כשישראל ציינה בחודש שעבר את 'יום המורה', נשות ואנשי החינוך זכו לחייך, לנשום, ולשמוע מילים טובות והכרת תודה. אבל בנוסף לברכות, התקבל עוד מייל שגרתי ממשרד החינוך, המבקש להיערך לקראת מבחני המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית-ספרית), שבוחנים ידע וכוללים גם שאלונים לתלמידים על האווירה בבית הספר. כאילו מישהו במשרד חינוך חושב שאין מספיק עומס, ושרמת הלחץ של אנשי החינוך והתלמידים לא מספיק גבוהה.
החזרה ללמידה רציפה, לאחר תקופה של סגרים וריחוק חברתי כפוי, מצאה את התלמידות והתלמידים שלנו בתוך גל של מצוקות רגשיות, שיצרו אתגר חינוכי משמעותי. המצב דרש חזרה הדרגתית ומורכבת ללמידה, והסתגלות מחודשת לקשרים חברתיים.
אנשי החינוך כולם ניצבים בגבורה מול הגל הסוער הזה: מנסים לאחות את השברים, אמיצים, מסורים, כמעט במסירות נפש, ומנסים כל העת להכיל את המצב ולהתאים את עצמם, על ידי יצירת שגרת למידה לצד פעילות שתזמן שיח רגשי וחיבורים.
רבות נכתב ונאמר אודות ההשפעות הקשות שגורמים מבחני המיצ"ב, בין השאר בשל ההתייחסות הציבורית אליהם ככלי שיפוטי לאיכות בית הספר ואנשי החינוך העובדים בו. המבחנים הללו יוצרים לחץ בכל מעגלי מערכת החינוך: הלחץ מתחיל בקרב עובדי המערכת החינוכית שחשים חובה לייצר ולהראות הישגים, וממשיך ומחלחל אל התלמידים, שחשים שמעבר לבחנים ולמבחנים היומיומיים הם כעת נבדקים במדד נוסף. והתוצאה היא למידה רדודה, מלחיצה, לא אפקטיבית, כזו שתישכח במהרה.
כשמחברים את מבחני המיצ"ב לתקופה הסופר-מאתגרת בה אנו נמצאים, ניתן לומר בפשטות ובקול ברור: זה לא הזמן למבחן ולמדידה. כולנו עומדים כרגע למבחן הרבה יותר חשוב, מבחן חינוכי-חברתי, מבחן הנוגע לחוסן הנפשי והחברתי שלנו, תוך כדי גלי הקורונה הבאים והולכים ומותירים בנו את חותמם. כדי לעמוד במבחן החשוב באמת, אנו צריכים שאנשי החינוך שלנו יהיו פנויים לקיים שיח רגשי, וגם ללמד באופן מעמיק, ללא הלחץ להראות הישגים מהירים. אנו זקוקים לאנשי חינוך שפנויים להכיל את הילדים, ובמקרים רבים אף לעשות עבודה חינוכית עם המשפחה כולה.
מהיכרות עמוקה אני יכול להעיד שבבתי הספר נמצאים מנהלות ומנהלים, מחנכות ומחנכים מעולים, שכל רצונם הוא לעשות את העבודה החינוכית. על המערכת להגדיר את גבולות הגזרה, ולתת לאנשי המקצוע בשטח לפעול בדרך הנכונה והמותאמת לקהילה בה הם פועלים. הם יעשו זאת באופן ערכי, מקצועי, חינוכי, מאתגר, עמוק וברמה גבוהה. זה הזמן לאפשר לאנשי החינוך למדוד פחות, ולחנך יותר.
ארז אמבר הוא מנהל אגף החינוך בעיר אריאל, עמית במכון מנדל למנהיגות חינוכית, לשעבר מנהל תיכון רעות ופנימיית בויאר בירושלים.
