נהלי הבידוד החדשים שהציג אתמול (רביעי) משרד הבריאות כוללים שורה של סתירות, שנוגעות להתנהגות המצופה מאנשים שהתחסנו לקורונה או החלימו, ונחשפו לחולה מאומת. למרות שמדובר בשינוי משמעותי מההנחיות עד כה, משרד הבריאות לא טרח להסביר לציבור את הרציונל שמאחורי ההנחיות החדשות, או ליישב את הסתירות הללו. בפתחו של גל תחלואה נוסף, מדובר בהתנהלות שעלולה לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור ובבלימת התחלואה.
הנחיות המשרד מחייבות לראשונה מחוסנים ומחלימים שהיו במגע עם מאומת לקורונה להיבדק בבדיקת אנטיגן מהירה. זוהי התפתחות חיובית שמהווה הכנה טובה לגל תחלואה של זן האומיקרון, שמתפשט באופן נרחב גם בקרב אנשים שהתחסנו. אם תוצאת הבדיקה היא חיובית, נדרשת בדיקת PCR, ואם גם היא חיובית, הנבדק הוא מאומת לקורונה ומחויב בבידוד. הקושי שמעלות ההנחיות הוא השאלה מה נדרש אם התשובה לבדיקה המהירה היא שלילית.
במקרה של תוצאה שלילית משרד הבריאות לא קבע נוהל ברור, והסתפק בהמלצה. לפי הודעת המשרד, "במהלך שבעת הימים שלאחר החשיפה, מומלץ להימנע מהימצאות במקומות הומי אדם לצרכי בילוי ופנאי, וממגע עם אוכלוסיות בסיכון גבוה". כלומר, למרות התוצאה השלילית בבדיקת האנטיגן, עדיין יש סיכון מאותו אדם מחוסן שנחשף למאומת, ולכן עליו לצמצם את המגע שלו עם הסביבה.
4 שאלות
ההמלצה הזו מעלה מספר שאלות, שנותרו ללא תשובה ברורה.
- מה נדרש כאשר "אדם מחוסן שנחשף למאומת" עובד במקום הומה אדם? האם במקרה כזה, הוא פחות יסכן את הסובבים אותו מאשר אדם שהגיע לאותו מקום לצורך בילוי ופנאי? לפי ההמלצה, לאדם כזה אסור להגיע להצגת תיאטרון כדי לא לסכן את הצופים האחרים, אך הוא יכול לעבוד בתור הכרטיסן או המאבטח, שמכניס לאולם את כל אחד ממאות הצופים בהצגה הזו.
- אם אותו אדם עובד מול קהל רב, כמו למשל קופאית בסופר, אך משרד הבריאות המליץ לו להימנע מהימצאות במקומות הומי אדם, מדוע שלא יישאר בביתו עד לעריכת בדיקה נוספת בטווח זמן מוגדר, למשל יומיים או שלושה?
- מה יעשה "אדם מחוסן שנחשף למאומת" ועובד עם אוכלוסיות בסיכון, למשל עובדת בבית אבות, אנשי צוות רפואי ועוד? אם מומלץ לו להימנע ממפגש עם אוכלוסיות בסיכון, הרי גם נוכחותו בעבודה עלולה לסכן את החולים, המטופלים והקשישים.
- האם אותו "אדם מחוסן שנחשף למאומת" נדרש להימנע מנסיעה בתחבורה הציבורית, שבה נוסעים אנשים מבוגרים רבים, וייתכן שגם אנשים בקבוצות סיכון נוספות, בחלל סגור ולעיתים למשך זמן ארוך? מה עליו לעשות אם זו הדרך שלו להגיע לעבודתו, או לפעילות חיונית אחרת? האם נכון שיסכן אנשים אחרים במצב זה?
כללי המשחק השתנו
אנשים שהחלימו היו פטורים מבידוד במקרה של מגע עם אדם מאומת משלב מוקדם של המגפה. החל מתחילת מבצע החיסונים, גם אנשים שהתחסנו לא נדרשו לכך. מאז שנוספה גם הדרישה להיבדק לאחר מגע עם מאומת, היא לא חלה על מחלימים ומחוסנים. ההחלטה הזו התבססה על מחקרים שהראו שהסיכוי של אדם שהתחסן להידבק בקורונה נמוך יותר מאשר אדם שלא התחסן, ושגם אם יידבק, הסיכוי שלו להדביק אחרים נמוך יותר. באופן עקיף, הפטור מבידוד הפך לאחת המוטיבציות להתחסן.
בישראל, בדומה לרוב המדינות המפותחות, הנחיות הבידוד גובו כלכלית על ידי הממשלה. בתחילה הן נחשבו כימי מחלה שעליהן מקבל העובד פיצוי חלקי מהמעסיק, ובעקבות פסיקת בג"ץ נחקק חוק שהקנה גם הוא פיצוי לעובדים. בנוסף לתמיכה כלכלית קריטית לעובדים, ההסדר הזה שירת גם מטרה נוספת: מניעת התפשטות התחלואה, כדי שהעובד לא יצטרך להיות בדילמה בין הפרנסה לבין שמירה על בריאות הציבור.
מסר ברור ופיצויים
זן האומיקרון אתגר את ההנחות המקובלות, והראה שמחוסנים יכולים להידבק בו בשיעורים גבוהים יותר מבעבר. לכן ההנחיות החדשות מתייחסות גם למחוסנים שנחשפו לחולה מאומת, וטוב שכך, אך חוץ מהדרישה להיבדק, הן מעבירות את הדילמה האכזרית בין הפרנסה לבריאות אל העובד עצמו. ברגע שאין חובת בידוד שמגובה כלכלית, מי שעני יותר ואינו יכול לעבוד מהבית ייאלץ לצאת מביתו, לנסוע בתחבורה הציבורית ואולי גם לעבוד במקום הומה אדם, על אף שהוא מהווה סיכון חלקי לסביבתו.
אם הממשלה מעוניינת לקבוע הסדר מקל לאנשים שהתחסנו ונחשפו לחולה מאומת, ניתן להתייחס לשלל חלופות, כמו למשל חובת בדיקת PCR ובידוד עד התוצאה, בידוד מקוצר של יומיים או שלושה ולאחריו בדיקה נוספת, ואפילו ביצוע בדיקה מהירה יומית כפי שנעשה בתכנית 'הכיתה הירוקה'. בכל אפשרות כזו נדרש מסר ברור לגבי רמת הסיכון והפעולות הנדרשות, וגב כלכלי לכל עובד שיידרש ליישם אותן.
