חדר המדרגות בבית משפחת ימין בסכנין מקושט כולו בסמלי חג המולד – סנטה קלאוס, איילים, פתיתי שלג ואורות. עארף ימין, כומר קהילת מאר יוסף המלכיתית-קתולית בעיר, עסוק בימים אלו בהכנות למיסת חג המולד. תוך כדי שאנחנו עולים לביתו, שאלתי אותו איך זה לחגוג את כריסמס במזרח התיכון, כשאין שלג. "כשהמשיח נולד בבית לחם, בוודאי שירד שלג", הוא אומר בגאווה ופותח את הדלת, "לא המציאו את זה באירופה".

הקהילה הנוצרית בסכנין קטנה מאוד: כאלף נפשות בקהילת מאר יוסף, ועוד כאלף בקהילה היוונית אורתודוכסית, בעיר שבה רובם המוחלט של 32 אלף התושבים הם מוסלמים. "אומרים שאנחנו עשרה אחוזים מהעיר, אבל זה יותר קרוב לחמישה אחוז", אומר ימין, שתושבי העיר קוראים לו 'אבונא', אבינו. "כל הגופים נקראים בשם 'מאר יוסף' על שמו של הארוס של מריה הבתולה. יש צופים, קבוצת נשים, וגם רחוב על שמו."

מול כנסיית מאר יוסף עצרו בני הזוג שירין ומוחמד את רכבם, ושירין ירדה עם שני הילדים להצטלם ליד עץ האשוח המקושט. כשהם נכנסים לרכב ונוסעים, הכומר ימין מתמוגג: "כולם פה היו תלמידים שלי".

עץ האשוח נשרף, השנה היתה סולחה

על אווירת החג בקהילה מעיב זיכרון של אירוע קשה מהשנה שעברה: שני צעירים תושבי סכנין שרפו את עץ האשוח מול כנסיית מאר יוסף, ואת עץ האשוח מול כנסיית מריה הבתולה שנבנית בעיר. זמן קצר לאחר מכן, העץ ליד הכנסייה של ימין נשרף שוב. אבל לדבריו, האירועים הללו לא מייצגים את הלך הרוחות בסכנין. "אנחנו חיים ביחד, ביחסים טובים", אומר ימין, "כולנו באותו הבית, והנוצרים בעיר הם אנשים טובים ומכובדים. עבדתי 37 שנים בבית הספר, אין אחד בעיר שלא ביחסים טובים איתי. מי ששרף פה את העץ זה ילדים".

עץ האשוח בפתח כנסיית מריה הבתולה בסכנין (צילום: גילעד שרים)

"ככומר של הקהילה בשליחות הבישוף, היחסים בין המוסלמים והנוצרים בסכנין הם הכי מצטיינים שאני מכיר במגזר. יש קשרים טובים, השתתפות בשמחות ובאבל, חיי יום-יום. בכל חברה אתה מוצא כמה ילדים, אנשים ככה שמפריעים, שמפסידים, שמחרבים את כל מה שעשינו".

ובכל זאת, עץ האשוח הוצת כאן פעמיים, ולשאלה האם הוא חושש, ימין משיב שכן. "בוודאי שאני חושש. העץ הזה נגיש באמצע הכביש, כל אחד יכול לעשות את זה בלי הסכמה של אף אחד. תפוח רקוב אחד יכול להרוס את כל הקופסה."

הצעירים שהציתו את עץ האשוח בפעם הראשונה נתפסו, ומשפטם עדיין מתנהל. ימין מספר שההצתה השנייה, כפי שסיפרו הנאשמים בבית המשפט, קשורה בסרטון שרץ ברשתות.

לדברי ימין, האירועים לא פגעו ביחסים הטובים בין הקהילות בעיר. "העירייה הגיעה לתקן, ועוד באותו יום עשינו חפלה פה, והארנו את האשוח שוב. לפני שבועיים ההורים של אחד הצעירים ששרפו את העץ בפעם הראשונה באו לפה וביקשו סליחה, ופתחנו דף חדש".

"אנחנו תמיד זוכרים שאנחנו מיעוט"

כמעט ארבעים שנה עבד ימין במערכת החינוך בסכנין, בחלקן כסגן מנהל ושנה אחת כמנהל בתיכון. בעיר עם רוב מוסלמי, מנהל נוצרי בתיכון אינו דבר מובן מאליו. "לא היו לי בעיות", הוא מדגיש בגאווה. מערכת החינוך למוסלמים ונוצרים בעיר משותפת, וכך יוצא שילדי הקהילה לומדים בבתי הספר השונים והמגוונים בעיר. לשמחתו של ימין, בשנים האחרונות מציינים את חג המולד גם במערכת החינוך בעיר, וכולם שמחים להתלבש באדום-ולבן ולצהול 'הו, הו, הו'.

עארף ימין: "כולם היו תלמידים שלי" (צילום: גילעד שרים)

כשיצא לגמלאות ב-2009, קרא אליו הבישוף של העדה הקתולית בגליל, אליאס שקור, וביקש ממנו לקחת אחריות על בתי הספר הכנסייתים של הקתוליים בצפון. אחרי 4 שנים בתפקיד התמנה למנכ"ל העמותה של מוסדות 'מאר אליאס' באעבלין, לשם הוא מגיע 4 ימים בשבוע, ובשאר הזמן משמש בתפקידו ככומר 'איקונומוס' – הדרגה הגבוהה ביותר אליה יכול להגיע כומר נשוי.

ימין חי כמיעוט בתוך מיעוט: נוצרי בחברה ערבית שרובה מוסלמים, בתוך מדינת ישראל שרוב תושביה יהודים. "אני מחזיק בכל החלקים בזהות שלי ביחד – ערבי, נוצרי, אזרח ישראלי, פלסטיני. אין זהות אחת לפני השנייה, אבל תמיד אנחנו זוכרים שאנחנו מיעוט".

הכנסייה החדשה בבנייה מעל 20 שנה

הכנסייה השנייה בסכנין, של הקהילה האורתודוכסית, נמצאת בבנייה מעל עשרים שנה. היא מוקמת סמוך לאצטדיון דוחא, בהשקעה של מיליונים ובנייתה החלה בשנת 1999. כיפותיה המוזהבות נראות למרחוק, וציורי הקיר המרהיבים על תקרותיה הוזמנו מאמן קפריסאי.

ציורי קיר על כנסיית מריה הבתולה של הכנסייה היוונית אורתודכסית בסכנין (צילום: גילעד שרים)

הכנסייה עדיין לא פתוחה למתפללים, אבל האולם הגדול וחדרי הפעילות שבחלקה התחתון שוקקי חיים בשלב זה של השנה. בשישי האחרון התרוצצו שם עשרות ילדים בתלבושות סנטה, בפעילות שהובילו חניכי הצופים של העדה.

פעילות ילדים לקראת חג המולד בכנסיית מריה הבתולה בסכנין (צילום: גילעד שרים)

פעילות ילדים לקראת חג המולד בכנסיית מריה הבתולה בסכנין (צילום: גילעד שרים)

"רוב הקהילה מגיעה למיסות, משפחות שלמות"

בכל יום ראשון עורך ימין מיסה לחברי הקהילה שלו בכנסיית מאר יוסף. "המיסה מתחילה בשעה 10, ואני מגיע לפני כדי לסדר את הספסלים. בכל שבוע משפחה אחרת מביאה קורבנות כדי לקדש את המתים שלהם, ואני מזכיר את שמותיהם באמצע המיסה". המקהלה, שמורכבת מ-15 גברים ונשים, שרה לאורך רוב התפילה בימי ראשון והציבור מצטרף.

האב עארף ימין בכנסיית מאר יוסף בסכנין. "בכל שבוע משפחה אחרת מביאה קורבנות כדי לקדש את המתים שלהם, ואני מזכיר את שמותיהם באמצע המיסה" (צילום: גילעד שרים)

"רוב הקהילה מגיעה למיסות, משפחות שלמות, מתפללים, עוברים אחד אחד לאכול את היין והלחם המקודשים, הבשר והדם של המשיח. בשמחות ובאירועים מיוחדים יורדים לאולם למטה". ימין מספר שבתחילת מגפת הקורונה החלה הקהילה לשדר את המיסות בדף הפייסבוק של הכנסייה, והנוהג הזה נשאר עד היום.

לעומת היכלי קודש אחרים, ימין ואנשי הקהילה החליטו שלא להפוך את הכנסייה שלהם לבית קברות. בכנסייה אין אזכור של המתים בציורים מיוחדים, שלטים או הקדשות אחרות.

כנסיית מאר יוסף בסכנין. אין ציורים ולוחות זיכרון (צילום: גילעד שרים)

"קוראים לו ישוע, זה חשוב לנו"

בימי ראשון מגיעים למיסות בלבוש לבן, אבל בחג המולד לובשים אדום. במהלך המיסה קוראים את הפרק המתאר את הולדתו של המשיח מהברית החדשה, ומכבדים אחד את השנייה במתנות. לפי המסורת המקומית, בתום המיסה נערך משחק בינגו, ובשבט הצופים כבר רכשו מוצרי חשמל שיהיו הפרסים לזוכים.

רגע לפני החג, יש לכומר ימין בקשה מהיהודים. "אל תגידו ישו, זו קללה", הוא אומר, כמעט מתנצל כשהוא נשאל למה הוא משתמש כל הזמן במושג 'המשיח' ולא קורא לו בשמו. "קוראים לו ישוע, זה חשוב לנו."