בשעת כתיבת שורות אלו טרם נודע מי הוא הזוג המנצח בתחרות 'המרוץ למיליון'. אך לא נצטרך להמתין עוד זמן רב עד לקבלת תשובה לשאלה זו, והיא ודאי תגיע לאחר אינספור מקבצי פרסומות. אולם אתמול (שני) נפתח מירוץ אחר – לא המירוץ למיליון אלא המירוץ למיליארדים – הר כסף שמחכה להיוולד במסגרת תכנית 'חיסכון לכל ילד'.

מי שהזניקו את המרוץ אתמול הם פקידי אגף החשבת הכללית באוצר, אשר הוציאו מעין מכרז אשר מזמין בנקים וגופים פיננסיים מוסדיים להציע את עצמם כגופים שבהם יוכלו להתנהל החסכונות שיווצרו עבור כל הילדים והילדות בישראל עד גיל 18, ובמקרים מסויימים עד גיל 21. ומדובר במירוץ שבהחלט כדאי לבנקים ולמוסדיים להשתתף בו: הגופים שיעמדו בתנאי הסף שקבע אגף החשכ"לית יתחרו על חסכון שעשוי להצטבר תוך עשור למעל ל-30 מיליארד שקלים, ודמי ניהול בגובה מצטבר שעשויים להגיע ללמעלה מ-45 מיליון שקלים בשנה.

וגם במרוץ למיליארדים התשובה מי הם הזוכים תגיע עד מהרה. ניכר כי משרד האוצר מבקש להניע את הדברים בזריזות על מנת לעמוד בדרישות החוק, אשר קובע כי על אפיק החיסכון הנקרא 'חיסכון לכל ילד' להיפתח עד ל-1 בינואר 2017. המכרז (או ההזמנה להציע הצעות – אם לדייק) יצא, כאמור, אתמול. עד ליום רביעי הבא (6 לאוקטובר) יסתיים השלב של שאלות ובירורים מצד הבנקים והמוסדות הפיננסיים המעוניינים, ועד ל-26 באוקטובר, פחות מחודש (רצוף חגים, יש לומר) על הבנקים והמוסדיים להגיש את הצעותיהם.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

קצת היסטוריה

תכנית 'חיסכון לכל ילד' החלה להתגלגל במתכונתה הנוכחית כבר בסמוך להקמת הממשלה הנוכחית באמצע 2015. במסגרת המשא ומתן הקואליציוני דרשו הסיעות החרדיות – יהדות התורה וש"ס – את ביטולן של גזירות שר האוצר לפיד (יש עתיד), לרבות בתחום קצבאות הילדים. דרשו וקיבלו – ההסכמים הקואליציוניים בין הסיעות החרדיות והליכוד, ובזמנו דווח שהסעיפים הכלכליים של הסכמים אלו הובאו גם לידיעת שר האוצר המיועד בזמנו משה כחלון (כולנו), כוללים סעיף מפורש אשר מחייב את הקואליציה שתוקם לבטל את התיקון שלפיד הכניס לחוק הביטוח הלאומי והוביל לקיצוץ מסוים בקצבה המשולמת למשפחות מרובות ילדים.

עבור כל משפחה מרובת ילדים הייתה משמעות הקיצוץ של לפיד בין עשרות למאות שקלים בחודש, וכאמור הסיעות החרדיות דרשו את החזרת המצב לקדמותו, לקצבה ששולמה לפני עידן לפיד כשר אוצר בשנים 2014-2013. ההסכם הקואליציוני אף הלך צעד אחד נוסף והבטיח פיצוי למשפחות מרובות הילדים על התקופה שבה שולמה להם קצבה מופחתת. הסיעות החרדיות רשמו לעצמן הישג והיו שגיחכו על ראש הממשלה נתניהו כיצד הוא "נכנע" ו"עוקף משמאל" את שר האוצר נתניהו, שנודע בזמנו כשר אוצר (בשנים 2005-2003) בקיצוץ החד והעמוק שביצע בקצבאות הילדים, בשם האידאולוגיה הניאו-ליברלית של השוק החופשי, וצמצום משקלה של הממשלה במשק.

אך נראה שמי ששמח לאידו של נתניהו בחר להתעלם מכך שהאידאולוגיה הניאו-ליברלית השתרשה עמוק בכל שדרות הממשל הישראלי, מה שמאפשר לנתניהו לנווט פוליטית את ספינת הקואליציה השטה באגם הסגור והמסוגר של שיטה כלכלית קבועה מראש. עם התקרב מועד אישור התקציב לשנים 2016-2015 עלתה שוועת אגף התקציבים על כי אין מספיק כסף בקופת המדינה כדי לעמוד בכל ההתחייבויות הקואליציוניות, לרבות תשלום הקצבאות המוגדלות, ואם כך הדבר הרי שמקל וחומר שאין די בקופה על מנת לפצות רטרואקטיבית את המשפחות מרובות הילדים על שנלקח מהם בתקופת לפיד.

ספינת הקואליציה חישבה להישבר אך לא אלמן ישראל – הלכו אנשי אגף התקציבים באוצר ושלפו תכנית שהייתה מונחת במגירה מאובקת בשולחן משרדי במשרד הרווחה (במובן המטאפורי, כמובן). מי שהניחה שם לפני שנים היה, יש לציין למען ההיסטוריה, ולטוב או לרע, שר הרווחה בממשלת אולמרט ומי שמשמש כיום כיו"ר האופיזיציה, ח"כ יצחק בוז'י הרצוג. התכנית, 'חיסכון לכל ילד' שמה, דיברה על יצירת חיסכון ממלכתי שיוענק לכל ילד ישראלי עם הגיעו לגיל 18.

משרד האוצר שיכנע את כל הגורמים הקשורים בעניין שיש להעדיף את החיסכון על פני הקצבאות, אף שעל פי חישובים מסויימים עלות התכנית עלולה להיות גדולה יותר. הסיעות הסכימו ובמסגרת חוק ההסדרים שהובא לכנסת בשלהי 2015, יחד עם התקציב לשארית שנת 2015 ולשנת 2016, הוכנס סעיף לחוק הביטוח הלאומי בדבר הקמת תכנית חיסכון ארוך טווח לכל ילדי ישראל, מגיל לידה ועד גיל 18. סעיפי לפיד (שכוללים גם את ביטול הסנקציה של אי תשלום קצבת ילדים למי שבוחר שלא לחסן את ילדיו בחיסונים שמשרד הבריאות מחייב, דרך אגב, אם מישהו תהה על הסיבה להתפרצות החצבת עליה דווח לפני מספר שבועות) נותרו גם הם בספר החוקים ולא בוטלו.

המניע של האוצר להעדיף את החיסכון על פני הקצבה הוא אידאולוגי, לא כלכלי. גם כאן מה שמשחק תפקיד הוא הטיעון השחוק בדבר הקטנת חלקה של הממשלה במשק והקטנת התלות בקצבאות לעומת עבודה. אך, למעשה, כל ראשי הכלכלה העולמית והמקומית מכוונים כל העת להקטנת מרכיב החיסכון והפניית הכסף שקיים לטובת צריכה בהווה על מנת להניע את הכלכלה. זוהי בדיוק המטרה של הריבית האפסית בישראל ובעולם, אשר במקומות מסוימים אף ננקטת כריבית שלילית – זהו למעשה קנס שהממשלה נותנת לבעלי חסכונות על מנת להאיץ את הצריכה בהווה ובדרך זו האצת הכלכלה.

הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס ייחס לכל סכום שהממשלה מעבירה לאזרחים את 'המכפיל הקיינסיאני"; כלומר כל שקל מהווה למעשה השקעה של הרבה למעלה מערכו, כיוון שהצרכן נותנו למוכר אשר הופך בתורו לצרכן, ומוסרו למוכר אחר, שהופך לצרכן וכן הלאה. קיינס מיעט מערכו של הסכום המושקע על ידי הממשלה את מרכיב החיסכון, וטען שהחיסכון הוא שמאט את הצמיחה. אך באוצר מעדיפים על פני קיינס את החנק התקציבי שנהגה בידי אינטלקטואלים כמילטון פרידמן, בוצע על ידי מרגרט ת'אצ'ר, ושוכלל על ידי בנימין נתניהו.

הדגמה של "המכפיל הקיינסיאני", כיצד משפיעה הגדלת השכר על הצמיחה במשק. ציטוט: תמר בן-יוסף, גרפיקה: דבר ראשון

הדגמה של "המכפיל הקיינסיאני", כיצד משפיעה הגדלת השכר על הצמיחה במשק. ציטוט: תמר בן-יוסף, גרפיקה: דבר ראשון

עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שיש יתרונות בקביעת חובה על חיסכון לטובת ילדים בישראל. הילדים שיגיעו לגיל 18 (או, לבחירתם, לגיל 21) ויקבלו את המענק המיוחד הזה מהמדינה יזכו במענק שעשוי להיות משמעותי בנקודת ההתחלה של החיים הבוגרים.

איך זה יעבוד וכמה זה יעלה?

איך תעבוד תכנית חיסכון לכל ילד? המוסד לביטוח לאומי יעביר לחשבון נאמנות מיוחד שייפתח לכל ילד בישראל בבנק או במוסד פיננסי אחר, על פי בחירתו של ההורה. בכל חודש יפקיד המוסד לביטוח לאומי 50 ש"ח בחשבונו של כל ילד עד גיל 18 בישראל. הורים יוכלו לבחור אם להוסיף לסכום שמפקיד המוסד לביטוח לאומי סכום נוסף על חשבון קצבת הילדים המתקבלת מהמדינה.

היו שביקרו את אפשרות המצ'ינג של ההורה כצעד שמרחיב פערים בין עניים, שלא יוכלו לוותר על הסכום החודשי הנוסף, ובין עשירים שיוכלו לאפשר לילדים חיסכון גדול יותר עם הגיעם לגיל 18. אך יש להגיד ביושר שהתכנית הזו אינה מייצרת את הפער הזה הקיים ממילא, ולהיפך, נותנת 50 ש"ח לחודש לכל הילדים באופן אוניברסלי ולכן היא דווקא מאזנת את הפערים.

בהגיע כל ילד וילדה לגיל 18 יוכלו למשוך את הכספים שנצברו בעבורם בחשבון, בתוספת מענק של 500 ש"ח. אלו שיבחרו בכך יוכלו להמשיך ולחסוך עד לגיל 21, ובהגיעם לגיל זה לקבל מענק נוסף של 500 ש"ח נוספים. כמו כן הוכנסה לחוק האפשרות למשוך את הכספים מוקדם יותר לשימושו של הילד או הילדה, היה והם במצב המסכן את חייהם, גופם או נפשם.

אם הכל ילך כשורה מבחינה טכנית, הרי שכבר מתחילת ינואר 2017 יוכלו הורים להיכנס לאתר ייעודי שיוקם על ידי הביטוח הלאומי ולבחור משם את הגוף שבו הם מבקשים לנהל את חשבון החיסכון עבור ילדיהם. כמו כן יוקם אתר ייעודי שימשוך אליו את הנתונים המצטברים של ביצועי הבנקים וקופות הגמל שייבחרו במכרז שיצא לדרך אתמול, וכך תתאפשר להורים בחינה מתמדת של התשואות במסלולי ההשקעה השונים. ההורים יוכלו לבחור את הצורה שבהם הם מבקשים להשקיע את הכספים, החל מרמת סיכון נמוכה ועד רמת סיכון גבוהה, אשר כוללת בדרך כלל השקעות במניות וסחר פיננסי מעבר לים.

"מדובר בהיערכות טכנית מורכבת מאד", אמר אתמול יהלי רוטנברג, סגן בכיר לחשבת הכללית באוצר, בשיחה עם כתבים. "גם מבחינת המערך שהבנקים וקופות הגמל צריכים להקים כדי לעמוד בתנאים שמוצבים במכרז, וגם מבחינת המוסד לביטוח לאומי שצריך ליצור ממשק ממוחשב כדי להעביר את הכסף לאפיקים הנבחרים על ידי ההורים".

החשיבות מבחינתו של רוטנברג היא בעובדה שדמי הניהול ישולמו על ידי המדינה. "המדינה אומרת, דמי הניהול עלינו. ועכשיו הבנקים והקופות מתחרים לפי הביצועים, ההורים יוכלו להסתכל באתר שלנו ולהשוות, ולבחור את האפיק שמשיג את התשואה הטובה ביותר, כשמרכיב דמי הניהול הוא שקוף, כי הוא על חשבון המדינה".

על פי המכרז שיצא אתמול דמי הניהול שישולמו לבנקים ולמוסדות הפיננסיים יעמדו על סך של 0.15% מכלל הכספים שינוהלו בחסכונות אלו. בשיחה עם הכתבים סירב רוטנברג להתחייב על סכום, כמה תשלם המדינה למעשה כדמי ניהול – אך לקחת את החישובים שמציג אגף החשבת הכללית בתוך מסמכי המכרז, מדובר בסכום של עשרות מיליוני שקלים בשנה בתוך פרק זמן קצר. אבל זה לאו דווקא החלק שימשוך את הבנקים והמוסדות הפיננסיים לרצות לגשת למכרז של האוצר.

אז למה כדאי לרוץ במרוץ למיליארדים?

בישראל ישנם כ-2.7 מיליון ילדים. קצב הגידול השנתי במספר הילדים בין הגילאים 0 ל-18 הוא 1.8% (מספר הילדים שנולדים, שכיום הוא בערך 180 אלף בשנה, פחות מספר הילדים שחוצים את גיל 18, כיום כ-130 אלף בשנה)

תשלום של 50 ש"ח בחודש ל-2.7 מיליון ילדים יעלה כ-1.6 מיליארד שקלים בשנה. אם כ-60% מההורים יחליטו להוסיף סכום משלהם לחיסכון הרי שהחיסכון השנתי עשוי להצטבר לכ-3 מיליארד ש"ח בשנה. בתוספת הצמדה למדד (המחויבת בתקנות שקבע משרד האוצר) ובהנחה של תשואה סולידית בשנה, וכן עם הגידול במספר הילדים, צפויים להצטבר בחשבונות החסכון האלו תוך כעשר שנים כ-35 מיליארד שקלים. דמי הניהול במקרה כזה יעמדו על למעלה מ-50 מיליון שקלים בשנה.

הבנקים והמוסדות הפיננסיים ישאפו להשיג את השליטה על "הר הכסף" הזה. 35 מיליארד שקלים לניהול בתיקי השקעות הם בהחלט סכום נאה לשלוט בו ולהחליט עליו. גם דמי הניהול הם הכנסה מובטחת ולא מבוטלת למגזר הפיננסי. תוך עשור תשלם המדינה למעלה מ-250 מיליון שקלים כדמי ניהול.

וזו בדיוק השאלה – מדוע בעצם המדינה לא מנהלת את החיסכון הממלכתי לכל ילד, בצורה ממלכתית? כלומר, מדוע לא לנהל את החסכונות האלו בקופת המדינה, ולהשתמש בכספים הנצברים בחסכון ככספי השקעה? ואת דמי הניהול לשלם כשכר במגזר הציבורי, שם השכר שוויוני והוגן יותר מאשר במגזר הפיננסי? אילו המדינה הייתה שולטת בהר הכסף הזה, עשוי היה להיווצר מצב שלא רק שהחיסכון יממן את תחילת החיים הבוגרים של כל ילד וילדה, אלא גם יממן את הקמת בית הספר שבו הם ילמדו עד לאותה נקודה, כחלק מאפיק השקעה של המדינה בתשתיות.

לשאלת 'דבר ראשון' האם לא נכון היה להקים את קרן החיסכון כקרן ממלכתית בניהול המדינה השיב רוטבנרג: "זה לא משהו שהממשלה יודעת לעשות, אין לנו כאן יתרון תחרותי. אין לממשלה יכולת לתת שירותים בנקאיים, לנהל חסכונות והפקדות עבור האזרחים". תשובתו של רוטנברג מתעלמת מהעובדה שכל הפעולות שציין נעשות, בפועל, על ידי המוסד לביטוח לאומי, ובעלות נמוכה בהרבה מדמי הניהול שישולמו לבנקים בעשור הקרוב ניתן להקים מערכת של כ-50 אנשי מקצוע לניהול חשבונות חיסכון שכאלו.

בכל מקרה, וכאמור, המרוץ של הבנקים והמוסדיים למיליארדים של חסכונות ילדינו נפתח, ובתוך כחודש נדע מיהם הגופים שבהם ניתן יהיה לנהל את ה'חסכון לכל ילד'.