דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום רביעי כ"ד בשבט תשפ"ב 26.01.22
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מגזין דבר

"לרפא את האדמה ותוך כדי כך לרפא את עצמנו"

נועם ירון (מימין) וליאור סופר. הקימו את יער המאכל הטיפולי "יערה" במושב קדרון (צילום: יונתן בלום)

סיפורו של יער המאכל הטיפולי שהוקם במושב קדרון

מאיה רונן
יונתן בלום

הכניסה ל"יערה – מקום לצמוח" עוברת דרך חצר ביתם של נועם וליאור. מאחורי הבית מתגלה מרחב של יער המאכל החברתי שבמושב קדרון. את האפקט המרפא של המפגש עם הטבע אפשר לחוש בצעידה השלווה בשבילי היער, בין עצים צעירים לערוגות שמטפחים המשתתפים בתכניות המרחב הטיפולי ביערה.

את היער הקים נועם ירון, עובד סוציאלי בן 34, עם בן זוגו ליאור, גנן אנתרופוסופי ובשלן טבעוני. יחד עם שותפיהם לעמותה, כולם אנשי חקלאות, חינוך, טיפול ושיקום, הם מנהלים את יערה כבר ארבע שנים.

יער מאכל הוא יישום של גישה אקולוגית שמשלבת בין טבע וחקלאות בת-קיימא (פרמקלצ'ר). זהו יער מעשה ידי אדם שמחקה מערכות אקולוגיות טבעיות. הוא נועד לייצור מזון עבור האדם, באופן שמשמר ומעשיר את המערכת האקולוגית שבה הוא מתקיים. הנחת המוצא היא שהאדם הוא חלק מהמערכת ולא גורם חיצוני לה. ביערה לקחו את התפיסה הזו צעד קדימה. לא רק שהאדם אינו חיצוני לטבע, מנצל אותו או מהווה איום עליו, הוא גם יכול לשקם ולהשתקם עם הטבע.

9:00. חצי שעה התארגנות, קפה, תה, סיגריה. המתנסים בפעילות הבוקר מגיעים ממסגרות שיקומיות למתמודדי נפש. חלקם חיים בקהילה תומכת.

"את היערה הקמנו מתוך אמונה שחיבור בין אנשים לסביבה טבעית מביא איכות של ריפוי ושייכות. זה מאפשר לאדם חיזוק של הבסיס לצמיחה ולהתפתחות", אומר ירון. לרעיון של יער מאכל שיקומי הגיעו דרך יער המאכל הראשון בארץ הנמצא בסמוך.

נועם ירון. "קיבצנו קבוצת אנשים שרצו לשלב את מה שיש ביער המאכל לכיוון האנושי ולמרחב השיקומי" (צילום: יונתן בלום)

ירון עבר לגור בגדרה לפני שמונה שנים, בבית קטן עם חצר גדולה. שם נדבק לראשונה בחיידק הגינון. במקביל לעבודתו כעובד סוציאלי ניהל את המשתלה ביער המאכל קדרון הוותיק, והתאהב ברעיון. "קיבצנו קבוצת אנשים שרצו לשלב את מה שיש ביער המאכל לכיוון האנושי ולמרחב השיקומי", אומר ירון. בעל השטח של יערה, חקלאי בעברו, חיפש מי שיקים יער מאכל על השטח החקלאי שבבעלותו. מה שהתחיל לפני 4 שנים כשדה חרוש, הוא היום יער מלבלב בתחילת דרכו.

הרעיון של יערה מכיל שני היבטים, לכאורה מנוגדים: חקלאות וטבע. "לפי הגישה החקלאית אנחנו יכולים לגעת בהכול, לשנות הכול לטובת תוצרת, עבורנו", מסביר ירון. "גישת הטבע היא בדיוק להפך: צריך להשאיר את הטבע כמו שהוא, לא לגעת, לא להשתמש". בעולם הטיפולי יש חלוקה דומה.

בגינון הטיפולי, כמו בחקלאות, נעשה שימוש בצמחים ובפעילויות שקשורות לגינון לשיפור הרווחה הפיזית והנפשית של האדם. שיטות כמו טבעתרפיה ואקותרפיה, לעומת זאת, מדגישות את עצם השהייה בטבע, שיש בה משהו מרפא.

יערה היא, אם כן, גינון טיפולי בגרסת הבר. "יער מאכל הוא שילוב של חקלאות וטבע שמאפשר לנו לשלב את שתי הגישות יחד", הוא מסביר. "השילוב של השניים זה הדבר הכי מלהיב. ביחד אנחנו שוהים בטבע, נהנים ממנו, ותוך כדי יוצרים את הטבע מחדש". לא בכדי המוטו שטבעו אנשי יערה הוא "אדם משקם אדמה משקמת אדם". לדברי ירון, הרעיון בא מהאמונה בכוחם של בני האדם להיות פעילים ולעצב את המציאות סביבם. "יש לנו את האפשרות לרפא את האדמה ותוך כדי כך לרפא את עצמנו".

משתלה חברתית ביער מאכל שיקומי "יערה", במושב קדרון (צילום: יונתן בלום)

9:30. יוצאים לעבודה. שעתיים של עבודה על משימות שונות שקובעים לכל יום. בשטח תמיד נמצאים שני מדריכים. אירית והלן מלוות את המתנסים, מעודדות, מסבירות. מאור הפנים שלהן משתלב עם קרני השמש שמבצבצות בין ענפי העצים. השקט הפנימי עם השקט של היער. המתנסים מעידים שהשקט מדיטטיבי.

מ' מתנסה במקום תקופה ארוכה. "השקט פה מאזן", היא אומרת בפשטות, "בין השלווה שהנפש מבקשת לכל הרעש שיש בחוץ. שם, בחוץ, צריך כל הזמן להגיע ליעדים מהר ולדעת מה אתה רוצה לעשות. הטבע לא דורש ממני כלום. אני בקצב שאני קובעת. הטבע לא מבקש ממני להשתנות, הוא מקבל אותי כמו שאני. אני לא צריכה להיות שום דבר אחר. פשוט אני. בלי מאמץ".

"אנחנו עובדים הרבה עם מתמודדי נפש", אומר ירון, "שחווים כל כך הרבה מחשבות שמציפות ומקשות. משהו ביציאה החוצה והעשייה היוצרת עוזר להשקיט את התודעה, להשקיט את המחשבות, נותן תחושת חיוניות שקשה להסביר אותה, אבל אפשר להרגיש אותה בעוצמה גדולה. הטבע הוא הבית שלנו. ממנו התפתח המין האנושי. העיר היא לא תמיד מקום בטוח ונעים לנפש. הטבע, שהוא הדבר הזמין ביותר, מזמן את המפגש האותנטי של האדם עם עצמו".

היער המתפרש על פני שטח של כ-20 דונם הוא בית לשפע של צמחייה ובעלי חיים. לדברי ירון, מדובר בלונה פארק של טבע. העבודה מגוונת מאוד. המשתלה החברתית הוקמה לפני עשור ביער מאכל קדרון הסמוך. לפני שנה העבירו את המשתלה באופן זמני ליערה. בינתיים עברה המשתלה לסככת עבודה מוגנת מהגשם, והחלו עבודות להקמת מבנה קבע במנהרת גידול.

כשתסתיים עבודת ההקמה, תיפתח המשתלה באופן רשמי. העבודה במשתלה היא ליד שולחן. מכינים ייחורים, מעתיקים שתילים, זורעים, מסדרים את המשתלה. לאחרונה מתחילים לפתח את תחום המכירה והשיווק. פעילות המשתלה כמפעל מוגן היא בסיס להכשרה התעסוקתית ביערה, שמהווה חלק מתהליך השיקום.

"מהזריעה והצמיחה עד לפרי" (צילום: יונתן בלום)

נישה נוספת היא גינת הירק שהיא הבסיס לעבודת האדמה. העבודה פחות יצרנית והגידולים עדיין לא מיועדים למכירה. "בתקופה של חודשיים-שלושה רואים את כל התהליך, מהזריעה והצמיחה עד לפרי, והזריעה מחדש. הכול קורה ומתחלף", אומר ירון. כל חצי שנה יש תחלופה בכל הערוגות. גם היער עצמו דורש עבודת תחזוקה, פיתוח, נטיעות, שתילות, גיזום. כל מה שקשור לצמחייה הרב-שנתית".

ההתנסות בעבודה ביערה מזמנת אתגרים. חלק מהמתנסים מתלהבים מהמקום בהתחלה, אבל העבודה עצמה יותר קשה ומאתגרת עבורם. "יש הרבה אנשים שקשה להם לעבוד", אומר ירון. "זה חלק אינהרנטי מהעבודה שאנחנו עושים עם אנשים".

על הספה בסככת המפגשים יושבת ל' עם אירית, המדריכה. "כשהגעתי הנה בפעם הראשונה לא נראה לי כל הבוץ והעבודה", היא מודה. "אני אוהבת ללכת עם עקבים. זה לא מתאים פה. לפעמים אני מתעצלת קצת לעבוד". את המפגש הראשון שלה עם שלשולים, תולעים החיות באדמה, היא לא שוכחת. "זה היה מאתגר. זה לא בשבילי, אז החלטנו שנשים כפפות ועכשיו זה יותר טוב. אני עדיין לא מתה על לגעת באדמה, אבל הרבה אנשים ככה. יש אנשים שמתאהבים בזה". לדבריה, היא באה ליערה בגלל הצוות והאווירה. "השקט פה מנתק מהעולם", אומרת ל' בביטחון.

אירית שטרים המדריכה (משמאל). "החלטנו שנשים כפפות ועכשיו זה יותר טוב" (צילום: יונתן בלום)

"אנחנו עובדים עם המתנסים על כישורי העבודה", אומר ירון. מתמודדי נפש, לדבריו, הם אנשים שונים שהמסלול הנורמטיבי של החיים לא מתקשר איתם. עבורם העבודה בעולם הגינון האקולוגי והשילוב בשוק העבודה נותן אופק לפתח כישורים. "ההכשרה מפתחת קודם כל את היכולת פשוט לקום בבוקר, להגיע לעבוד. מפתחים את יכולת ההנעה, את המסוגלות לצאת לעולם ולהתמודד עם מה שהוא מזמן. מה שהם עושים פה לאו דווקא נפוץ בשוק העבודה, אבל זה מאפשר את ההשתלבות". הדגש ששמים ביער הוא על המוטיבציה לצאת מהמיטה בבוקר, ליצור ולהיות משהו בעולם.

ד' הגיע ליערה לאחר שחווה משבר עמוק. "חייתי חיים של חומריות, גשמיות, בתי מלון, כסף. אתה חי ברמה מסוימת, וברגע שאתה נופל בבת אחת, קשה לקום". לאורך תקופה ארוכה הלך והסתגר, העדיף להישאר בבית כמגננה מהאתגרים שבחוץ. לאחרונה הוא מנסה לחזור למעגל העבודה. כשהגיע ליערה, חווה לראשונה את ההקלה במפגש שאינו מציף ומעיק.

"אני אוהב את האנרגיה הטובה שיש פה. בשבילי זה הדבר החשוב. האנרגיה של האנשים מדברת אלי", הוא אומר. "יש פה נעימות בדיבור, בשיחה עם האנשים. מקבלים אותך כמו שאתה. אנשים שנותנים את האוזן הקשבת, שאפשר לסמוך עליהם, לבטוח בהם. יש לנו היכרות קצרה, אבל הרגשתי פה את האנרגיה החיובית שמקרינים. הטבע והשקט שאני מקבל פה, אין לי את זה בשום מקום אחר. בדרך כלל אני מעדיף להתרחק מאנשים. אני לא אוהב רעש, המולה, יותר מדי אנשים. לכן עושה לי טוב לבוא לפה. אני מוצא מפלט, במקום להיות בבית. זה מקרב מחדש. יום ביערה בשבילי זה יום טוב".

ליאור סופר, ליד הבית שלו ושל ירון. הטבע "הוא הבית שלנו" (צילום: יונתן בלום)

לדברי ירון, עיקר העבודה מיועדת לאפשר איכות טיפולית שמחזקת את ליבת המשמעות והמסוגלות של המתנסים. מה שחשוב למשרדי הממשלה זו התעסוקה. "הם רוצים לראות תפקוד, פחות תלות בקצבאות", הוא אומר. "זה לא קונפליקט, כי בסופו של דבר כולנו רוצים שאדם יקום בבוקר, שיהיה לו למה לקום, ויהיה לו כסף לפרנס את עצמו. הייתי רוצה שתהיה יותר שהות לפתח את תחושת המשמעות".

הפרדוקס בשיקום התעסוקתי מוכר להם. מפעל מוגן מספק התנסות בעבודה במקום חם ונעים שיש בו הכלה. משתקמים שמוכנים לצאת לשוק העבודה, חווים פער גדול מאוד בין העולמות. מקום העבודה עלול להיות סביבה תחרותית או מנוכרת. בנוסף, העבודות שזמינות לאנשים שלא הצליחו לרכוש לעצמם השכלה שמאפשרת מקצוע איכותי, הן לרוב עבודות שקשה לקום בשבילן בבוקר.

"אנחנו מציעים משהו יותר שתלני, גנני, שמזמן את העבודה בחוץ", אומר ירון. "אני מאמין שאנשים שנמשכים לתחום הזה הם אנשים יותר נחמדים יחסית לממוצע. יש בזה משהו שמושך אנשים נחמדים. יש הערכה מהחברה למקצוע הזה, בעיקר בהקשר האקולוגי, בעיקר עם משבר האקלים שהולך ומתעצם".

עם זאת, יש מתנסים שהוא מתקשה לראותם יוצאים לשוק העבודה בקרוב. "יכול להיות שזה ייקח הרבה זמן, ויכול להיות שזה לא יקרה בכלל. יש גם אנשים שלא מתאים להם פה. לא מעניין אותם. בכל זאת, אני חושב שיש יותר אנשים שזה מתאים להם ולא מצאו עדיין את המקום הזה, מאנשים שזה לא מתאים להם והגיעו לפה".

"אנשים שנמשכים לתחום הזה הם אנשים יותר נחמדים יחסית לממוצע" (צילום: יונתן בלום)

11:30. הפסקה. יושבים ביחד בסככת המפגשים. אוכלים פרי. אירית פורסת ירקות. הלן מכינה תה. מדברים קצת. ירון מנצל את הזמן לתפוס שיחה עם אחדים מהמשתתפים. הלן, המדריכה, מכינה תה עם ריח משגע. הבנות יושבות על הספה, שהיא מרכז ההתרחשות. "יש חבר'ה שיורדים מההסעה ורצים לתפוס מקום על הספה. יש בה משהו מחבק", אומרת אירית. האווירה היא של מועדון מפגש.

12:00. זמן עבודה שני. לפעמים זה זמן שמוקדש גם להכשרה, שיעורים וסיורים בטבע. המדריכים משתדלים אחת לשבוע לקיים פעילות הפגתית. פעם מדורה, אפיית פיתות, שיעור פילאטיס, ציור בטבע ואפילו סדנאות תיאטרון שמנחה אחת המדריכות. מי שמעוניין בכך יכול לקבל שטח להקים עליו ערוגה אישית שבה אפשר לעבוד אחרי ההפסקה. הערוגות הן שילוב של פרחי נוי, צמחי מאכל וירקות לבחירת המתנסה. מבחינת ירון, מדובר בהזדמנות ליצור. "הערוגות הן כמו קנבס ליצירה שלא נגמרת".

לדברי ירון, השיקום מגיע לכל אחד ממקום אחר. שורש הריפוי נעוץ בעובדה שבעזרת פעולות פשוטות שלא צריך בשבילן הכשרה, תעודה או לימודים, אדם יכול לראות את המשמעות והחשיבות שלו בעולם. "בעזרת פעולות בסיסיות בידיים אני בורא עולם חדש. בין אם בערוגה, במשתלה או בכל פעילות אחרת שעושים פה. מדובר בתיקוף עצמי עמוק".

הוא מתאר התפתחות של תחושת מסוגלות במקום שיש בו בעיקר תחושה של חוסר מסוגלות. "זה מאוד מחבר לעולם ונותן ביטוי מוחשי לפעולה של האדם. אני יכול לקחת משהו מהדמיון, להגשים אותו במציאות ולראות את זה קורה, וזו תהיה באמת יצירה משמעותית, שמשנה משהו. זה לא כמו ציור, שברגע שסיימתי את הציור נגמרה היצירה. הכול פה משתנה. הכול זמני".

יער מאכל שיקומי "יערה", במושב קדרון (צילום: יונתן בלום)

הזמניות שהוא מדבר עליה יכולה לבוא לידי ביטוי בהתמודדות עם פגעי מזג אוויר או בעלי חיים. ההתמודדות באה במפגש של היצירה עם המציאות, שיכולה להיות מאוד יפה ויכולה להיות מאוד קשה ואכזרית. "זה מזמן לנו את ההתמודדות עם האובדן, עם ההשתנות ועם חוסר הצלחה, אבל מלמד שחוסר הצלחה הוא דבר שאפשר להתמודד איתו. דרך הכישלונות האלה אנחנו לומדים. אין מישהו שמגדל צמחים שלא הרג צמחים. זה חלק מהחוויה, מהלמידה וההתמודדות".

13:15. סיכום יום, רפלקציה. יש כאלה שכותבים במחברת מה עבר עליהם במהלך היום. לארוחת צהריים מביאים חומוס טוב מגדרה.

ביערה מפעילים תכניות אחר הצהריים שאליהן מגיעים אנשים מקהילה תומכת ומחלופת אשפוז פסיכיאטרי. המשתתפים בתכניות מגיעים ממרכזים טיפוליים באזור רחובות וגדרה. המשתלה החברתית פועלת 5 ימים בשבוע, 5 שעות ביום מאוקטובר האחרון. "אנחנו בשלבים הראשונים של לימוד העבודה במשתלה", אומר ירון. לדעתו, השיקום בטבע הוא הדבר המדהים ביותר שקורה בתחום בריאות הנפש בשנים האחרונות.

ליאם. "מרגישה שאני מעניקה לצמח חיים" (צילום: יונתן בלום)

ליאם, בת 23, מגיעה ליערה פעם בשבוע אחר הצהריים, ובקרוב תתחיל להגיע מדי יום לעבודה ביערה במפעל מוגן. לדבריה, יש בהתנסות ביערה ריפוי שלא הכירה לפני כן. "אני אוהבת מאוד את ההתעסקות עם הצמחים, לשתול, לטפל בהם. אני אוהבת לגעת באדמה. יש בזה משהו מאוד שלו, מרגיע. זה נוגע ללב. אני מרגישה שאני מעניקה לצמח חיים. זה כיף לראות צמח ששתלתי גדל וצומח".

היא מתארת כיצד ההתנסות מעניקה לה כוחות ותחושת מסוגלות שלא מצאה בעבודה לפני כן. "עבדתי בעבר כמורה מחליפה בבית ספר. זה הרבה אחריות וצריך הרבה אנרגיה. אני חייבת להיות הכי ערנית בעולם. זה קשה. פה אני מרגישה שאני יכולה להיות פחות דרוכה, אף שאני עובדת. אני מאוד נהנית פה. כל צמח שאני שותלת הוא עוד הוכחה שאני יכולה ליצור חיים".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
תגובות

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!