בראשית, פרק לד'

הפרק מתחיל בסיפור קשה של חטיפת דינה בת יעקב ע"י שכם בן חמור (כן כן, חוץ מ 12 בנים זכרים היו ליעקב גם בנות).
שכם לוקח את דינה, ייתכן שאף אונס אותה, מתאהב בה ומבקש מיעקב לשאת אותה לאישה ולהקים ברית שלום בין שתי החמולות.
זה נשמע ממש לא מוסרי, בוודאי לא בסטנדרטים של מדינת ישראל.
אבל זה כלום לעומת מה שקורה בהמשך:

כה)וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל-זָכָר:
כו)וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ:
כז)בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל-הַחֲלָלִים וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם:
כח)אֶת-צֹאנָם וְאֶת-בְּקָרָם וְאֶת-חֲמֹרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר-בָּעִיר וְאֶת-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ:
כט)וְאֶת-כָּל-חֵילָם וְאֶת-כָּל-טַפָּם וְאֶת-נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת:

שמעון ולוי מחליטים, שהעונש על חטיפת ואולי אונס דינה אחותם, יהיה עונש קולקטיווי הכולל שחיטה של כל הזכרים בעיר שכם, ביזה של כל הרכוש (כולל הנשים והילדים) – ממש חיסול כללי ואכזרי ללא כל עכבות מוסריות.
הם כנראה לא שמעו על סבא רבא שלהם (אברהם) שהיה מוכן להתווכח עם אלוהים ולהציל עיר של חוטאים גדולים אם יהיו בה 10 צדיקים. מבחינתם – אין משפט ואין דין. יש טוסטסטרון וחוקי "כבוד" המשפחה, שהם בזויים בעיני גם היום.
———
ויעקב, מה עם יעקב?
הוא בכלל לא יודע מכלום ואחרי שנודע לו מה קרה, הוא מעלה טיעון אגואיסטי מול שמעון ולוי:

ל)וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִיבְּישֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי:

כלומר – אין לו בעיה ערכית עם המעשה הנורא של בניו. הבעיה שלו היא, שמא המעשה יגרום לכך שעמי הארץ ישנאו את החמולה שלו ויבואו איתה חשבון.
———-
יעקב, ממשיך בסדרה ארוכה של כשלונות מוסריים וחינוכיים, שאת המחיר שלהם ישלם עם ישראל והעם היהודי לאורך כל ההיסטוריה שלו, עד היום.
מטרידה אותי השאלה – איך זה יכול להיות? איך קורה שמתחוללת הידרדרות מוסרית כל כך קשה בין אברהם, ועד שמעון ולוי.
התשובה שלי היא שההידרדרות הזו באה ללמד את כולנו להיזהר כל הזמן בהתנהגותנו. אין לנו חיסון מפני התנהגות רצחנית ובלתי מוסרית, עד כדי רצח עם ממש.
כדי שלא נהייה כחלק מבני יעקב (שמעון ולוי), לא מספיק להיות יהודים. צריך להיות מוסריים וצריך לדעת שגם יהודים יכולים להיות בלתי מוסריים, שלא לומר רוצחים – וכל זה דווקא על הרקע ההסטורי שלנו המלא בנסיונות השמדה כלפינו.
———-
הכל בא מהבית, מהחינוך, מהדוגמא האישית (ויעקב הוא לא דוגמא)!!!