מכבי חיפה סוגרת סיבוב ראשון כמעט מושלם בליגת העל לנשים בכדורסל עם שמונה ניצחונות והפסד בודד. פתיחת העונה הנפלאה ממקמת את הקבוצה מהכרמל במקום השני בליגה. שחקנית הקבוצה, נור כיוף, אומרת ל'דבר': "המטרה שלנו היא לקחת דאבל, גם גביע וגם אליפות. מאמינה שאנחנו נעשה את זה".

כיוף (20) גדלה במחלקת הנערות של מכבי חיפה ומשחקת עונה שביעית בקבוצה ושנייה ברציפות בליגת העל. בעיניה, סוד ההצלחה של הקבוצה הוא במרקם החברתי המיוחד של חדר ההלבשה. "רובנו משחקות כבר שנתיים ביחד. אנחנו הישראליות מכירות כבר הרבה שנים".

נור כיוף (במרכז) עם שחקניות מכבי חיפה בכדורסל. "הדבר היחיד שחשוב לנו הוא לנצח ביחד את המשחק" (צילום: באדיבות מנהלת ליגת העל לנשים בכדורסל)

"הזרות התחברו אלינו וזה היה כמו חלק של פאזל שהרכיבו אותו ביחד. בקטע החברתי, אנחנו אוהבות אחת את השנייה ובאמת אכפת לנו מהקבוצה. אף אחת לא חושבת על מספרים שלה, הדבר היחיד שחשוב לנו הוא לנצח ביחד את המשחק".

משפחה של כדורסל

כיוף היא השחקנית הדרוזית הראשונה והיחידה בליגת העל. היא גדלה בבית שכולו על טהרת הכדורסל. אביה, סמיח כיוף, שיחק בעברו במכבי חיפה וכיום מנהל בית ספר לכדורסל שהקים בעוספיא. "התחלתי לשחק כשהייתי בת 4. נולדתי לתוך זה, כל המשפחה עוסקת בכדורסל. אח שלי מאמן, אמא שלי מאמנת, אבא שלי מאמן, אני גם מאמנת. משם הכול התחיל. הבנתי שיש לי כישרון, אז התחלתי לפתח אותו".

היא חיה ונושמת מגיל 0 כדורסל, כבר מגיל צעיר ראתה משפחתה את הכישרון שלה והחליטו לטפח אותו ככל הניתן. בגיל 6 כיוף הבינה שהחלום שלה הוא להפוך לשחקנית בליגת העל, חלום כמעט בלתי אפשרי באותן שנים לנערה דרוזית. "אני זוכרת שפעם אחת ההורים שלי לקחו אותי למשחק בליגת העל לנשים. הייתי ממש קטנה. שם הבנתי שאני שואפת להגיע לליגת העל".

"אני עושה את מה שאני אוהבת ולכמה אנשים זה מפריע"

הדרך להגשמת החלום דרשה להתגבר על מכשולים רבים בחברה הדרוזית, שלא תמיד מקבלת או תומכת בנשים שרוצות לעסוק בספורט. "זה מתחיל מהדברים הכי קטנים שיש. בכיתה ז' עברתי לשחק בעמק יזרעאל, זה גרם להרבה אנשים לדבר. זאת דת מאוד סגורה, מאוד שמרנים, ופתאום ללכת לשחק עם בנות שהן לא מהדת שלי ומהכפר שלי, זה משהו שהיה קשה להרבה אנשים לקבל".

נור כיוף במדי מכבי חיפה בכדורסל. "בלי המשפחה שלי לא הייתי משחקת כדורסל" (צילום: באדיבות מנהלת ליגת העל לנשים בכדורסל)

למזלה, המשפחה שלה תמכה בה לאורך כל הדרך לשבירת המוסכמות, והפיכתה לפני שלוש עונות לשחקנית הדרוזית הראשונה בליגת העל במדי א.ס. רמת השרון. "יש לי משפחה מאוד תומכת, בלי המשפחה שלי לא הייתי משחקת כדורסל", היא אומרת.

"המשפחה הגנה עלי בכל דרך אפשרית, וגם היום אני מקבלת הרבה ביקורות, אבל בגיל הזה אני יודעת איך להתמודד. אני מקבלת די הרבה ביקורת על הלבוש, אבל אני תמיד משחקת עם חולצה מתחת לגופייה. אני עושה את מה שאני אוהבת ולכמה אנשים זה מפריע".

נור כיוף (מימין) במדי מכבי חיפה בכדורסל (צילום: באדיבות מנהלת ליגת העל לנשים בכדורסל)

איך זה להיות השחקנית הדרוזית הראשונה בליגה?
"קודם כל זה כבוד גדול. מאכזב אותי שאני השחקנית הראשונה ולא היו לפניי. אני מקווה שיהיו עוד כמה בדרך. יש הרבה בנות שיש להן כישרון ענק, אבל מכל הסיבות שאמרתי, הן לא יכולות לפרוץ. כי ידברו עליהן, כי יגידו דברים רעים עליהן, שהם לא נכונים. זה יכול להרוס ספורטאיות".

"בתור מאמנת אני צריכה להיות הרבה יותר רצינית מאשר בתור שחקנית"

במקביל לקריירת המשחק, כיוף מאמנת בבית הספר לכדורסל בעוספיא קבוצה של ילדות בכיתת ג'-ד' וקבוצה בליגת הילדות בכיתות ז' עד ט'. לדבריה, המטרה שלה כמאמנת היא קודם כל לעזור לשחקניות להיות הכי טובות, וגם לתת להן קצת מהידע שצברה כשחקנית בליגת העל. "בתור מאמנת אני צריכה להיות הרבה יותר רצינית מאשר בתור שחקנית, כי כשחקנית אני מאוד אוהבת להיות באנרגיות ולצחוק".

כבר בגיל 14 החלה כיוף לקבל הזמנות לנבחרות הצעירות של ישראל, אבל רק השנה בפעם הראשונה בחייה היא שרדה את הניפויים והצליחה להיות חלק מהסגל הסופי של נבחרת העתודה. "אני לא אשכח את היום הזה", היא אומרת בהתרגשות.

נור כיוף, עם נבחרת העתודה לנשים בכדורסל. "עבדתי קשה בשביל להגיע לנבחרת, לפעמים זה שבר אותי" (צילום: איגוד הכדורסל בישראל)

"הרגשתי שאני באמת שחקנית וזה נתן לי את הדרייב לשאוף קדימה. כל השנים האלו הייתי מגיע לקראת הסוף ואז מנפים אותי מ-12 האחרונות. לפעמים זה שבר אותי, אבל כשהגעתי לנבחרת העתודה נלחמתי על זה עד הסוף ונבחרתי לסגל הסופי. הרגשתי שהוכחתי לעצמי משהו, שכל השנים האלו עבדתי קשה וזה לא היה לשווא".

מה המטרה להמשך?
"קודם כל להשתפר, להיות הכי טובה שאני יכולה, וזה כמובן לעשות הכול כדי שהקבוצה תנצח. להיות הכי טובה שאני יכולה להיות על המגרש, רק כדי שהקבוצה תנצח. השנה התחזקתי מבחינה גופנית. אני משחקת קצת יותר רגוע ובשליטה. כמובן תמיד לשפר את הקליעה. כרגע אני פה, אבל בהמשך אני גם רוצה לשחק באירופה".