ישנו חוזה בין המדינה לאזרח; האזרח שומר על הסדר ומשלם מיסים כחוק, והמדינה מצידה, שומרת עליו, ודואגת לו במצבי אסון. כך היה בתחילת הקורונה כאשר ענף התיירות הושבת מ-100 ל-0 באופן מיידי.

בתחילת הקורונה, המדינה העבירה מענקים ואזרחי המדינה מצדם, סייעו לשמור על אורך חיים צנוע. אך, מיולי 2020, הפסיקה המדינה להעביר את מענקים, למרות שהשמיים טרם נפתחו.

***

מדינות שכנות באגן הים התיכון קלטו השנה 50-40% ממספר התיירים ביחס ל-2019. ישראל עמדה על 5% בלבד. המדינה שכיכבה בכלי התקשורת בעולם בזכות תכנית החיסונים המהירה, יכלה גם להוביל את ענף התיירות העולמי עם תכנית מסודרת וראויה, אך פספסה את ההזדמנות.

במקום להעמיד תכנית ראויה, מקבלי ההחלטות דרשו תנאים מחמירים מאוד לקליטת תיירים; דרישה לבדיקת דם, בנוסף לשתי בדיקות פ.סי.אר. זאת בשונה מהדרישות מישראלים, האם דם תייר שונה מדם ישראלי?

הלכה ולמעשה המדינה ממשיכה לחסל את ענף התיירות ואת המוניטין של ישראל כיעד תיירותי יציב. שערי נמל התעופה נסגרו באופן מידי בפני תיירים, בשעה שישראלים יצאו לטייל בעולם וחזרו.

***

חוקי הפיזיקה מראים שלכל פעולה יש תגובה. התגובה לסגירת שערי נמל התעופה הותירה את העסק שלי בהפסדים גדולים בעקבות ביטול פרויקטים חשובים וטיולי השנה החדשה שמהווים כ-15% מכלל ההכנסות השנתיות.

אני מצפה מהמדינה לתוכנית פיצויים מידית. העובדה שזה טרם קרה פוגעת בי אישית כאזרח שומר חוק, הרגשתי מרומה כשהחוזה ביני למדינה הופר תוך ביטול חופש העיסוק.
עובדי ענף התיירות דורשים בהירות לגבי העתיד; האם לשמור את העובדים בענף או להפסיק לחלוטין את השיווק של ישראל.

שר האוצר, במקום לצאת בהצהרות חסרות תוכן ומעליבות אנו דורשים תכנית פיצויים מתאימה לגודל השעה. ומצפים להעמיד את ענף התיירות שוב על הרגליים כמנוע צמיחה לאומי שמסייע למגזרים רבים במרכז ובפריפריה. אנו דורשים השוואת תנאים שיאפשרו את בואם של התיירים, בדיוק כפי שהישראלים שבים מחו"ל.

הכותב הוא בעל חברת טיולים Israel Unlimited @