוצר פערים חברתיים. אם כבר יש פיקוח, צריך שזה יהיה מוצר שיקדם בריאות ולא חוסר בריאות". מבחינת הפיקוח, אומר טרואן, "יש דרכים אחרות להוריד מחירים. לא רוצים פיקוח, שיסבסדו. ועדת המחירים טוענת שפיקוח לא מנגיש מוצרים. אני חושב שאם קמח מלא היה באותו מחיר כמו לחם מקמח לבן היינו מגלים שקונים גם אותו.
"בדיון על בריאות אפשר להגדיר סל בריא ונגיש. רק המדינה יכולה לנתב את הדברים מבחינה מקרו-כלכלית, ולכן צריך לחשוב איך זה מקדם לא רק את השורה התחתונה של יוקר המחיה, אלא גם את הרווחה שלנו כחברה.
"ברגע שמורידים את הסובין והנבט מהקמח, נשארות רק קלוריות ריקות. מה שאנחנו אוכלים בקמח לבן זה פחמימות ריקות, זה מרכיב מתוק וחסר ערכים תזונתיים שממלא אותנו. הוא מעוות את התזונה הבריאה שהיינו מקבלים אם היינו מקבלים את כל מרכיבי הקמח. ככל שהאוכלוסיות עניות יותר, הן נשענות יותר על פחמימות ריקות.
"יצרנו העדפה לדברים כמו שיצרנו העדפה לסוכר. צריכים לנקוט צעדים חדשים. חופש הבחירה לא באמת מתקיים כל עוד מציבים מולי אספקת מזונות לא בריאים. תפקידם של הרגולטורים משפיע בצורה מכריעה על ההתנהגות שלנו הרבה יותר מאשר אם אני מעדיף קמח לבן או מלא".
טרואן מציג כדוגמה את הוויכוח שהתנהל השבוע בכנסת בדיון על מיסוי משקאות ממותקים. "זה כמו שאמרו בדיון שאי אפשר לקחת את הדיאט כי אנשים רגילים למתוק ובגלל זה לא יכולים לשתות מים. אין ספק שאפשר לשנות טעם ואין ספק שאם ינגישו את הלחם מקמח מלא אפשר לייצר אותו בריא וטרי. למשל, מוסדות גדולים כמו צה"ל רוכשים את הלחם המפוקח. אם הלחם המלא היה מפוקח, אולי גם אנשים היו מתרגלים.
"פיקוח על הלחם הוא לא רק משמעותי לאנשים שחיים בעוני, זה גם בחינוך מה אני מגיש בארוחה. אם המדינה בוחרת לא לפקח על קמח מלא ולא לקנות קמח מלא לחיילים זה אומר דרשני. יש פה החלטות שהן רחבות יותר ממהו הכלי היעיל ביותר להביא מחיר טוב לצרכן. ראוי היה שבריאות תהיה שיקול מכריע במדיניות שנוגעת למזון, כי מזון נועד לקיים אותנו בריאותית בראש ובראשונה".
עו"ד בקי קשת מרבנים למען זכויות אדם אמרה: "מדובר בהגיון בריא וחובה מוסרית כלפי מי שחי בעוני, ואומרים לו בציניות להקפיד על בריאותו בעוד ידו אינה משגת לרכוש מוצרים בריאים ומזינים. אבל זה גם צו מצפוני הדתי והלכה מזה דורי דורות. ההלכה דנה ב'העלאת שערים', ונקבע שהעלאת מחירים היא עבירה, ואילו בית הדין, ובמקרה שלנו המדינה, צריכה להפעיל פיקוח על המחירים. האם מגבילים את הרווח על כל עסקה? ממש לא. רק על 'חיי נפש', מצרכי היסוד, כמו שמן, יין וסולת. מובן מקל וחומר שהכלילו לחם.
"היות שאנחנו יודעים שהקמח הלבן אינו מספק תזונה דרושה ומהווה רק פחמימות ריקות שמותירות אותנו רעבים, אוכלים עוד ומשמינים, ברור ש'חיי הנפש' הם הלחם המלא (ולידו האורז המלא שבתקווה תגיע גם שעתו). הבטחת אוכל בריא, ובראשו לחם מלא, במחיר נוח לכל כיס, היא חובתנו".
