הודעה על צמידים למחוסנים בקניונים ונסיגה ממנה, החמרת הגבלות בלי פיצויים לעסקים, ושר אוצר שאומר שהאומיקרון שמערכת הבריאות מזהירה ממנו הוא 'כמו שפעת' – אלו רק חלק מהמסרים הסותרים של הממשלה לציבור סביב הזן החדש של הקורונה. ד"ר ברוריה עדיני, מומחית לניהול מצבי חירום, מזהירה שמסרים סותרים כאלו מצד ההנהגה, וחוסר קשב לציבור ולדאגותיו, יפגעו קשות באמון הציבור וביכולת להתמודד עם הגל החמישי.

"הסתירות של הממשלה מובילות לחוסר שיתוף פעולה"

עדיני, ראש החוג לניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת תל אביב מצביעה על שורה של אמירות סותרות שעלולות להחליש את האמון הציבורי. "כשמדברים על הגבלות, למרות שאמרו שלא יהיה סגר ולא יהיו הגבלות, כשמשתמשים בלשון האיום ש'אם לא תתנהגו כמו שצריך נגיע להגבלות', וכשאין תיאום בין משרד הבריאות שממליץ על הגבלת התקהלויות לבין משרד האוצר שאומר שלא יהיו פיצויים, זה מחליש את האמון ואת החוסן החברתי. הסתירות האלה מובילות להתנהגות שלא משתפת פעולה – פחות ילכו להתחסן, ותהיה פחות היענות להגבלות שיהיו. יש קשר ברור, אלו לא שני דברים שונים."

לדברי עדיני, יש הבדל בין ויכוחים על נתונים או דרכי פעולה שונות, שהם חלק מניהול של כל משבר, לעומת ממשלה שמצהירה על מדיניות וחלק מהשרים מתבטאים נגדה. "חילוקי דעות לגבי הנתונים זה בסדר. אבל כאשר משרד הבריאות בא ואומר שצריך הגבלות, ומשרד האוצר אומר שלא יהיו הגבלות כי אין פיצוי, אלו לא חילוקי דעות אלה קביעת מדיניות בצורה לא ברורה, שזה קו ישיר לירידה באמינות.

"אם אומרים שקצב ההכפלה של האומיקרון קצר מאוד וחוששים מעומסים על בתי החולים, ואז שואלים מה עושים, אלו חילוקי דעות לגיטימיים. אבל המדיניות לא יכולה להיות במחלוקת אחרי שהיא כבר נקבעה. כאשר משרד הבריאות ממליץ על הגבלות, ואומרים 'לא' כי אין תקציב, אלו לא חילוקי דעות שמגבירים אמון, אלא מסר כפול במדיניות."

"החוסן החברתי מורכב מאמון הציבור במקבלי ההחלטות ומסולידריות"

עדיני מדגישה שהצגת תרחישי אימה ודיונים על הגבלות וסנקציות עלולים להחמיץ את העיקר במדיניות הציבורית שנדרשת מול גל התחלואה, שבליבה צריך לעמוד חיזוק החוסן החברתי. "מה שמשפיע בצורה מירבית על שיתוף פעולה, על התחסנות, או כל התנהגות אחרת שהממשלה רוצה לעודד, הוא החוסן החברתי. הוא מורכב מאמון הציבור במי שנותנים את ההנחיות, מהסולידריות בתוך החברה, ומתחושת הציבור לגבי כמה החברה מסייעת להם, ופועלת כדי להבטיח את מה שחשוב לכל אחד מהאנשים."

ראש הממשלה, נפתלי בנט, בתדרוך על זן האומיקרון. "כאשר הממשלה משדרת הפחדה, הציבור מפחד, ולא נענה להמלצות או להנחיות. זה לא בונה אמון" (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

לפי עדיני, המיקוד בהפחדה ממה שעלול להתרחש עלול לפורר את הסולידריות. "כאשר הממשלה משדרת הפחדה, הציבור מפחד, ולא נענה להמלצות או להנחיות. זה לא בונה אמון, לא מקרב את האוכלוסייה, ולא נותן תחושה ש'יש מישהו שדואג לבריאותי ולבריאות משפחתי'. כל עוד נשדר את המסר שמקבלי ההחלטות הם מנוגדים לציבור, לא נקבל את התוצאות הרצויות."

במצב הנוכחי, עדיני חוששת שהגבלות על אנשים שלא יתחסנו יפגעו בחוסן החברתי. "ההפרדה בין מחוסנים לבין לא מחוסנים גורמת לפיצול חברתי. מצד אחד הנתונים מראים שגם אלה וגם אלה נדבקים ומדביקים מהאומיקרון, ומצד שני המחוסנים מוגנים מתחלואה קשה. אם היינו רואים שמחוסנים לא מדביקים, אז היה יותר קל להגיד שההפרדה היא לטובת הכלל. אבל אם הנתונים מראים שגם אלה וגם אלה מדביקים, אז אנחנו מייצרים כעסים של קבוצה מול קבוצה, שאנחנו יודעים בבירור שזה פוגע בחוסן החברתי כי לכידות היא אלמנט חשוב בחוסן החברתי."

קשב לציבור: "החלטות בלי תמיכה בשטח לא יעבדו"

מרכיב נוסף והכרחי הוא קשב לעמדות הציבור והתייחסות אליהן בתהליך קבלת ההחלטות. הוויכוח סביב הקניונים ממחיש מבחינת עדיני את החשיבות של הדיאלוג עם הציבור. "במה שהתרחש בשבועיים האחרונים בנוגע לקניונים יש אלמנטים שרק מגבירים את חוסר האמון. אמרו שיפרידו בין מחוסנים ללא מחוסנים, ואז התהפכו תוך 24 שעות, כי שמעו את ההתנגדויות רק אחרי הודעת ההחלטה. בדרך, הגיעו למצב שבו בעלי הקניונים אמרו שלא ישתפו פעולה. צריך קודם כל לשתף את השטח ואז לקבל החלטה, ולא לקבל החלטה ואז להוריד אותה לשטח, ולהיות מופתעים מהתגובות."

"אם רוצים להגביל את כולם כדי להגן על האוכלוסייה שבסיכון, זאת החלטה ערכית. זה לגיטימי שמקבלי ההחלטות יקבלו החלטה כזאת, אבל אם רוצים ללכת לשם צריך להבין מה העמדות החברתיות, ואני חושבת שכרגע יש נכונות נמוכה לקבלת החלטה כזאת. ואם יקבלו החלטות בלי תמיכה בשטח זה לא יעבוד, דוגמת הקניונים הוכיחה את זה."

התייחסות לדאגות הציבור: "המצב הכלכלי מדאיג את הציבור הרבה יותר מהנגיף"

לצד הדיבור בקול אחיד והקשב לעמדות הציבור, עדיני מצביעה על מרכיב הכרחי נוסף בחוסן החברתי והוא התייחסות של הממשלה לדאגות הממשיות של הציבור. כשעדיני ועמיתיה חקרו את הנושא, הם הופתעו מהתוצאות. "אולי חושבים שהנגיף מדאיג את הציבור, אבל במחקרים שלנו ראינו שיש דברים שהציבור הרבה יותר מודאג מהם. לפני שנה, חוסר היציבות הפוליטית היה הדבר המדאיג ביותר. עכשיו, כשיש ממשלה יציבה בחצי השנה האחרונה, המצב הכלכלי מאיים מאוד. צריך לדבר עם הציבור לגבי מה שמדאיג אותו.

שוק מחנה יהודה. "מה שמטריד את הציבור בכל השנתיים האלה זה פחות הנגיף, ויותר רמת היציבות הכלכלית והפוליטית" (צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90)

"אנחנו עושים מחקר אורך ממרץ 2020 עם אותה קבוצת אנשים, שבו אנחנו שואלים אותם באופן קבוע על החוסן החברתי והאישי שלהם, על רמות החרדה ורמות האמון שלהם. ראינו שמה שמטריד את הציבור בכל השנתיים האלה זה פחות הנגיף, ויותר רמת היציבות הכלכלית והפוליטית.

"ממצא נוסף של המחקר הוא שאצל צעירים בני 31 עד 40 החוסן היה הכי נמוך ורמות החרדה ודיכאון היו הכי גבוהות. אנחנו חשבנו שהחוסן של בני ה-60 ומעלה ייפגע הכי הרבה מהקורונה, כי הם הכי בסיכון לתחלואה קשה. אבל למעשה, הצעירים יותר מושפעים כלכלית, כי הם עדיין בונים קריירה לעומת מבוגרים שאולי יש להם פנסיה. בגלל שהם גם הורים לילדים, הם הושפעו מחוסר היציבות במערכת החינוך. חייבים לדבר אליהם."

שקיפות: "אסור להניח שהציבור לא יבין, צריך לשתף את כל הנתונים"

מרכיב הכרחי נוסף שנדרש להתמודדות עם מצבי משבר לפי עדיני הוא שקיפות לגבי מה שידוע ומה שלא ידוע בכל זמן נתון. "הציבור צריך להיות שותף אמיתי, ובשביל זה צריך שקיפות אמיתית. צריך לחשוף בכל שלב בקבלת ההחלטות את כל הנתונים. אסור להניח שהציבור לא יבין את הכול. הגישות האלה רק מזינות את הקונספירציות. למשל ביחס לחיסונים, הן גורמות לחששות שאולי החיסון לא טוב, למה ילדים צריכים את החיסון וכולי. ברגע שיהפכו את הציבור לשותף, ויתייחסו אליו כשותף במובן של שיתוף בנתונים ובדילמות, וישמעו דעות מגוונות עוד לפני שלב קבלת ההחלטה, אמון הציבור ייבנה. 

היא מדגישה את ההבדל בין הסברה לבין שיתוף הציבור. "הסברה זה רק חלק מהסיפור. היא לא זאת שגורמת לציבור שהוא שותף. שותפות עם הציבור זה למשל להוסיף נתונים על תופעות לוואי של החיסון לדשבורד היומי. כשתהיה שקיפות של מידע יהיה קשה לדבר על קונספירציות, כי יהיה מקור אמין שמונגש לציבור. כשאומרים רק 'בדקנו את זה ואין תופעות לוואי', יבוא מישהו אחר ויגיד שיש תופעות לוואי, והציבור לא יודע למי להאמין. לעומת זאת, כשאומרים 'ה-CDC פרסם מחקר על תופעות לוואי ואפשר למצוא אותו כאן', זה מעורר אמון בצורה יותר משמעותית. 

"יש הרבה ערוצים ליצירת קשר של אמון עם הציבור, בין אם זה בוועדות הכנסת, בקווים פתוחים, בהזמנת שאלות מהציבור ונתינת תשובות מלאות. כל אלה דרכים לשתף את הציבור בקבלת ההחלטות."

לדברי עדיני, התפתחות של אמון ממצב של חוסר אמון היא תהליך שאורך זמן, אך הוא אפשרי ונדרש במיוחד במצב חירום מתמשך כמו הקורונה. "זה לא יקרה מרגע לרגע, אבל גם הקורונה היא לא מרגע לרגע, אנחנו איתה כבר שנתיים. אם נשקיע עכשיו באלמנטים של שיתוף הציבור, זה יוביל אותנו ליחסים יותר נכונים ויעילים בין קובעי המדיניות לבין הציבור הישראלי."